20 באוקטובר 2009 תודה!
חוג הגדי. לפני יומיים, הקו המפריד בין האיזור הטרופי לזה הממוזג. באופנוענית; מכאן יתחיל להיות קר יותר.
השבוע הגיעו מספר הכניסות לבלוג הזה למאתיים אלף. אני רוצה להודות למי שעוקב אחרי המסע שלי. שולח תגובות. (וגם למי ששותק). למי שמעודד אותי להמשיך במסע ובכתיבה. למי שמשיא לי עצות והצעות בכל תחום הקשור או שאינו קשור למסע. אתם חלק חשוב בכל הפרוייקט הזה. בתחילה חשבתי לשים בלוג כדי לספר סיפור ועכשיו אני מבין שהוא הפך לכלי חשוב ודו צדדי במסע. אין בי שום מחשבה להפסיק לרכב או לכתוב. אני בתוך הדבר עם כל הגוף והנשמה. תודה לעומר לוי ששומר על הבלוג. לחברי ששומרים על המשפחה שלי ולמשפחה שלי ששומרת עלי.
תודה לגלי שלי אהובתי. האשה היפה בעולם שזכיתי בה שוב ושוב ושוב.
אחרי שגלי חזרה ארצה. יצאתי לרכיבת בדד. לפגוש את הגייזרים של צפון האטקאמה באיזור טאטיו (Tatio) כרגע עוזב ויורד לכיוון החוף הארוך של צ'ילה לסנטיאגו. כאן למעלה שתי טעימות מהמסלול. דיווחים מפורטים בסוף השבוע.
מאת: יוני ·
קטגוריות: כללי
תגובה מאת חדוה זיסמן הגדי ביום 20 אוק 2009 בשעה 2:41
איזה כף להיות הראשונה……….. יוני זה מה שמעניין בכל פרויקט ,אתה מתכנן מתחיל ואף הפעם אינך יודע לאןזה זורם………..תמשיך להנות כי אתה סוחף………. 200000 זה מדהים שיהיה לך המשך שבוע נפלא
תגובה מאת ארז ביום 20 אוק 2009 בשעה 10:14
יוני,
אני הייתי עד עכשיו מאלה ששותקים (פרט לתגובה קצרה על אחת התמונות מקנדה ב-picasaweb). מלווה את הבלוג מתחילת המסע, ממתין כל שבוע בשקיקה לעדכונים שלך (בעזרת RSS), צופה בתמונות המתווספות ל-picasaweb (מקבל על כך עידכונים במייל), וחי את המסע שלך כמעט כאילו אני איתך (מותר לי לומר שיש לי נסיון דל בנושא – מסע אופנוע סולו של 5,000 ק"מ בן חודשיים בניו-זילנד לפני כעשור).
לא מזמן הבנתי שעברת כבר את יותר ממחצית המסע, מה שאומר שהסוף מתחיל להתקרב, ותאמין לי שלא פחות משהפרידה תהיה קשה לך, היא תהיה קשה גם לקוראיך הנאמנים. מה דעתך לפתוח בקריירה של מסעות מלווים בבלוגים מרתקים?
ממתין לבאות בקוצר רוח,
ארז הוברמן
רמת גן
תגובה מאת נטע ביום 20 אוק 2009 בשעה 10:38
יוני!
אני חושבת שאני מדברת פה בשם כולם, שאני כל כך נהנת לקרוא כל שבוע מחדש את הסיפורים והחוויות שלך מהטיול.
בתור אחת שחזרה לפני כחצי שנה מטיול בדרום אמריקה, הבלוג שלך גם מעלה לי זכרונות נהדרים..
אז תמשיך לטייל, להנות, והטבע המדהים ביותר עוד נמצא לפניך 🙂
אני מקווה שאתה מתכנן לעשות את הקארארה אאוסטראל בצ'ילה.
