חלום שהגיע זמנו להתממש

בדרך הנכונה!

במקום להתנצל, להסביר או להתפתל. ת'אמת, לתפיסתי, הרפתקה ברכב מאובזר שכזה היא חלום של הרבה אופנוענים.. בטח שלי… (יוני)

אילן מולכו, חברי לרכיבה למדבר המערבי במצרים בשנת 2000 (יחד עם יקיס קדרון – דיווח שטרם הוכנס לאתר…), ולפני כן ב-1995 רכב עם יקיס לדלתת הנילוס. מרבה במעללי הרפתקאות חוצי עולם. שמחתי לקבל את רשותם של דליה ואילן, לחבר את אתר הרפתקה למסע ולבלוג שלהם. אנשים מיוחדים. כתיבה מענגת. מסלול מהחלומות.

למה מי?!

ובכן לפני כשנה בערך, מישהו פלט, לא ברור באיזה נסיבות, שאנחנו יוצאים למסע ארוך לדרום אמריקה. אנחנו זאת אומרת דליה ואילן. וכמו שאומרים, מילה שזורקים לאויר אי אפשר להחזיר, אז יפה השתיקה לחכמים קל וחמר לטיפשים. אבל את הנעשה אין להשיב, וכך מצאנו את עצמנו בטירוף מערכות לקראת מימוש ההבטחה. מאיפה להתחיל? איך משאירים ״הכל״ מאחור ואורזים את עצמנו מחדש במינימום הכרחי, אחרי עשרות שנים של בית, עבודה, משפחה, וחברים. ובכל זאת יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, ההבטחה החלה קורמת עור וגידים, בתחילה בהססנות כאילו זה עיניין למישהו אחר.
ההתארגנות התרחשה במקביל, לאחור, במטרה להשאיר שטח נקי מתקלות ומשברים, ולפנים,  להמציא את ״הדבר״ הבא. דליה עמלה קשה לצמצם את החיים החדשים שלנו לשני  צ׳ימידנים, ואילו אני הייתי מעל הראש במאמצים לנתק מעלינו מיני קורים וחוטים וכבלים, מנהלות והתחייבויות שבשוטף הם לא יותר משגרה מוכרת היטב.
בפרק האחרון והמרתק של ההכנות למסע, עסקנו בבחירת הבית הנייד שלנו למסע. ואחרי לא מעט חיפושים והתלבטויות, עשינו מה שבני גילנו היו צריכים לעשות אילמלא בילינו את נעורינו בשירות המולדת. הפור נפל על מיניבוס פולקסוואגן, כזה שרצינו כשהתחפשנו להיפים במסיבה של התיכון, איפה שהוא בשנות השישים העליזות, רגע לפני מלחמת ששת הימים.
את הפרטים של הז׳אברה, כך כינינו אותו, את הבית החדש שלנו, תמצאו בדף נפרד המיועד אך לו. ז׳אברה מצוענית, כינוי לכלב רחוב לא מי יודע מה מכובד.

ומי הז׳אברה?

וכמו שכבר נאמר, ז׳אברה בצוענית, כלב רחוב מוכה רעב, לא משהו להתגאות בו. בחרנו בו כי איחלנו לעצמנו להשאיר מאחור את ״היש״ וללכת אחר חוכמת הז׳אברה בדרך שנפרשת לפנינו, להסתפק במה שמוצאים באותו יום, ולהתגלגל קדימה לקראת היום הבא. ללמוד מהדרך ומההולכים בה. התחלנו עם פולקסוואגן סינקרו שנת 90, שעבר לא מעט חוויות בעשרים ושלוש שנותיו, האכלנו אותו מזון בריאות, ויטמינים ואימוני כושר יומיים, ואחרי מספר חודשים, מורטי עצבים, עם לא מעט עליות ומשברים, נולדה ״ז׳אברה״, יפה לתפארת. עכשיו תגידו, מה כל הדיבורים על כלבת רחוב מורעבת… נו טוב גם הסיפור עצמו דורש קצת דרמה, ומלבד זה אנחנו רק בתחילת הדרך, וטרם ראינו אבק מתיימר לשמיים.

המשך יבוא, לא ללכת לשום מקום.

כאמור, יש למולכואים בלוג מסע משלהם בו תוכלו לעקוב ישירות. תיהנו!

——————————————————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאילן ודליה מולכו

—————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי