לא כל מסע צריך בוץ, מדורה ואוהל. מי שחולם על מרחביה השפויים של אמריקה, כשהוא ישוב על כרום וניקל. רועם מעומק תשוקתו ונוכח במלוא תפארת אישיותו, יקבל כאן מדי פעם את הפינה של דרור עינב, מלב ליבה של האופנוענות הכי מזוהה עם רוח החופש של ארה"ב.

" באמריקה הכל אפשרי "

Easy Rider Bike Show Pomona, CA

כמו כל תערוכה נודדת של אופנועי וי-טווין "איזי ריידר" (מקור הביטוי שייך לתחום רכיבת הסוסים וזה גם שמו של הסרט המיתולוגי), מטרת המציגים לזכות בסוף סיבוב התערוכות הנודדות, בפרסי העיצוב הנחשקים ובראשם פרס "האופנוע היפה ביותר באמריקה". זכיות המכניסות אותם להיכל התהילה (והכסף) של התעשייה הפורחת בתחום האופנועים לפי הזמנה. או ליתר דיוק יצירות אמנות חד פעמיות.

אומרים שאמריקה היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. אומרים ועושים. ראיתי זאת  במו עיני, לפחות בעקבות ביקור בתערוכת אופנועים שהתקיימה בתחילת חודש ינואר בעיר פומונה (Pomona) שבקליפורניה. תערוכה, המרכזת… איך אגדיר אותה? – עיצוב רעיונות מקוריים, פנטזיות ממומשות, לפחות בחלקן….. טוב, החוויה מתחילה כבר במגרש החניה העצום, כיאה לארה"ב. אני שם לב שכמעט ואין נוכחות של אופנועי ספורט או דו"ש. רוב האופנועים הפעם הם דגמי הקלאסיק , מה שהופך את התערוכה לא רק של אופנועים , אלא גם של מגוון הטיפוסים השונים והמשונים שעומדים מאחוריהם. בכניסה ביקשו לבדוק אם ברשותנו כלי נשק ו/או כלי משחית אחרים – הרמנו גבה,  מה ?! אחרי שנכנסנו פנימה, הבנו את פשר הבדיקה : כולם, ממש ללא יוצא מהכלל, אוחזים בידם כוס בירה. (תחשבו על כמות עמדות ההשתנה, שהחוק מחייב מפיקי אירועים שכאלה) כידוע ישנן חבורות של רוכבים ממועדונים שונים, מה שעלול לגרום, רחמנא ליצלן, לחיכוכים והתלקחות האווירה. לשמחתנו היה רגוע ויפה במיוחד. כפי שכבר הזכרתי, זה לא רק אופנועים, אלא תפאורה בדמות קשת רחבה של טיפוסים: מלאי קעקועים, מלאי בשר, שרירים, ומדושנים להפליא, לבושים בג'ינס מהוהה. חבושי בנדנות ושיער ארוך – בקיצור מדוגמים לחגיגה מושלמת! והנשים – בכלל, כל מילה נוספת מיותרת.

אופס… את האופנועים כמעט ושכחתי.

האופנועים גם הם שונים ומשונים; צבעוניים מאוד ומאובזרים להפליא. וכמו שאומרים על כלבים ובעליהם, שלפעמים עם השנים נעשים דומים זה לזה, אז גם כאן – "אראה את אופנועך ואדע מי אתה…" מאחורי הרבה אופנועים ישנו גם סיפור. למשל: אופנוע לאלכוהוליסט: אופנוע שגורר אחריו נגרר ובתוכו בר משקאות שלא היה מבייש בר בפאב מקומי. אופנוע אחר שנבנה במשך ארבע שנים ומתבלט בצבעיו המדהימים. אופנוע " לנשים בלבד" אופנוע וורוד, שהלוגו של "ברבי" מתנוסס על מיכל הדלק שלו ובתוכו גם מקום לאיחסון מוצרי איפור. אופנוע "הארלי" שצבוע בכתום ועליו ציור של נשר, הרגלית מעוצבת כדמות רגל של נשר – אמנות לשמה! אופנוע שהכידון שלו, במבט על, נראה כמו שתי חרבות. גם אופנוע "כחול לבן" היה שם: צבעו כחול ועליו ציור של מגן-דוד וכיתוב: "לא נשכח, לא נסלח" – מרגש ממש!

אופנועים שמותקנים בהם מנגנוני הרמה תוך כדי הנסיעה, ישנה אפשרות לשלוט בגובה האופנוע מעל פני הכביש. ועוד אינספור של אופנועים הזויים ויפהפיים.

כיאה לתערוכה מן הסוג הזה, גם האביזרים הנילווים תופסים מקום של כבוד, כמו למשל דוכנים של אביזרים, שעיקרם מתאים לעולם הקלאסיק: מעילי עור, תכשיטים, קסדות צבועות ומצויירות, בגדי נשים, בגדי ילדים…כן, גם לילדים יש חלק בעולם האופנועים, בהתאם לגילם כמובן.

בקיצור, כל מה שאפשר ואולי אי אפשר להעלות בדמיון; בגדול. ברעש. ובהרבה יצרים ותאווה! וכמיטב המסורת האמריקאית – על הבמה המרכזית פיזזו רקדניות ולהקות רוק חבטו דציבלים באוויר הדחוס, מנעימות את זמננו עוד יותר. והחברים – כן החברים כולם (או לפחות מרביתם) עם בירה ביד, שואגים בצחוק קולני ועל זרועות חלק מהם "תלויות" בנות זוג בלבוש מתאים… ולפעמים גם פחות… שהוא בעצם יותר…

כן, אמריקה – כמו בסרטים. רק שהפעם אני חי את המציאות.

צובט את עצמי מידי פעם כדי להבין "ההייתי או חלמתי חלום"?
שלכם

דרור עינב לוס אנג'לס, קליפורניה

——————————————————————

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות לדרור עינב.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות and יוני בן שלום