אולי הדרך לא נוחה, אבל בין הנופים היותר יפים שיצא לי לראות.. וזה עוד היה בימים אפורים…
תמשיך להנות,
נטע, קרית מוצקין
תגובה מאת אילון ביום 20 אוק 2009 בשעה 11:29
תודה לך יוני, על השיתוף בחוויה המופלאה שלך, ועל החשק והשגרירות לרוכבי האופנועים!
(גם אני משבוע הבא בארגנטינה)
תגובה מאת ליאור מ ביום 20 אוק 2009 בשעה 20:50
יוני!
אני לא רוכב או מתכנן טיול קרוס אמריקות (אולי רק קרוס ארה"ב)…
אבל בהחלט נהנה מכל רגע מקריאת הבלוג – מהפוסט הראשון!
הרבה הרבה כבוד על החלטה ענקית שכזו, אני מת לעשות גם 🙂
אל תיתן לכל המלעיזים וה"אבל לא עצרת פה ושם" to bring you down – תעשה מה שאתה מרגיש לנכון!
מצפה לפוסט הבא (בודק בקביעות!),
ליאור, אשקלון
תגובה מאת יאיר חסיד ביום 20 אוק 2009 בשעה 23:40
אהלן יוני.
באופן יפה ומפתיע, סיכמת את חמשת ימיך האחרונים לעת עתה.
אני, ואולי גם אחרים, ציפינו לקצת יותר,(הרגלת אותנו לשפע)!
אין לי ספק שהבומבה בוא תבוא, ובקרוב! אז קבל, תודה מראש, יוני.
אני אישית, משתדל לעשות את המעט, ולא להיות בין השותקים.
נעים היה לשמוע ממך, שאנחנו חלק שהוא חשוב לך בכל המסע הזה.
אז יאללה יוני, צא לדרך ותמשיך להפתיע!
כרגיל, וכמו כולם איתך לאורך כל הדרך, יאיר המושבניק.
תגובה מאת יהודה רביב ביום 20 אוק 2009 בשעה 23:49
יוני, לא בסדר שפתאום אתה מריץ פוסט ביום שני,, סתם,,
אז הרמתי כוסית קטנה (בשבילך) וברכתי לציון חציית חוג הגדי וגם להתחמם קצת, הרי הולך להיות קצת יותר קריר, נכון? תודה על התודה שלך, לא כולנו יודעים להעריך ולהודות. מקווה שגלי הגיעה בשלום ואולי זה הזמן לערב שקופיות,,,,,, ראשון,,,, מה דעתך? סתם,,,,,, יוני, סע בשלום, בזהירות, עצור לצורך צילומים,,, כבר אין את זה על המושב האחורי,,, בהצלחה, יהודה
תגובה מאת דני ביום 21 אוק 2009 בשעה 21:42
איזה חמוד אתה שאתה מודה לנו…
תודה לך שאתה נותן לנו את האופציה
להיות חלק מהמסע הזה.
אני זוכר שזה היה 2000 ובאמת התעניינתי
עד כמה זה יגיע…
אני איתך גם אחרי המיליון.
דני, חדרה.
תגובה מאת נחום כנר ביום 22 אוק 2009 בשעה 0:17
יוני שלום !
גלי הוסיפה צבע לאופנוע המקושט… יופי של יחד !
בפנטזיה שלי הייתי מחפש את ספר המסע שלך תחת השם
"קולומבוס חוצה אמריקות על דו-גלגלים"… על כל סיפוריך ותמונותיך ! ספר חובה לרוכבים על שני גלגלים "מאיד אין ישראל" .
תודה לכם ותודה מיוחדת לך יוני על המילים ,הציורים והתמונות (אולי אתה מחביא שיר או שנים…).
המשך דרך צלחה, בסימפטיה , נחום כ., קיבוץ שובל
תגובה מאת יהודית מקופרטינו ביום 22 אוק 2009 בשעה 6:29
ליוני וגלי,
אני כותבת לשניכם כי שניכם חלק מהמסע, בין אם גלי איתך פיסית ובין אם לא, הרי בכל מקרה היא איתך. מכירה את זה היטב – גם אני ועופר תמיד יחד גם אם לא פיסית..
גם אני אומרת תודה, כמוך, כמו כל המגיבים המקסימים שעוקבים כמוני בשקיקה אחרי הבלוג, לך ולגלי. בתור מישהי שלא מאוד אוהבת להחשף אני מאד מעריכה את הנכונות שלכם לשתף אותנו במסע ואת הנדיבות שבה אתם משתפים אותנו גם בחלקיק מהחיים הפרטיים שלכם שגם הוא מעורר השראה.
מה עוד אומר: תודה תודה, מחכה לכל פוסט בשמחה והרבה אהבה מכולנו
יהודית
תגובה מאת שמחון דוקטורי ביום 22 אוק 2009 בשעה 13:50
יוני,
מקווה שלא תפסיק לכתוב, לספר ולתאר כמו שאתה יודע…. ולכן אני מציע לכשתגיע לסוף הטיול באושאיה, תעשה אחורה פנה ותחזור צפונה לאלאסקה (אך הפעם במסלול אחר).
אני בטוח שגלי והמשפחה לא יאהבו את הרעיון, אנחנו מאוד נשמח מאידך.
מה דעתך ?
ואגב, תודה לך….
שמחון.
תגובה מאת רוני מיכאל ביום 22 אוק 2009 בשעה 22:27
יוני וגלי שלום
עוקבת משלב ההכנות כלומר מההתחלה
ממתינה בשקיקה לכל סוף שבוע של חידושים מהעולם שכה רחוק ממני
כיצד תרכז אותנו לאחר סיום המסע המופלא הזה?
תמציא משהו דו גלגלי.
אולי כנס מחזור לקוראים אנו נביא את הכיבודים.
הידד לשניכם
ר ו נ י – כפר הים גבעת אולגה
תגובה מאת טלון ביום 23 אוק 2009 בשעה 1:04
אבא יא אבא –
מה עם איזה טלפון??
יאללה בזהירות נשיקות
תגובה מאת יגיל שוהם ביום 23 אוק 2009 בשעה 4:17
תודה לך יוני.
כיף לקרוא את הפוסטים שלך, כיף לראות את התמונות שאתה מצלם….כיף פתאום להכנס לבלוג ולראות פוסט חדש וטרי.
זה עיוות של המשפט הידוע אבל בכל זאת: רק המעז מגשים.
שמור על עצמך, וד"ש חמה מירושלים הפעם:)
תגובה מאת עופר ביום 23 אוק 2009 בשעה 13:45
הי יוני
אכן כן קצר וקולע אהבתי
פתאום אני כמוך מרגיש בדד
"בדידותו של הרוכב למרחקים ארוכים"- הצעת שם לבלוג הבא והקבוע שלך….על חיי אופנוען במדינתו הקטנה והמוקפת…..
אני מאחל לך שתמשיך בכוחות מחודשים לחתור הלאה
אני בכל מקרה עוקב ושולח ברכה
"ויה קון דיוס"
עופר
תגובה מאת ליאורה מור ביום 24 אוק 2009 בשעה 13:42
ליוני שלום.
מזה כמה שבועות אני עוקבת בדריכות ובהערצה אחרי מסעך.
אני מרותקת לקורה אותך, מתעניינת במקומות בהם אתה חולף או עוצר.משתאה לכושר הסבל והסיבולת שלך. אני מבינה שמסעך עומד להסתיים, וחבל לי.הנקודה האחרונה במסעך- אושואיה מוכרת לי , אבל כמובן שהגעתי לשם בנוחות רבה יותר.
מאחלת לך מכל ליבי המשך מוצלח. יש לך מעכשיו קטעים יפים לחלוף על פניהם. הקור אולי יפתיע אותך, אבל ברור לי שתתגבר.
רכב בשלום וחזור בשלום
ליאורה