ארה"ב בלי בייסבול זה לא זה.

ממשיכים מערבה.

הצג את הוראות נסיעה ל-ST LOUIS CARDINAL STADIUM ^[1] במפה גדולה יותר

יום רביעי 23.5.2012
הבוקר קמנו כאשר הזזנו את השעון בשעה. לא החלטה שלנו כמובן, אלא בעקבות מעבר לאזור זמן ^[2] Central שעברנו אליו מאזור זמן Eastern time, שינויים כאלה צפויים לנו עוד פעמיים. עכשו הפרש השעות עם הארץ גדל ל-8 . אור היום הפציע מוקדם יותר ובכך גם העיר אותנו מוקדם מהרגיל. התארגנות רגילה לקראת יציאה וויכוח על התשלום עם בעל הבית בגלל המקום המוזנח. לבסוף נייג'ל שילם 20 דולר בלבד, סביר ביותר על מה שקיבלנו.
יצאנו על כביש 41 לכוון צפון כ – 10 מייל עד ה- 640 West שהופך עם המעבר לאילינוי ל – 15 עד סנט לואיס. אני מאוד אוהב את הנוף הנשקף באזור הזה; הרבה גידולי חיטה ותירס וחקלאות של חוות גדולות בשטחים נרחבים. האזור הופך יותר ויותר מישורי. אני נהנה מכל רגע בקטע הזה של הנסיעה.
בגלל העצבנות של אתמול, שכחתי לספר משהוא נחמד שקרה לנו: פגישה עם עגלה של איימישים. מדי פעם, אנחנו רואים שלטים שמראים שיש להזהר מעגלות שרתומות לסוסים. היה די ברור שהכוונה היא לאיימישים אך בפועל לא נתקלנו בהם אף לא פעם אחת. ולפתע פתאום באחת הפניות תוך כדי רכיבה כמובן, אנחנו חולפים על פניה של עגלה כזאת אך לא הספקנו לעצור ולצלם ולחזור ולצלם לא היה לנו נעים.
לקראת סוף היום הגענו לקמפינג של KOA ליד Granite City ^[3] בעיקר כדי להשלים פערים של אתמול כמו מקלחת וכביסה. ברור לנו כי בהמשך נצטרך להחליט על כיוון הפעילות למחר. בכל מצב, מחר אנחנו מתחילים את כביש 66 ^[4]ההיסטורי, כביש הרוחב הראשי הראשון שנסע משיקגו ללוס אנג'לס. נכתבו עליו הרבה סיפורים, ננסה לחוות כמה מהם.

אני מעז ומוסיף תגובה שקיבלתי בע"פ, ממישהו על דברים שכתבתי בעבר על ההבדל בין טיול על אופנוע וטיול ברכב. וכך הוא אומר לי : "אתה לא מבין ההבדל הוא הבחורה!!!". אני אומר לו: "מה לבחורה ולנושא" והוא אומר אומר לי כך: "באופנוע אתה מרגיש את הבחורה והיא לא מדברת , וברכב אתה רק שומע אותה ולא מרגיש".
ככה נאמר לי ואני מקווה שלא פגעתי באף אחד…

יום חמישי 24.5.2012
יצאנו לכוון סיינט לואיס ^[5], בכוונה לטייל בה כמה שעות ולהמשיך בדרך מערבה. מוקד העניין המרכזי בעיר, הוא שער המערב כמו שהוא מכונה או בשמו Gateway Arch ^[6]. זה מבנה מרשים המתנשא לגובה של 192 מטר, זו גם מידת רוחב בסיס הקשת. הקשת מסמלת את תפקידה ההיסטורי של St Louis כשער למערב.

נכנסנו לעיר ומצאנו חניון להשאיר בו את האופנועים עם כל הציוד עליו ( אנחנו לא משאירים סתם ברחוב את כל הבית שלנו ). כאשר התחלנו לטייל ולצלם, ראינו את אצטדיון הבייסבול ^[7]של העיר וכמובן הוא הרשים אותנו בגודלו. אז התקרבנו לצלם פנימה. נכנסנו למשרדי האצטדיון בחוצפה ישראלית וביקשנו רשות להכנס ולצלם. התשובה היתה שזה לא מקובל ויש שתי אפשרויות להכנס  : א. לקחת סיור מודרך ב. בערב יש משחק נגד פילדלפיה. כמובן שאי אפשר היה לוותר על הזדמנות כזאת ומייד התקבלה ההחלטה שאנחנו נשארים בעיר על מנת לצפות במשחק. התחלנו להתרוצץ כדי למצוא מקום זול בתוך העי , למרות שאני הייתי מוכן לשלם גם 180 דולר למלון המילניום שנמצא ליד האצטדיון. יוסי פסל את האפשרות ולבסוף מצאנו מוטל לא רחוק מדי. הלכנו לוודא שעדיין יש כרטיסים למשחק והם אכן הושגו. מה שנשאר זה להעביר את הזמן עד 7:15 בערב זמן תחילת המשחק. אין לנו מושג מה חוקים המשחק, אבל הקסים אותנו הרעיון לחוות את החוויה עם 40,000 צופים מקומיים, באחד מענפי הספורט הפופולריים בארה"ב . המשכנו לסייר בעיר וחזרנו למוטל להתארגן למשחק. איזו חוויה, ראשית הכניסה – חלקה,  בלי הליכה של מאות מטר מהחניה כמו בארץ. שנית, הסדר המופתי. כמובן שהמקומות מסומנים ובעיקר לא מעשנים. מגרש פתוח, החוק אוסר לעשן ואף אחד לא מעשן בשטח האצטדיון! ואז התחיל המשחק ולמרות שפחדנו ( כמו שמקובל לחשוב ) שזהו משחק משעמם, זה ממש לא קרה. כאשר שאלנו כמה זמן נמשך משחק כזה נאמר לנו כשעתיים וחצי עד שלוש. בפועל הוא נמשך שלוש וחצי שעות ונהנינו כל רגע. ועכשיו להפתעות של הערב : היו לנו 4 פעמים שהחובט העיף את הכדור מחוץ למסגרת המגרש, 3 פעמים של סיינט לואיס וזה מלווה בשאגות של הקהל ובזיקוקי דינור מעל האצטדיון פשוט יפה. שנית, זכינו לראות את תופעת הצופה שקופץ ערום ועושה פורפרה מהסדרנים שרצים אחריו ומוצא מהאצטדיון לקול תשואות הקהל. ושלישית, הבנו כמעט את כל כללי המשחק דבר שהוסיף להנאה. בשעה 11:45 נגמר המשחק בהפסד של המקומיים בתוצאה 10:9. חזרנו עייפים אך מרוצים ( כמו בטיול השנתי בבית הספר )

להתראות    גבי

—————————————————————————————————–

ערך-יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור, שמורות לגבי פלקסר.

—————————————————————————————————-