רכיבה של שכרון חושים ושוּלָה…

מזג האויר הגיש לנו מנה ראשונה קרה ורטובה.

אך הגורל זימן לנו מנה עיקרית: מוזיאון אופנועים חד פעמי!

 

הצג את הוראות הגעה אל Rømø, Denmark במפה גדולה יותר

בניגוד מוחלט לאתמול, התעוררנו לבוקר חורפי וקריר מאד. נגמר הפינוק של ברלין, לארוחת בוקר צריך לדאוג לבד… וצרכנייה דווקא יש, אז אורי ומיכאל יוצאים שמחים לעשות שופינג בסופר! לא ממש קניות למשפחה. בסה"כ מצרכים להכניס אנרגיה על הבוקר… וחוטפים בומבה בקופה. בחיי שחיטה לא כשרה. הקופאית לא מתרשמת מההפתעה על פנינו ורושמת –  26 יורו על כמעט כלום. אז מסתפקים במה שיש. אין מצב לצאת על קיבה ריקה. לך תדע איפה תמצא שוב אוכל.
תפילת הדרך נאמרת בכוונה ועצימת עיניים, כנדרש ע"י כבוד הרב הראשי אורי ויוצאים לדרך מזרחה וצפונה לכיוון מאלמו Malmo – שבדיה.
08:00 יציאה ברכיבת בוקר ערפילית, כשאנחנו עטויים חליפות סערה לקבלת הגשם שהניח לנו ביומים האחרונים ונראה כי הוא שוב בדרך.

תידלוק בוקר – וואוו כמה יקר: 8.3 שקלים לליטר! ואנחנו חשבנו שבארץ הדלק יקר… יש לאן להתפתח… (מאחר ואנחנו בונים על כך ששטיינייץ לא ממש קורא בלוגים של אופנוענים. אל תגלו לו. וכולנו נמשיך לקטר בכיף…), השמיים קודרים ואפורים וקבלת הפנים ליום החמישי די מדאיגה, כבר התרגלנו לשמש סטייל אוגוסט… אבל בינינו, גם זו חוויה. כבישים שלא נגמרים ונדמה כל רגע, שאנו רוכבים אל אופק שרק הולך ומתרחק, הכול מסביב שלו ורגוע, אתה והאופנוע לבד, חוויה אישית מרתקת עד דמעות…

עזבנו את הכפרים הציוריים והשלווים, יצאנו מזרחה לדרך המהירה-  כביש 45 לכיוון צפון, לעיר קולדינג Kolding ומשם מזרחה על כביש 20 לכיוון מידלפארט Middelfart (סליחה להומור הנמוך- אבל באמת נשמע כמו פלוץ בינוני) .
לאחר כ – 60 ק"מ של רכיבה בגשם דוקרני משהו… ואפילו מעצבן! לקחנו ימינה ודרומה על כביש 9 .
הבטחנו שמהיום מתחיל הטיול : בואכה כביש 8 הגענו לטירת אגסקוב Egeskov Castle, עמדנו בתור לקופה –" כמה עולה כרטיס כניסה?" אנחנו שואלים ומכינים כמה שקלים…. "81 יורו לשלושה מבוגרים", נאמר מעברו השני של החלון, "מה?!" אנחנו מסתכלים האחד על השני: "נכנסים או לא?" ברור שכן, הרי לא נחזור על עקבותינו אנחנו כבר פה. הסיור בטירה המדהימה וההסבר הרהוט מהמדריך הארגנטינאי הצמוד – מיכאל, ניחמו בנו את תחושות יוקר הביקור.

ההפתעה הגדולה

ואז אנו יורדים למטה כדי לעבור למבנה הבא בעודנו מתקרבים לדלת ולפתע רואות עינינו אופנועים נעוצים על גג משופע. נעתקה נשימתנו: מסתבר כי מלבד הטירה, יש במקום מוזיאון מוטורי עם דגש על אופנועים, יחיד מסוגו. אוסף מרשים ביותר, המכיל כמה מאות אופנועים מסוגים שונים, מתקופות שונות בהיסטוריה הטכנולוגית של העולם. התמונות שלפניכם מעידות עד כמה המקום מרשים; יש בינינו שמצאו שם את דגמי האופנועים שגדלנו לצידם ואולי אף רכבנו עליהם. מי שיגיע מביניכם לכאן, ימצא וודאי אופנועים שחלם עליהם או שמע עליהם מסיפורים. וככל שהדבר נוגע לנו (המשוגעים לדבר… והחולים באמת…) זו ההגדרה האולטימטיבית למושג: "תאווה לעיניים". הלב מחסיר פעימה, מפרפר בהשתאות אל מול פלאי הטכנולוגיה, העיצוב והתרבות, של עולם האופנוענות. קיבלנו כאן המחשה; כמה ארוכה, רחבה ועמוקה ההיסטוריה של התחום – וכמה אנחנו חסרי ידע ממשי בתחום וכי רובנו מכירים רק את האפנוע שלנו ושל החברים שלנו, האופנוע שהיה לנו ואולי זה שאנחנו חולמים עליו. יש במוזיאון אופנועים מתחילת המאה הקודמת וסיפורים על האנשים שמצאו אותם (מצגות וסרטונים על מסכי פלזמה באולם) ושיפצו אותם עד היסוד. ברור לכם, ששום סכום או מחיר כרטיס כניסה, גבוהים ככל שיהיו – לא ממש עיניינו אותנו, אל מול אוצר שכזה – עכשיו נרגענו והבנו: היה שווה ובגדול. חברים, מי שמזדמן לסביבה. חובה ! חובה ! חובה ! להיות שם. הנה בבקשה, רצף נבחר של צילומים מהמקום:

ועוד חוב קטן מאתמול, אני שמח לבשר לקהל הקוראים שלנו, שאחרי דיונים סוערים וסוחטים והתלבטויות רבות… הצטרפה אלינו למסע באופן רשמי ומוצהר שולה גארמין. שולה דוברת מספר שפות בצורה רהוטה (מס' משפטים מצומצם וממוקד…), קול צורם שתלטן ומנדנד, כשאתה לא מקשיב לה (…"בעוד 200 מטרים פנה שמאלה"…"מחשבת מסלול מחדש"… ועוד כל מיני כאלה…). עם שולה בחרנו לדבר בספרדית ולהושיב אותה אחר כבוד בחזית אופנועו של מיכאל. אתו היא הכי מסתדרת וגם יותר קל לה עם דובר השפה. (אנחנו עם דגם מסדרה 600 שהגיע עם האופנוע).

שולה מכירה היטב את אירופה ותלווה אותנו לאורך המסע ( למרות שהיום היא קצת פישלה…) עד החזרה למינכן. המשכנו על כביש 163 דרך הישובים הכפריים, לא לפני שעצרנו בחנות אופנועים לקנות כפפות חורף חדשות למיכאל. רוכבים לכיוון צפון מזרח וחוזרים לדרך מהירה – כביש 20 לכיוון מזרח.
בדרך אנחנו חולפים על פני מיצר Great Belt וגשרי סטורבלאט שני גשרים אימתניים בגודלם, גובהם, רוחבם, עומקם ואורכם. שניהם חוצים את הים, כמה מוזר ומיוחד. לראות את הצג של שולה גארמין כשאנחנו על הים – הכול כחול מסביב ורק קו אמצעי אחד… ממש תחושה של חציית ים סוף המקראי…
שלא תחשבו שלא משלמים על חווייה עוצמתית שכזו – בכניסה לכביש 20 "שדדו" אותנו ב – 50 יורו לשלושת האופנועים וביציאה גילחו מאיתנו, עוד 66 יורו לשלושת האופנועים, חוץ מהעובדה, שמאד מאד יקר פה ויורו מקבלים רק בשטרות. את העודף מחזירים בכסף מקומי במטבעות שאין לנו ממש מה לעשות איתן.

זוכרים את השמיים המאיימים? הגשם לא פסק מלרדת ובמשך כ- 100 ק"מ, כשאנו חמושים בחליפות הסערה ונשטפים כהוגן, בהמשך חצינו מדרום לקופנהאגן בירת דנמרק וממש בסמוך לשדה התעופה הבינלאומי, הגענו לעוד פרוייקט אדיר ממדים,  המחבר את מערב צפון סקנדינביה לדנמרק. למאלמו בשבדיה. זה מתחיל במנהרה באורך 4 ק"מ, שעוברת מתחת לים ואחר כך עולים על עוד גשר עצום, שקצהו נוגע בשולי העיר מאלמו. נכנסו לעיר לחפש מקום לינה ולאחר תנאי הצימר המינימאליסטי של אתמול… מצאנו חדר משפחה מפנק במלון במרכז העיר, כולל ארוחת בוקר. עם חנייה תת קרקעית מוגנת לאופנועים.

עכשיו ניתן להוסיף עוד 427 ק"מ למניין מד האוץ שעומד בסוף היום החמישי, על 1557 ק"מ.
שני השועלים הבוגרים כבר חורפים מזמן ואני חייב ללכת לתפוס תנומה וכוחות למחר.

אז ביי בינתיים וניפגש מחר בנורווגיה.

ממיכאל, אורי וממני.

איציק

———————————————————————————————————————————————–

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק מיכאל ואורי

———————————————————————————————————————————————–

 

 

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות