25 במרץ 2009 הפוסט הראשון שלי – עם סוג של הקדמה
2008 תל אביב- חוף הקאנטרי
שלום.
שמי יוני בן-שלום ואני מזמין אותך למסע של החיים… שלי. 🙂
בראשון ביוני 2009 אני מתכוון לצאת מפרודו-ביי,(Prudhoe Bay) הנקודה הצפונית ביותר באלסקה, למסע בן כ-23,000 ק"מ בו אחצה את שלושת האמריקות מצפון לדרום. עד לעיר הדרומית בעולם- אוסואייה (Ushuaia), בצ'ופצ'יק התחתון של דרום-אמריקה. אני מתכוון לרכב על האופנוע שלי לבד, במסלול לא שגרתי ומאתגר במשך כשישה חודשים.
אני רוקם את המסע בדמיוני כבר שנים רבות ושוקד על הכנתו מאז ינואר 2008, אחרי שהצלחתי לשכנע את אשתי ושותפי לעבודה. אני בדרך!
אני רוצה לחוות. לבדוק. לבחור מחדש זוית ראיה על חיי. כן, זו משימה גדולה. הרבה יותר גדולה מלרכב לבד על אופנוע את כל האמריקות- המעשה הפיזי הוא רק התפאורה, הכלי. האמצעי.
בבלוג הזה אנסה לשתף אתכם במה שעובר עלי, בי, סביבי ותחתי. אנסה לעדכן ככל שאמצא זמן יכולת ומקום.
כאן בצד צירפתי כמה כלים שדרכם תוכלו לבחור ברזולוציית העניין שלכם במסע הזה. החל משיטוט בצילומים, מפות, קטעי וידאו, שירבוטים, קריאת הפוסטים או מענה, שאלות, הרהורים או סתם פרגון.
אשמח לכל התייחסות!
מאת: יוני ·
קטגוריות: יוני בן שלום
יש 18 תגובות על הפוסט “הפוסט הראשון שלי – עם סוג של הקדמה”
תגובה מאת ג'וי ביום 01 אפר 2009 בשעה 18:26
הי יוני,
איזה כיף לראות חלום קורם עור וגידים. החלום שלך, שבוודאי יושב (בגירסה כזו או אחרת)בליבו של כל הרפתקן אמיתי או הרפתקן ספה/מחשב, הופך לחוויה אמיתית. זה לא פשוט – מי כמוני יודע, ומעורר הערצה אמיתית.
אני מלא קנאה על החוויה שתעבור, יותר נכון על החוויה שאתה עובר – ההכנה לא פחות מרתקת מהמשימה עצמה ומרגשת בגדול.
עברו שנתיים כמעט מהחוויה שלי ואני לא מפסיק להזכר בחלקיקים בכל יום – בכל מראה או אתגר – קטן וגדול, ואני יכול רק לנסות לדמיין את אוסף החוויות, תובנות, חדשות וגילויים בהם תתנסה במסעך הגדול.
אני מאחל לך הצלחה גדולה ומיצוי אמיתי של המסע – אני בטוח, בהכרותי איתך, שתפיק ממנו את המיטב והמירב.
אם אוכל לעזור, אשמח, גם במרחק של עשרות אלפי ק"מ ובכל מקרה, אחכה לקרוא על חוויותך.
בהצלחה והנאה אמיתית,
ג'וי
תגובה מאת איציק ביום 02 אפר 2009 בשעה 14:26
מדהים…….
אני אצור קשר אתך במייל
תגובה מאת ערן שפיצר ביום 03 אפר 2009 בשעה 19:06
יאמר הגיאוגרף – אני מזהה כאן דפוס התנהלות שראשיתו בשחר האנושות
כאשר יצאו ציידים מאפריקה והחלו לחפש את המקום הבא שיבטיח להם אספקה
וחלוצים אמיצים נשלחו לבדוק את הקיים מעבר לאופק, יוצאים לדרכם העלומה
מלווים בברכת השבט. השבים זכו לתהילת עולם וסיפורם הוא הבסיס לחקר הגיאורפי
שהוביל אותנו מגלוי כדוריותו של כדור הארץ ועד צילומי הלווין של גוגל.
יאמר ההסטוריון וחוקר הספרות- זכורים לי מסעותיו של אודיסאוס ואיך חיכתה
לו פנלופה 10 שנים ללא ידיעה, מזינה את לילותיה בצפיה ותקווה, ומה נאמר יש
כאן בסיס לדרמה שאולי תכתב מלווה בצילומים וציורים שיאירו את הפינות הנסתרות
ומפגשים אנושיים מרתקים.
יאמר הכלכלן – אני לא רואה פה התנהלות הגיונית האיש מכלה את חסכונותיו
ואיזה מנוף ישמש אותו להחזיר את ההשקעה – לא, זה לא מתקבל על הדעת
אבל אם רק היה פונה אלי שאצטרף אליו…
יאמר העורך – תביאו לי סיפור, את המסע הזה כבר עשו, מה את אומרת אורלי,
הוא מתכוון לעבור גם את מכסיקו אקוודור ובוליביה, אני כמובן מאחל לו כל טוב
אבל יש פה פוטניציאל דרמטי, אם יהיה לנו מזל הוא אולי יחטף – תשיגי לי אותו
אולי יתן לנו בלעדיות.
יאמר הפסיכולוג – הוא במעקב אצלי כבר תקופה ארוכה ואני מעיד שלמרות שהמעשה
נראה כמחייב אשפוז כפוי במיידית – אני חושב להקל עליו ולתת לו להוכיח את
רצינותו. אני גם חייב לציין שלא זהיתי אצלו איזו הפרעה פוסט טראומטית מסוג
כזה שעשויה אולי לדחוף אותו למעשה שכזה ולא נותר לי אלה להסתמך על תיאורית
החלומות, שלפעמים, עקשנים במיוחד מבין מטופלי מתעקשים גם להגשים.
תגובה מאת רונית אסיה ביום 04 אפר 2009 בשעה 13:39
תמיד תמיד ידעתי כמה יחודיות ומימוש כל הפנטזיות בחיים האמיתיים זה אורח החיים שלכם.. כל חלום הופך למטרה, הופך לתוכנית פעולה, והופך למציראות מדהימה.. מתכוונת לעקוב בהתמדה ואולי להדבק ולו רק בקורטוב מהעשיה..
המון ב ה צ ל ח ה
רונית
תגובה מאת איריס וינאי ביום 04 אפר 2009 בשעה 14:49
יוני יקר, אוהבים אותך, עוקבים אחריך בהערכה ובהשתאות, מסכימים עם כל מילה שנכתבה על גלי ויכולים להוסיף עוד כמה משלנו.
חיבוק גדול מאיריס וינאי
תגובה מאת ערןZZR1100 ביום 06 אפר 2009 בשעה 17:31
שלום יוני,
יש לציין שאתה ממש מתכונן בקפידה למסע. קראתי פה על הציוד והדילמות – מה לקחת?..להעמיס הכל ולהוריד חצי..לקחת את הכלי מהארץ או לרכוש שם?.. פשוט עושה חשק גם להצטרף או אפילו רק להתארגנות (מזכיר לי כל פעם אפילו לפני יציאה למילואים..עדיין ביחידת שדה קרבית כך שלא מעט דילמות רלוונטיות גם שם)
את סיפור האירגונים והדילמות מזכיר לי נשכחות מהטיול על אופנוע חוף לחוף וחזרה בארה"ב ב 93'…עושה חשק לארוז הכל ולעשות זאת שוב – וגם לכבוד יום הולדתי ה 40 בעוד כחודש (אולי אני אהייה אגואיסט ואשכנע את הילדה לצאת לטיול כזה שוב בבת המצווה שלה בעוד כארבע שנים?..שכנעתי כבר חבר וותיק מהסדיר שהוא מצטרף גם עם כלי משלו), ועד היום כל רכיבה היא מעין יציאה למסע ותיקי הצד כפק"ל ברירת מחדל המכילים כל טוב הציוד רק "במידה ואם.." מעידים על כך.
לא אלאה עוד בפרטים רק שתדע שיש לך יופי של אתר – או יותר נכון להגדיר "יומן מסע אלקטרוני" (ה"אלקטרוני" לא מצלצל טוב עם האלמנטים של מסע מסוג זה, אבל התקדמנו) חזק ואמץ ומצפה לעוד עדכונים. לבטח אוסיף את harpatka למועדפים שלי.
בהצלחה,
ערן.
תגובה מאת יוני ביום 08 אפר 2009 בשעה 6:22
עופר תגובות כמו שלךמחממות את הלב ומעמידות אותי לרגע בנקודת ההתחלה. כשהבנתי בפעם הראשונה שזה מה שאני צריך לעשות, התחלתי לעקוב אחרי רוכבים אחרים שעשו מסע שכזה. למדתי את כל הפרטים, הדרכים, הטוב והרע שצפויים למי שיוצא לשם. אני מקווה שהמעקב אחרי הסיפור שלי הוא שלב ראשון בהגשמת חלומך. תודה לדברים שכתבת לי. יוני
תגובה מאת יוני ביום 08 אפר 2009 בשעה 6:24
איריס וינאי היקרים. מי כמוכם יודע את מקור כוחי, משענת חלומותי. כולנו כל הזמן במסע, לא?
תגובה מאת יוני ביום 08 אפר 2009 בשעה 6:27
רונית אהלן, תודה על המילים. גם אני מרגיש שכשהופכים חלום למטרה הוא מתממש. שהרי הכי קל זה להפוך חלום לתסכול 🙂
תגובה מאת יוני ביום 08 אפר 2009 בשעה 6:39
ערן, אני אוהב מאד לקרוא את דבריך. יש בך יכולת להפוך. לספר סיפור מזוית ראיה מקורית, מרעננת ומלאת חוכמה. מי כמוך יודע על הריגוש שמלווה יציאה למסע אופנועים שהרי אתה אחד האלופים בתחום ונקודת ייחוס. אני שומר על חוברת סיכום המסע שלך לדרך המשי על אופנוע. פשוט מרתק ומחכים. כשמתקרבים אליך קצת מתבלבלים מגודש הכשרונות שבך ומהאנרגיות היצירתיות שכל הזמן סוערות בעשיה שלך. כבר דיברנו ארוכות על למה לא הצעתי לך להצטרף למסע הזה. רק מתוך הצמדות לנסיון שלי להיות פעם אחת באמת רק עם עצמי. אין לי ספק שאם אכן הייתי מצרף מישהו אתה היית בין הראשונים שהייתי מחזר על פתחו. תודה על דבריך ואני אצפה לעוד בהמשך הדרך.
תגובה מאת גל דימנד ביום 15 אפר 2009 בשעה 20:23
עוקב בשקיקה כבר כמה שבועות
מבטיח לעקוב באופן רצוף במשך כל המסע
מחזיק אצבעות ומלא קינאה…אבל
גם יומי יגיע…
בהצלחה
גל דימנד
תגובה מאת יוני ביום 15 אפר 2009 בשעה 22:29
הי גל, תודה על דבריך. מזכיר לי תגובה ששלחתי לפני שנים לרוכב אוסטרלי, הוא ענה לי בערך כך…"נראה אותך הולך עד הסוף עם החלום…" אני יכול רק לומר לך גל, שאם תרצה זה יקרה.
תגובה מאת מיקי קאופמן ביום 18 אפר 2009 בשעה 12:03
חלום. כל כך הרבה כבר נכתב ונאמר, שאולי כדאי להתחיל מבדיחת-שורה: "היה לי חלום" אמרה האישה "ו…" שאלה רעותה, "התחתנתי איתו"נאנחה האשה שהיה לה חלום.
אני מבקש לנצל את ההזדמנות ולהכריז בזאת על עצמי כעל "אלוף-אי-הגשמת-חלומות".
זו אולי לא המחמאה הכי גדולה שהייתי מסוגל להעניק לעצמי,אבל צריך להכיר במציאות.דווקא משום כך, הלך לבי שבי אחרי אנשים שנשרפו או לפחות נכוו קשות בלהט הגשמת חלומם.חו"ח זה לא איחול ליוני.אלכסנדר מוקדון. ז'אק ברל, פרנץ ק.
תומאס ברנרד. ויש עוד. וגלי שהכינה שיעורים בזמן ודאי יודעת מי מן השניים, אדלר או יונג, היה זה שפיתח את מודל החיים כהגשמת מה שמעבר למוגבלויות, ששלח את דמוסתנס המגמגם או את קיקרו כבד הפה, ךךכת ולעוק על הים ולגבור על נהמותיו.
החלום המתמשך שלי הוא לסנתז מציאות אפשרית מתוך חלום ודאי, או במלים ארציות
להמציא מציאות ולספר אותה מחדש, ואם היה גם מי שנהנה, באתי על שכרי.וממש ברגעים אלה, למדתי תשובה חדשה לשאלה הכמעט נצחית "מתי אתה מוציא את הספר?"
והתשובה היא שיומו של הספר בוא יבוא. אני לא אדחק בו, כי בינתיים אני ספר חי ואני עוסק בחלום הזה כבר שנים רבות, גם במקצוע שאני מתפרנס ממנו, לטענת אחדים
מלקוחותי ושותפי לעבודה, אני כותב יותר מדי ו"תזכור, זה מודעה, זה לא ספור"
ולפעמים הם צודקים, כפי שנאמר, "קופירייטר הוא אדם חסר יכולת כתיבה הנדרש לכתוב לאנשים חסרי יכולת קריאה", החוכמה הזו הייתה על גבול ההפלצה, אבל ברצינות, אהבתי יותר מכל את המודעות-סיפור שכתבתי ל"טיילת" ול"תרווד הורוד"
וכאילו כדי להזים את הטענה כבדת המשקל שאנייודע לכתוב רק ליאפים/צפונים/שאר קלישאות, הנה מצאתי את עצמי, יום אחדג, מדבר עם כל העם, דרך חיים בנאי מנוחתו עדן ו…. הבינו אותי!
אז בלי לשים לב גם אני, בקצת ובמעט, מגשים חלום וכדי להעמיד את כל הפוסט או הבלוג או איך שלא יקראו לזה, כדי להעמיד אותו בפרופורציה הנכונה, אז ככה:
עליתי לשמיים, בדרכי לגן-העדן חלפתי בנונ-שאלאנטיות על-פני חדר המיון
המלאך גבריאל עצר אותי ברגע האחרון ושאל "לאן אתה?", לגן עדן, מה השאלה?
"באיזה זכות?" התעקש הגבריאל "מה טוב עשית בחייך הארציים?"
"עשיתי את אלברט פירות!!!" הכרזתי בגאווה מוצדקת
" ו ז ה ה ב ל ? ? ?" השתומם המלאך
תגובה מאת יוני ביום 18 אפר 2009 בשעה 12:54
מייקל, קודם כל תודה על דבריך. ידידי שבע (ב"ש" שמאלית) דפי וורד ומיילים, כמה עידנים אני מכיר אותך? אולי אלף. צ'מע, כי כבר אמרתי לך יותר מפעם אחת : אתה חייב לתת לעצמך את המתנה הצנועה שנקראת "בלוג". בוא נקרא לזה ספר בהתהוות, אבל משהו פיזי. אתה כותב כלכך יפה שפרט להרגלך לא להגיה את הנכתב, יש די רעיונות ופנינים שמסתתרים בסוף באיזה בלוג של מישהו שנסע למסע (בוא'נה, שמת אותי לפני אלכס מוקדון…הלו?!) אתה צריך משהו הרבה יותר פשוט מבחינה טכנית ממה שאתה רואה בבלוג הזה, אבל ככה תתחיל לצאת לאור. תתקשר כבר לעומר (נתתי לך את הטל')ותגיד לו שיוני שלח אותך. נו!
תגובה מאת אבי פלדמן ביום 21 אפר 2009 בשעה 20:45
שלום
יוני הרבה מילים כבר נאמרו על אותם חולמים , הרי אילו אותם הרפתקנים
שאת סיפורם אנחנו קוראים בשקיקה,כל מילה ותרגום נלמד.
אני יכול לחוש את הרגעים שהנך חובה,את הפרפרים ואת שעת ה-ש.
אני הרגשתי וחוויתי את אותם רגעים שהמסע לדרך המשי,יצא לדרך.
בהצלחה
אבי. פ
תגובה מאת יוני ביום 21 אפר 2009 בשעה 21:40
אהלן אבי. בטח שאני זוכר. איך נהניתי לשמוע את סיפור המסע שלכם לדרך המשי. ואכן כן, יש פרפרים כמו לשבת בכן השיגור בציפיה לספירה אחרונה לאחור. :))
תגובה מאת רמי קציר ביום 10 נוב 2010 בשעה 20:18
כלך הכבוד יוני
עדיין מצייר? רמי ממיקוה ישראל
תגובה מאת אורי בר ביום 31 מאי 2011 בשעה 7:36
אתמול בלילה (או ליתר דיוק לפני כמה שעות) סיימתי לערוך כמה מילים שכתבתי מהקילימנגרו, ומסקרנות מצאתי עוד אחת ישנה יותר מנפאל, והחלטתי להציץ לראות מה נשמע, והופ.. מחר לפני שנתיים יצאת לדרך. והיום בלילה (כמה סימבולי) עוד דרך מתחילה… אז יום שלישי היום, פעמיים כי טוב, ואני אאחל לך פעמיים מזל טוב ורק נחת.
בברכת תן בגז !
אורי