הרי הקוקז הגדולים מגיעים לצפון אזרבייג'ן, אחד המקומות היפים שראיתי בחיי. טיפסנו במשך יום שלם לכפר xinaliq המבודד והגבוה ביותר במדינה ואחד הגבוהים בקוקז, זה היה כמו לחזור חמש מאות שנה אחורה בזמן, חוויה שלא תישכח.
בבאקו הספקנו לעשות ויזות לאוזבקיסטן וטג'יקיסטאן ולחפש ללא הועיל את סוכנות במוו המקומית כדי לנסות לקנות שרשרת וגלגלי שיניים לאופנוע. הסתובבנו חצי יום בעיר בחום של 35 מעלות ולא מצאתו את במוו. מצאנו רת סוכנות ימאהה ועוד מוסך שעשו בשבילנו שיחת טלפון לבמוו שהודיעו שבכל מקרה אין להם את החלקים הנ"ל במלאי.
החום התיש אותנו והחלטנו לחזור מערבה לארמניה. נראה כאילו שרוב שטח אזרבייג"ן הוא מדבר שטוח ויבש עמוס לרוב בבארות נפט, בעיקר באיזור הים הכספי.
באזרבייג'ן אוהבים את ישראל, כל מי ששומע שאתה מישראל מגיב בקריאת השתאות "איזראל גוד", אולי זה בגלל שאנחנו קונים מהם נפט ומוכרים להם נשק כדי שיוכלו לאיים על ארמניה.
אחרי יומיים רכיבה חצינו את המדבר האזרי והגענו שוב לג'ורג'יה הירוקה ולו רק כדי לעבור דרכה לארמניה.
בארמניה , הענייה מבין מדינות הקוקז, חי עם ידידותי ונחמד שמרגיש כמו ילד מוכה בגלל שהתורכים ניסו לחסל אותם, הרוסים ניצלו אותם והעולם לא כל כך רוצה להכיר בזה. אפילו מדינת ישראל לא מכירה רשמית ב armenian genocide מכיוון שזה יקלקל את היחסים עם תורכיה. והרי כתוב: "זכור את אשר עשה לך עמלק", אבל של אחרים מותר לשכוח…

ארמניה רובה נמצאת בגובה של מעל 1000 מטר, משופעת במנזרים וכנסיות והיא המדינה הנוצרית הראשונה ואחת המדינות העתיקות שעדיין קיימת.
הנופים בארמניה משכרים ואין לי יכולת לתאר במילים. רכבנו כמעט עד אירן בדרום,ריגש אותי לדעת שאירן ממש פה מעבר לגדר, אבל אין לי שום סיכוי להיכנס לשם. פגשנו הרבה רוכבים בדרכם לאירן דרך ארמניה ולפעמים ממש רציתי שיהיה לי דרכון גרמני.
בילינו יומיים בעיר הבירה yerevan, צפינו בהרי אררט ממש מקרוב ושמנו פעמינו חזרה צפונה לכיוון ג'ורג"יה , שוב.