7 ביוני 2011 פיורדים ועולים בדרך לנורדקאפ. דיווח 11
אומרים ישנה ארץ. ארץ אוֹפְנוֹרְבֶגְיָה
אי שם בסוף העולם מישהו מבין סוף סוף לנפש אופנוען. כי מי שסלל את הכבישים במערב נורבגיה, ידע כי יש מקומות שאפר להתחבר אליהם ממש, רק על שני גלגלים.
הצג את הוראות הגעה אל Åndalsnes, Norge במפה גדולה יותר
אחד עשר ימים בדרך
שמים אפורים, עננים גבוהים מאד בצבע פלדה וגשם העומד לפרוץ בבכי בעוד כמה שעות, פתחו את היום האחד עשר של המסע. סופסוף חנויות נפתחו וגם הבנקים. שלושה ימים רצופים הכל היה סגור עקב חגיגות ושבתות. היינו חייבים לעצור לסידורים; כמו החלפת יורו לקורונות נורבגים. אחרת, נמשיך לשלם ימבה של עמלות המרה בכל תשלום; קניית אביזרי חשמל למיניהם – כבלים שפופקין איבד ועוד… בהמשך עוד חיכתה לנו היום דרך ארוכה והשלמת פערי קילומטרז' מהימים הקודמים.
ארוחת הבוקר הסתיימה בשעת בוקר מוקדמת וחיכינו לשעה 09:00 לפתיחת החנויות והבנקים.
10:30 ואנו ערוכים לצאת לעוד יום רכיבה, אלוהי הגשם התחשב… ושלח רסיסי טיפות קטנות ועדינות פה ושם.
החלטנו לצאת לדרך צפונה על כביש 55 לכיוון היעד הבא, מרחק של 400 ק"מ. בדרך נכנסנו לבקר את הקרחון Nigardsbreen, אחד משלושת הקרחונים הגדולים בנורבגיה. הגענו דרך כביש הגישה למקום, ההגעה לקרחון נעשית באמצעות סירה ואחריה יש קטע של הליכה רגלית, סדר גודל של שעתיים וחצי. החלטנו שמיצינו את ההיכרות עם האופי הקריר שלו, צילמנו די ויאללה קדימה. חזרנו לרכיבה. הגשם התחזק ככל שטיפסנו לגובה במעלה ההרים. בתחנת הדלק המקורה בין העצים, עצרנו ללבוש את חליפות הסערה ויצאנו להתמודד עם תהפוכות מזג האויר. הגשם כבר לא התאפק יותר ופרץ בבכי זלעפות ורחץ את ההרים, הכבישים והשקה את נוף הפרא סביב. שלוליות החלו להיקוות בשולי הכביש ומעליהן זחלו שולי ערפל כבד שהחל לכסות את ההרים. כמו קטע של סרט בדיוני; רכבנו להנאתנו במהירות סבירה של 60-50 קמ"ש. כמו ריקוד סלואו אלגנטי, מחייכים ונהנים. אכן כן. השמועה נכונה. בדקנו; החיים יפים!
כמעט ולא היתה תנועת אופנועים על הכביש בשוני גמור ליום האתמול (כנראה, שאין יותר מידי משוגעים כמו השועלים…). ככל שהמראנו, מזג האוויר השתנה לקררררר וגשום עוד יותר, חלפנו על פני כבישים מוכרים באיכותם; מהממים ומפותלים וחצינו עיירות ציוריות ומנהרות אינספור. מנהרות קרות מאד; דמיינו לעצמכם, שאתם רכובים על האופנוע ולבושים היטב, חולפים על פני וילונות יריעות גומי גמיש, כאלה המשמשים דלת כניסה לחדר קירור ארוך ומקפיא. זאת בערך התחושה… המנהרות מלאות במים המחלחלים מהתקרה וממעלה ההר, הסלעים בדופן הפנימית "מזיעים" ממש והכביש רטוב לגמרי כאילו שיורד גשם פנימי. מסך ערפילי של תרסיס מים, מלווה אותנו לכל אורך חדר הקירור הזה. הקור מקפיא את העצמות וכפות הידיים. במנהרה ארוכה אחת, הגענו לכיכר תת קרקעית מרכזית (כזה דבר עוד לא ראינו…). שלוש מנהרות נסיעה נפגשות בכיכר ענקית בקוטר של 40 מטר, בבטן האדמה (מראה מדהים…), במרכז הכיכר דמיינו כדור פחוס לצורת ביצה עומדת, המחוברת בקצותיה לתקרת המנהרה ולמרכז הכיכר, עיצוב אדריכלי וטכנולוגי יוצא דופן ומרשים.
למעלה: כמו רחיפה מעל לעננים
למרות הגשם העז שלא פסק לרגע, (טוב, מאיפה הנוף הירוק הזה? נכון! מהגשמים…) המשכנו, עלינו וירדנו את ההרים בשיפועים של 10%, הכבישים התפתלו בפניות של 180 מעלות על צלע ההר וחייבו להוריד לראשון בכל פניה עם עליה חדה, מחדש. זוויות ההטיה נשקו לזווית ישרה והגענו לגובה של 1,623 מטרים. חלפנו בתוך פסגות מושלגות וקירות שלג בגובה של כשלושה מטרים המגיעים עד לכביש.
ההרים המושלגים ועטופי הערפל, בהקו בלבן עדין ומתחתיו סלעים שחורים וגסים. מהזוית הזו הנוף נראה אחר לגמרי. מרחיב אישונים ועוצר נשימה. עוצמה שניכרה בכל; בענק, בגדול, ברחב, ובגבוה. ההרים בגוונים של שחור ולבן צחור ונראו פתאום כמו דלמטי… אז החלטנו לקרוא להם "הרי הדלמטי". למרות הגשם העז והערפל הכבד, נפעמנו והתרגשנו מהחוויה המרתקת. האדרנלין דחק את העייפות. כל שרצינו היה; להמשיך ולרכוב עוד ועוד ללא הפסקה. תחשבו שאתם מגיעים למוזיאון אמנות ונותנים לכם אפשרות להלך ולרכוב בתוך הציורים או הפסלים. זה רגע שמרגישים בו סוג של ענווה וכבוד אל מול דברים גדולים מאיתנו. בנקודות עצירה רבות לאורך הדרך הנצחנו את השכרון הנוף הזר לנו כל כך. הרכיבה בתוך צמר הערפל הוסיפה להיי הכללי של המסע ריחפנו (על האופנועים כמובן…) ודאינו כציפור דרור חסרת דאגות. אי-שם במרומים.
זה הי יום של מהירות רכיבה איטית, רטובה ולעיתים אף מסוכנת מאד. השעה כבר 21:30, 423 ק"מ חדשים ומאתגרים נוספו למד המרחק של כל אחד מאיתנו. זוכרים את הספרה 2…? אז, נכון להיום, אנחנו כבר על 3648ק"מ!
עייפים ורטובים, המשכנו בדרכנו לעיר Andalsens, למלון גראנד-הוטל, במלון מחכה לנו הסוויטה 414 בקומת הגג, כיאה לסיום יום רכיבה שכזה. נבלה את הלילה בשינה עמוקה ומלאת חוויות חדשות.
בהחלט שיש על מה לחלום….
מארץ הפיורדים. תודה לפירגונים וחג שבועות שמח. אורי, מיכאל ועבדכם; איציק.
———————————————————————————————————————————————-
ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאורי, מיכאל ואיציק.
———————————————————————————————————————————————-
תגובה מאת שאול כהן ביום 08 יונ 2011 בשעה 10:31
לשלושה שועלים שלום וברכה
מקום מדהים רכיבה לא קלה וצלחתם אותה בכבוד.
כל יום אני אכול קנאה יותר!
המשך דרך צלחה והרבו חויות.
שאול עומר.
תגובה מאת אסי ביום 08 יונ 2011 בשעה 11:12
תענוג..
ח'ברה כל הכבוד ממש תענוג להיות אתכם !!!
תמשיכו במסע הכיפי הזה ושמרו על עצמכך !!!
אסי
תגובה מאת אבנר דבוש ביום 09 יונ 2011 בשעה 7:48
ישר כוח שימרו על עצמכם וחיזרו בשלום.
אבנר
תגובה מאת דליה-אחות של אורי ביום 09 יונ 2011 בשעה 23:56
לילה טוב לכם
התאור של איציק והתמונות אשר נלוות ממיס את החושים.
לפעמים אני רוצה לצעוק WOW ,אורי יקירי אנא שמור על עצמך לא לעשות שטויות
שימרו אחד על השני
ומחכה לעוד דיווחים
המשך מהנה ושבת שלום לכם
מחזיקה אצבעות
דליה
תגובה מאת מורן שושן ביום 10 יונ 2011 בשעה 13:44
אורי היקר אתה פשוט מלך העולם!
כל הכבוד לכם! רק תשמרו על עצמכם…
שבת שלום!
תגובה מאת אלי חכימיאן ביום 10 יונ 2011 בשעה 14:02
שועלים יקרים
הנחישות עוצרת נשימה זה מה שאתם מפגינים
זכרו כי יש מי שמפרגן ומקנה בכם
אורי כבוד להיות אחיך
ישר כוח
תגובה מאת דודי וחני שמאי ביום 11 יונ 2011 בשעה 10:25
לשועל אורי
יש דברים ששווה להתאמץ עבורם , ואת זה הבנת , ודאגתה ליישם ולהגשים
ממש מפעים לראות את המסלול שאתם עוברים בטח מלא ריגושים והתנסות שאפשר רק שם
לחוות, הנופים פותחים את הלב והנשמה כל הכבוד שימרו על עצמכם אוהבים ומברכים להמשך מהנה וחזרה הביתה בשלום.
מכל משפ' שמאי
תגובה מאת דני ביום 11 יונ 2011 בשעה 16:34
היום אצלנו חמסין. בבוקר נסענו לים ובצהריים בבית על האש קצת אסאדו ופרגיות.
ואח'כ לראות ולקרוא על הנסיעה שלכם: הזוי לגמרי.
תמשיכו להנות מהקור כי כשתחזרו לא תמצאו דבר כזב אפילו במקרר
תגובה מאת אבי סגל ביום 12 יונ 2011 בשעה 20:02
שלום למוסקטרים, סליחה לשועלי המדבר.
אני עוקב אחריכם ונהנה לראות שממש כייף לכם,
תמשיכו להנות ולכייף ופופקין תשאיר קצת בייקון לבאים אחריך.
רכיבה בטוחה
אבי סגל
תגובה מאת דיכטר גבי ביום 13 יונ 2011 בשעה 5:35
איציק,פופקין,אורי אני מבין מהתגובות שאתם נהנים שיהיה לכם בכייף,אנחנומאחלים לכם המשך הנאה אנחנו גם נהנים מאוד כאן בהרי הרוקי שבקנדה
גבי וקגן