צלילה עם כרישים, פארק חבוי ומפגש עם ענקי הכביש.

לאחר המפגש הקרוב והמהמם עם הדולפינים במאנקי-מיה, המשכתי במעלה נתיבי החוף המערבי של אוסטרליה, לחקור את נפלאות הדרך שנפרשה הרחק לפני.
שמעתי על נינגאלו ריף Ningaloo reef ^[1] בהזדמנויות רבות ואחרי שצללתי במחסום השוניות הגדול ^[2] במזרח אוסטרליה ובים האדום נמלאתי התרגשות וסקרנות לגלות מה אמצא בנינגאלו.
היתרון הגדול של הנינגאלו ריף על הריפים האחרים שהזכרתי הוא בכך שאינך זקוק להפלגה ארוכה בסירה ואפליו לא לרשיון צלילה כדי לראות את הריף, הוא ממש בקצות אצבעות רגליך מהרגע שאתה פוסע אל תוך המים …(טוב אולי 20 מ'). הריף שוכן כ -1200 קילומטרים מצפון לפרת' ונמתח לאורכם של כ- 260 ק"מ. המקום מפורסם בעיקר בזכות עונת הרביה של לוויתני כריש, אך אחזור לכך בהמשך.

העיירות הטובות ביותר לגישה נוחה לריף הן קוראל-ביי Coral Bay ^[3] ואקסמות' Exmouth ^[4]. דילגתי על קוראל-ביי ורכבתי אל אקסמות' השוכנת על חצי אי והיא חלק מהפארק הלאומי "קייפ ריינג'" 'Cape Range ^[4].
חניתי בקמפינג מחוץ לעיירה, בתוך הפארק הלאומי והתחלתי לחוש את הלחץ של סוף השבוע הארוך של חג הפסחא שעמד בשער. מאסות של אנשים זרמו לתוך הפארק, מצויידים בסירות ענק. והגרוע מכל עוד עמד לפני… חופשת בתי הספר אמורה להתחיל בעוד יומיים. נו.
למרבה הצער אין לי צילומים של פני הריף מתחת למים. אך האמינו לי הוא  מ ד ה י ם!

למעלה: חוג הגדי בדרך לקוראל ביי

הרשתי לעצמי להצטרף לספינת תיור ועשיתי סיבוב שכלל צלילת שנורקל עם כרישי לווייתן ^[5]. זו העונה הטובה ביותר לצפות בהם וספינות הסיור הרבות היו דחוסות מרוב תיירים.
מוקדם בבוקר, עולים כמה מטוסי סיור ותצפית קלים לאויר, מנסים לזהות את בעלי החיים הענקיים האלה, בזמן שהם מגיעים קרוב לחוף לסעוד על דגיגים ופלנקטון. היום התחיל בשחיית שנורקל מהנה קרוב לריף. מקום בו ניתן לראות הרבה דגים צבעוניים וכרישי ריף ^[6]. שאלתי את עצמי לא אחת, אם הכרישים האלה יודעים שעליהם להיות "רעים"… בשעת ארוחת הצהרים לערך, נקראה הספינה "שלי" ברדיו לנקודה מסויימת ומייד היינו כולם במים עם שנורקלים ומסיכות. המדריך הצביע לנקודה כהה בעומק הים ובתוך דקות, ראית את הדבר הזה שוחה לעברי. חייב להודות – החסרתי כמה פעימות. שם לפני, שחה רכיש לווייתן אדיר באורך שבעה מטר ועשרים סנטימטר, פער את פיו הענק ובלע כמות אדירה של מים בתקווה שיכילו כמות גדולה של יצורי פלנקטון זעירים. הכריש המסויים הזה שראינו, מוכר כבר באיזור זה, הוא ביקר כאן בעבר. הוא חסר את סנפיר הגב שננגס פעם במאבק שהיה לו עם עמלץ לבן. הדג הענק הזה, שוחה לידך בעודך מנסה לעמוד בקצב שלו. המדריכים מקפידים מאד על הכללים; לא יותר מעשרה צוללים במים בכל פעם ועליך לשמור על מרחק של 3 מטרים מהגוף וארבעה מטרים מהזנב. וזה אכן חכם לשמור על הכללים, כי הדג הזה מסוגל לשנות כיוון בשניות וחבטת זנב יכולה לפרק עצמות של צוללן לא זהיר. היתה זו חווייה יוצאת דופן שלא אשכח לעולם.
ככל שהתקרב סוף השבוע הארוך והמוני אנשים על סירותיהם הענקיות וילדיהם החלו לצוץ בכל פינה, החלטתי לפנות לתוך היבשת, לפארק שלא שמעתי אודותיו אך קיבלתי המלצה חמה ממטיילים אחרים שפגשתי בימים האחרונים.
הרכיבה מהחוף לפארק היתה ארוכה (כ- 600 קילומטרים) וחלפה בתוך נופים ריקים – כלום, פרט לחול אדום וכמה שיחים נמוכים. היום היה לוהט וחיישן החום בלוח החיווי לפנָי הראה 38 מעלות צלזיוס, עצרתי (בסככה היחידה שראיתי מהבוקר) כדי למלא את מיכל הקאמל באק שלי במים ללעוס חטיף אנרגיה – כשמכונית עצרה לידי. שלושה אוזים צעירים קפצו מתוך רכב השטח שגרר סירה, כדי להתחלף בנהיגה (זה די נחמד שיש מי שיחליף אותך בנהיגה כשאתה גמור) בעודנו מדברים, משך אחד מהם מתוך המכונית ציידנית וכולנו דגנו מתוכה פחיות בירה קרה ששחו בקוביות קרח. שם באמצע שום מקום, ב-38 מעלות, זו היתה הבירה הטובה ביותר שטעמתי מעולם.

