3 בספטמבר 2011 חצי מיליון כניסות. סיבה לפוסט!
תודה לכל העוקבים המשתתפים והתורמים:
הבלוג הקטן הזה חגג אמש
חצי מיליון כניסות
מאז הקמתו במרץ 2009
וזה הזמן לתת צילום/רמז לבאות… (מאי 2012, פרטים בקרוב)
לפני קצת יותר משנתיים, במרץ 2009 כתבתי את השורה ראשונה בבלוג הזה. הייתי בעיצומן של ההכנות למסע שעליו חלמתי כל חיי; לחצות את האמריקות מקוטב לקוטב. להיות הישראלי הראשון שיעשה זאת על אופנוע. הבלוג שימש זירה לא רק להצגת מה שעבר עלי לפנֶי, תוך כדי ואחרי אותו מסע, אלא גם כנקודת מפגש בין הרבה אנשים שמימוש חלום – כל חלום – הוא טעם החיים בנשמתם ובגופם. איני מדבר רק על אופנוענים. לאורך המסע האנושי שהבלוג הזה הוליך אותי בו, פגשתי אנשים מדהימים – לא פחות מכך: מדהימים! חלקם לא חשב וכנראה גם לא יחשוב, להתקרב לאופנוע אי פעם. אך הם היו לי משָב חי ומקור חמצן, להרגשת השמחה וההתלהבות שמפעמת בי מאז. יש שפגשתי ויש רבים שלא אפגוש לעולם. יש שהיו ברגע קטן אחד של דבר חסד; חיוך, עצה, טפיחה ואבדו לי בלהט ההרפתקה. רבים מביניהם הושיטו יד במעשה, במילה בשמירה על קשר. קבוצה גדולה של עוקבים הפכה להיות מעגל חברים של ממש. חלקם רוכבים בעצמם לקצות תבל. ואני שמח יחד איתכם לקרוא לראות ולשמוע את קורותיהם כאן בבלוג. בזכותם, האתר הזה הפך לצומת מידע וסקרנות לרבים בתחום בארץ ובעולם. בזכות אישיותם ותבונת הדרך שהם משתפים אותנו בה, תמצית רעיון הקמת הבלוג, פועמת כל הזמן. מחדשת. מלהיבה ומפרגנת. לדעתי, אין הדבר בא רק מהכמיהה למרחקים כי אם ממקום של אהבת האחר. הדחף האמיתי שקיים בכל אחד היוצא למסע – והחיים הם מסע – דחף שהוא כנראה עמוק יותר מכל יצר: הצורך להיות נדיב. לתת. להתחשב. להבין כי רק כך הדברים יימשכו. וכי ביום מן הימים איפה שהו, מתי שהו, תקבל את הנדיבות בחזרה ואפילו לא תדע על כך. זה המוטו שלי ואני שמח ומודה לכולכם.
במאי 2012 אני מתכוון לממש חלום נוסף. פרטים יגיעו בקרוב.
תודה ואהבה
יוני
צילום הרמז: פרנקי מהונג-קונג – לצערי איני מכיר אותו. אבל קרדיט מגיע.
מאת: יוני ·
קטגוריות: כללי
יש 9 תגובות על הפוסט “חצי מיליון כניסות. סיבה לפוסט!”
תגובה מאת גל ביום 03 ספט 2011 בשעה 18:49
האתר הזה הוא מדהים….
אני יכול להגיד שאני כל בוקר נכנס כדי לראות אם עוד הרפתקן גילה לנו עוד קצת על מסעו המדהים ואת מה שרושמים כאן אני קורא ומרייר על המקלדת מקנאה….
אני רוצה להגיד לכל הרפתקן שעבר באתר זה וגילה לנו רשמים ותמונות ממסעו כל הכבוד, דרוש הרבה אומץ וכוח בכדי לצאת למסע שכזה…
תודה רבה רבה על אתר מדהים שאין דומה לו….
תגובה מאת צחי ביום 03 ספט 2011 בשעה 22:12
היי יוני,
ברכות להגעת האתר לחצי מיליון כניסות. כבוד.
כשיש מקום איכותי, מעניין ומרתק – העם מצביע עם העכבר 🙂
תודה על נתינת האפשרות לאופנוענים לחלוק עם אחרים את חוויותיהם.
בקרוב חגיגות המיליון 🙂
צחי.
תגובה מאת ZZR1100 ביום 04 ספט 2011 בשעה 9:45
לא יוני, תודה לך !!!!
יישר כח ותמשיך כך.
ערן
תגובה מאת י.פ. ביום 04 ספט 2011 בשעה 10:53
יוני שלום,
גם אני מאלה המחכים למסע חדש. שלך…
אני דווקא מאלה, שלמרות גישתך ההומנית והאוהבת המובאת בדבריך האחרונים, נמצא, כנראה, עם אלו הנמצאים במעגל אהדה מרוחק יותר (אולי תמצא רמז בכתבתך מ- 13 באפריל 2009). במילה אחת – לא כל חכמה לאהוב אינדאנים ביבשת אחרת…
אבל אני רוצה לספר למה, בכל זאת, אני מגשש כל פעם מחדש ומנסה לבדוק מה התחדש אצלך בבלוג. אולי תמצא מה לעשות עם זה…
מעבר לכמיהה (לא ממומשת) שלי למרחבים, למדתי מהבלוג המון על היכולת להתבטא. טוב, המילה "למדתי" קצת רחוקה ממני. אבל אני מתבונן איך אתה מצליח לבטא את הרגשותיך, תחושותיך וההתבוננות שלך בסובב אותך. אפילו ביומיומי, בשגרתי.
אני מתבונן ביכולת שלך להתבטא באופנים שונים ולא משעממים: במילים, בשירים, בציטוטים, בתמונות, בציורי צבע וציורי שחור-לבן. כל אלו מרחיבים את היכולת להתבטא וגם להעביר חוויות.
אין לי כשרון ציור או רישום, ומהיכולת המילולית שלי אתה נאלץ לסבול ברגע זה, אבל אני, מצידי, אמשיך לנסות וללמוד להתבטא בצורה "פתוחה" ומשתפת.
אם יש לזה משמעות אצלך:
החלק האהוב בקריאת יומני המסע הוא (אצלי) פחות החלק הטכני ויותר החוויות, שכשהן מבוטאות "נכון" הן משתפות אותנו וגורפות אותנו איתן…
לכבוד יומולדתך ה-500 מליון:
חשבו איך לשדרג את האתר: שפתיחתו תהיה יותר יעילה, פחות כבדה. שיהיה יותר ברור.
ולא אתן למעצב רעיונות איך לממש את זה…
בהצלחה.
תגובה מאת יאיר חסיד ביום 04 ספט 2011 בשעה 22:40
יוני, ידידי היקר.
הבלוג הקטן הזה הזכיר לי נשכחות,
הבלוג הקטן הזה ריגש לא פחות,
הבלוג הקטן הזה, קלע ממש בול,
הבלוג הקטן הזה הפיח תקווה וציפייה לעוד טיול.
להתראות בדרכים המאובקות, יאיר.
תגובה מאת שני ויוסי שדה. ביום 05 ספט 2011 בשעה 23:16
הי יוני,
מצטרפים לכל המברכים ואיננו מופתעים מכמות הקוראים הגדולה מכיוון שהבלוג מוצלח וסוחף ביותר.
תודה לך ויישר כח-שני ויוסי שדה.
תגובה מאת אסי ביום 09 ספט 2011 בשעה 14:06
מזל שחיכיתי עד עכשיו בתגובה שלי…
פשוט כולם כתבו והביעו בדיוק את מה שאני מרגיש לגבי הבלוג , המסעות של כל אחד וליוני שבלעדיו לא היינו מכירים ומתחברים אחד לשני
הוא גדווווווווווווווווול …..!!
תמשיך ככה ומתי יהיה עוד רמז….?
אסי אוסטרליה
תגובה מאת משה לוי ביום 10 ספט 2011 בשעה 0:09
aשלום יוני אני עקבתי אחרי כל המסע וקראתי כל מילה שכתבת ומדי פעם ניכנס לאתר א שנמצא אצלי במועודפים, אני ממש שמח לדעת שאתה יוצא לעוד מסע ומחכה כבר שתתן ללנו הזדמנות נוספת לצאת איתך, לפי התמונה זה נראה ההמליה היתי שם כמה פעמים מקום מדהים !!! בהצלחה ומחכה בקוצר רוח!!
תגובה מאת לא אמיתי ביום 13 ספט 2011 בשעה 20:16
אופנוען "אמיתי" הוא אחד שלא רואה את עצמו שכזה ובדרך לחמישים הוא כבר חרש כמה יבשות על שני גלגלים.
כבר קצת כואב לו פה ושם, ולא כל כך נוח, עם או בלי חגורת גב, ובכל זאת עדיין אין לו מזדה ואת הקניות הוא ממשיך לקשור למושב האחורי.
לעולם לא תראו אותו רוכב עם טי-שירט גם לא ב-45 מעלות בצל. כן, הוא יודע היטב שהדבר הכי קרוב לגהינום הוא להמרח על השחור הזה ללא מיגון בחום שכזה.
הוא לעולם לא ייקח לא את עצמוובטח שלא את האופנוע שלו ברצינות רבה מדי.
קרוב לודאי שמידי בוקר, לכשיוריד את הכסוי מהמושב הוא ישחרר יריקה לכוון הגלגל האחורי המאובק כמו לומר: אתה לא נוח, אינני מתרשם מיופיך, לא בא לי להצטלם לידך ובכל זאת, כנראה שאתפגר לפני שאחליף אותך במשהו אחר.