זאק נח קצת מהסיבוב בטזמניה ועכשיו מקיף את אוסטרליה, עם כיוון השעון.
בארץ רחוקה ונפלאה. מדינה שהיא יבשת ויבשת שהיא עולם בפני עצמו. בעולם ההפוך. במקום בו עכשיו תחילת הסתיו – יצא בראשון באפריל מסידני על אופנוע BMW f800gs איש מיוחד. שישים ימי שיטוט והתחברות למה שיש לאוסטרליה לתת, למי שיודע לקחת.
בניגוד לתכנית לעלות צפונה ולהקיף את היבשת נגד כיוון השעון. גילה צחי כי השטפונות בצפון מזרח היבשת, עדיין מכסים קטעים נרחבים מהציר. לכן הלך הפוך. כבר שבוע בדרכים מסידני מערבה לאורך הנתיבים הדרומיים. אני עוקב אחריו בקישור למכשיר ה"ספוט" [1] שלו. מצורף קטע מתורגם. וקבלו כמה טיפים ישירות מהמצלמה שאיתו.
————————————————
אני מבקש להקדיש את הדיווח הראשון מהדרך,
לזכרו של טל שביט. זאק
————————————————
משהו על שרשרת המזון
אחרי 6 ימי רכיבה בהם עברתי 3,300 ק"מ, אני חושב שקלטתי את הירארכיית שרשרת המזון בדרכים.
למעלה, בבטחון גמור ניצבות משאיות הענק "רכבות הכביש" [2] המגיעות גם לאורך של 100 מטר, כשלרשותן 22 גלגלים וכל גלגל בגודל שלי יחד עם האופנוע. והדבר הזה טס. לא עוצר לכלום חוץ מאשר למלא את טנק הדלק. משהו שלוקח לעיתים כשעה.
די מצחיק לראות את הנהגים המדלגים מקבינה של ממותה שכזו. בדרך כלל הם נמוכים. מגלגלים מקדימה בטן בירה ולבושים מכנסיים קצרים וגופייה. כל עצירה שלהם משמעה הפסד כסף. והם נושאים הכל. צינורות. דלק. רכבים אחרים. הכל ובגדול.
דרגה אחת מתחת להם שועטים בבטחון הטריילרים של המטיילים. רובם נהוגים בידי פנסיונרים או גרוע מכך – על ידי תיירים.
אחריהם מתייצבים בעלי החיים. נשרים ענקיים סובבים במעגלים בשמיים, מחפשים משהו לאכול. זו יכולה להיות ארנבת חיה או פגר שנדרס.
אחד מנהגי רכבות הכביש הנ"ל הזהיר אותי כי אוכלי הפגרים האלה לא יעזבו את טרפם בעד שום הון. כלומר עלי להזהר. הוא עצמו הרג זוג נשרים שכל כך היו עסוקים בלעיסת הפגר שמצאו, שלא שמו לב שהוא מתקרב. הוא משאית… ומה אני?
בדרך כלל פוגשים את הדורסים האלה בשעות הבוקר, מחפשים נבלות של קנגרו'ס חסרי מזל, שנדרסו עם שחר.
אחריהם אני שם את הקנגרו'ס, הגמלים, האֶמוּ [3]ומגוון של כבשים, פרות ועיזים. לי הם מסוכנים. חיים או מתים. קנגרו יכול לקפוץ למסלול שלי בלי שום אזהרה ופגר של בע"ח שכזה, הוא מחסום שלא ממש מדלגים מעליו. תוסיפו להקת דורסים לחגיגה ותבינו שתרגול מעבר מהיר מנתיב לנתיב, היא מיומנות שעלי להפגין בלי היסוס ולפעמים ללא התראה.
ואז כאן בתחתית. אני נמצא, על אופנוע וציוד ששוקלים 250-300 ק"ג.
כאשר אני רואה באופק רכבת כביש, אני נכנס לעמדת קרב. מאמץ את האחיזה בכידון. מכניס את הברכיים עמוק לגוף האופנוע. נשען כמה שאני יכול קדימה, כדי להנמיך את הצללית שלי ונושא תפילה. הרוח שהם דוחפים לפניהם היא אדירה! ולאחר שהחרטום חולף על פנָי, יש לי עוד מאה מטרים של נסיעה לצד שורה אינסופית של גלגלי ענק. תת לחץ שנוצר מגל האויר הנדחף על ידי המשאית לכיוון נסיעתה, שואב אותי למרכז הכביש וכמעט אל תוך המערבולת. עלי לסרוק כל הזמן את המסלול לפני. להבחין בזמן בפגרים החוסמים את הכביש. אך זו משימה די קלה. הכבישים הם בדרך כלל ישרים וארוכים כל כך, שניתן לראות הרבה לפנים, ממש על לאופק. מה עוד שחבורת נשרים על הכביש במרחק, מבשרת בדרך כלל על בעיה מהסוג הזה.
איסוף חרקים נוסח דרום אוסטרליה
עכשיו. תעצמו את העיניים לרגע שילחו את הזרועות קדימה ודמיינו שאתם רוכבים על אופנוע במהירות של 100-120 קמ"ש על כביש ישר לחלוטין. מימינכם להקה בת 50 קנגרו'ס דוהרת כמעט במהירות שלכם וממעל, מבנה של נשרים משחר לטרף. השמש זורחת טמפרטורה של כ- 25 מעלות… עכשיו תישענו לאחור ותהנו 🙂
SA – WA border Camping at Yunta
ת'אמת, כמה שווה לך להיות עכשיו בתוך התמונה הזו?
נקודת המעבר בין ניו סאוט' ויילס. למערב אוסטרליה
מקטרים על מחירי הדלק? בבקשה תעשו חשבון (השער: 3.62 ש"ח לדולר אוסטרלי)
כן. זה לא קל להיות בתחתית שרשרת המזון כאן. אך אם הייתי מחפש דברים קלים, יכולתי פשוט להשאר בבית לצפות בטלויזיה ולקרוא על מסעות של אחרים 🙂
בפעם הבאה: על האנשים המדהימים שאני פוגש בדרך. השארו בהאזנה.
ZAC
עריכה קלה – יוני. כל הזכויות לסיפור ולצילומים שמורות C לצחי
—————————————————————————————————————————————————