העובדה שלא ידעתי כלום על קאריניג'י Karijini ^[7], היתה אולי אחת הסיבות העיקריות לכך שהמקום מצא חן בעיני כל כך – לא ציפיתי לכלום מעבר לנוף שממה יבשה וטמפרטורות גבוהות. ואיזו הפתעה היתה לי!
הפארק הלאומי קאריניג'י שוכן באיזור פילבארה Pilbara ^[8] , היבש והלוהט כ- 1100 ק"מ צפונית לפרת'. ככל שמתקרבים לאיזור הפארק, הנוף משתנה והרים מתחילים להופיע. הדרך מטפסת באיטיות ואוספת קוי גובה, כי הפארק נמצא בסמוך לעיירה טום-פרייס Tom Price ^[9]. שהיא הגבוהה ביותר במערב אוסטרליה.

ביליתי שלושה ימים בפארק וסיירתי גם בקטעי רכיבת שטח בדרכים נטושות. המקום נחשב לפארק השני בגודלו במערב אוסטרליה, עם קניונים עוצרי נשימה; בריכות צלולות כלואות בין סלעים, מפלי מים וכל הרטוב הזה, מוקף בסלעי חול בגוון אדום עמוק. אחד הדברים הייחודיים בפארק היא העובדה שהכל נגיש. תוכל לעצור בחניה, לצעוד 50 מטר ולהכנס לתוך קניון בעומק מאה מטרים, כדי לצפות במפלי מים ובריכות בצבע איזמרגד.
כשרכבתי החוצה מן הפארק, נזכרתי שהמקום שוכן ליד שני מכרות עפרות הברזל הגדולים באוסטרליה. האחד הוא "ניומאן" Newman והשני "הר טום פרייס" Tom Price mountain. רכבות כביש ענקיות, שאינן עוצרות אפילו לסוף השבוע הארוך של הפסחא, דוהרות לכיוון ערי החוף קאראת'ה Karratha ^[10] ופורט-הדלנד Port Headland ^[11] . עמוסות באבק אדום שהוא הבסיס לכל הברזל המוכר לנו, ושבות ריקות להעמסה חוזרת שוב ושוב. בשנה שעברה הפיקו שני המכרות האלה כ- 13% מתפוקת עפרת הברזל העולמית(!). הם משתמשים בהמון משאיות ענק לשנע את החומר לחוף משם הוא ישלח– רובו לסין.

באחד מקטעי הכביש, רכבתי במרחק כ- 500 מטרים מאחורי רכבת כביש שכזו בת 4 עגלות, שהיתה עמוסה בעפרות ברזל. שמתי לב כי העגלה האחרונה מזגזגת מצד לצד בהשפעת רוחות צד. נשארתי מאחור ואז זה קרה… משאית 4 עגלות ריקה הגיעה מכיוון החוף, כשהיא עברה על פני המשאית שאני הייתי מאחוריה – כנראה שגל האויר שהיא דחפה לפניה, היכה את העגלה האחרונה (במשאית שאני הייתי מאחוריה). ראיתי איך העגלה שהייתי בעקבותיה, נזרקת הצידה מהכביש הסלול, וברגע שהצמיגים ירדו מהאספלט לשולי הדרך, עלה ענן אבק אדום וענק לגובה של כ- 10 מטרים וחסם את כל שדה הראיה. האטתי מיידית – תוך מבט למראה, לוודא ששום רכב שטח מאלה שנסעו מאחור, לא נכנס בי והתקרבתי באיטיות לענן האבק. ציפיתי לראות את המשאית הפוכה בצד הדרך. רוחות הצד החזקות העיפו את שאריות ענן האבק עד שסגרתי את המרחק בן ה- 500 מטרים ביני לבינו. ראיתי את המשאית הרחק לפנים, ממשיכה בדרכה, בעוד העגלה הנגררת האחרונה, ממשיכה לזגזג בפראות.
עצרתי בצד הדרך כדי לאפשר למשאית להתרחק וכדי להחזיר את הדופק לקצב סדיר ורק אז המשכתי ברכיבה.
העיר בה אסיים את הרכיבה במדינת מערב אוסטרליה, היא ברום Broom ועל כך בהמשך.

זהו בינתיים. ממשיך צפון מזרחה,

ZAC

———————————————————————————————————————————————————————–

תרגם וערך קצת-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לצחי

———————————————————————————————————————————————————————-