אין כמו מסע ספונטני
להציף את כל הטוב שברכיבה אתגרית
(14 יולי עד 05 אוגוסט 2021)
22 ימי רכיבה בקרואטיה והמדינות המקיפות אותה.
שלום לכולם,
מהמסע האחרון שארך כמעט 3 חודשים, (סן חוזה – למיאמי) שבתי ארצה בספטמבר 2019, דקה לפני שהמגיפה ההזויה פשטה בעולמנו…
אז כמו כולנו, התייבשתי… חלמתי על יציאה לאירופה עם האופנוע שלי למספר חדשים במרץ 2020, אז חלמתי… ובמקביל, התחלתי להכין לעצמי רכב overland תוך תקווה שיגיע רגע בו אוכל לצאת לתקופה ארוכה עוד יותר ולהפליג למחוזות החלום הנסתרות…
והנה הגיע חלון זמן שנראה כי ניתן לממש אותו, ויש מצב לתכנן מסעונצ'יק באזור הבלקן, שתמיד נשמע קסום, והתחלתי לבדוק איך מתקדמים.
ראשית, הגדרתי לעצמי את פרק הזמן, כשלושה שבועות, אולי קצת יותר, ולמרות שזה נראה לי קצר מדי לממש מסע, החלטתי ללכת על זה.
עכשיו, דילמה – אופנוע שלי, או שכור? גם כאן מהר מאד היה ברור כי לשלושה שבועות לא ממש משתלם להשיט את האופנוע, אז החלטתי ללכת על שכור. המחשבה הראשונה היתה לשכור אופנוע ביוון, אבל בדיקת הנתונים הראתה שאין אפשרות לצאת מיוון עם אופנוע שכור ולכן האופציה "היוונית" ירדה מהפרק, גם המחירים להשכרת אופנועים ביוון גבוהים יחסית.
התחלתי לבדוק אפשרות לשכור אופנוע במדינה אחרת, וקרואטיה נראתה אפשרות טובה ממספר בחינות, מדינה שמאד מסקרנת לרכב בה, מוקפת במדינות נוספות עם פוטנציאל רכיבה מכובד, ומחירי השכרת האופנוע סבירים.
בדקתי שתי סוכנויות, אולם פסלתי אותן בשל תחושה של אי אמינות, או יותר נכון הרגשתי שאין לי חיבור לחברה' האלה, והמשכתי לחפש.
רצה המקרה, ובטיול בארץ עם דורון גולן, הוא סיפר לי על אשר וקסלר, חבר הרפתקה, אשר יש לו נסיון מצויין עם בחור שמשכיר אופנועים בקרואטיה – ודורון חיבר אותי אל אשר, אשר קישר אותי לבחור בקרואטיה, ומכאן הכל היסטוריה, כמו שנאמר…
יצרתי קשר עם הבחור, דארקו שמו, בחור מאד מאד סימפטי, אישר לי שבאפשרותו להעמיד לרשותי F750GS שנת 2019, עם קילומטראז' נמוך ומחיר אטרקטיבי לשלושה שבועות.
הבחור נשמע מאד הגון, סרב לקבל מקדמה להבטחת העסקה, והרגיע אותי "אשר שלח אותך, אז הכל בסדר"
התארגנתי, כרטיס טיסה, ביטוח בריאות ופינוי חלון הזמנים.
ב 13 יולי נחתתי בזאגרב, אחרי טיסת לילה עם קונקשן באיסטנבול (לא היו טיסות ישירות לתאריכים שהיו נוחים לי), נכנסתי למלון, למנוחה, וקבעתי עם דארקו ליום 14 יולי, לקבלת האופנוע.
ואכן, ב 14 ליולי, הופיע דארקו עם ואן גדול, ובתוכו האופנוע, נראה חדש, 14000 קילומטר עליו, והוא לאחר טיפול. האופנוע הגיע עם שני ארגזי צד BMW מקוריים (פלסטיק) וארגז אחורי KAPA ומשקף גבוה.
חתמתי חוזה מסודר. אשר כלל ביטוח מורחב (אבל עם השתתפות עצמית) וקיבלתי מדארקו את רשיון הרכב, עותק החוזה ו green card – נייר שכידוע נחוץ למעברי גבול –(ובכולם כמעט ביקשו לראות אותו).
כבר באותו בוקר, הסתבר לי שדארקו הוא בחור מזן אחר, חביב, מקצוען, ושמח לעזור בכל. הוא מסר לי מפה טובה של קרואטיה, והיה מוכן עם טיפים לצירי רכיבה טובים, חולצת המותג שלו, ומיכל ספריי שימון לשרשרת…
נפרדנו, והתחלתי לארגן את הציוד שלי למסע, הבאתי איתי מעט בגדים, אוהל, ציוד קמפינג מינימליסטי (ערכת קפה ומעט מאד כלים), ביגוד רכיבה (מעיל קייצי שהסתבר כבחירה נכונה מאד) והגנה מגשם אפשרי (מכנסי ומעיל ניילון איכותיים).
תכננתי לצאת מייד לדרך, אך הסתבר לי שהמשקף גבוה מדי, ומפריע לי בעיניים, התקשרתי לדארקו, שהנחה אותי להגיע לכתובת לא רחוקה, לשם הוא הגיע עם משקף חדש, נמוך יותר, ובזאת נפתרה הבעיה… גבהתי..
עצרתי בחנות לציוד אופנועים, רכשתי מתקן לטלפון נייד RAM במחיר קריעה 140 אירו…
לקראת צהריים יצאתי לדרך בשמחה…
כמה מילים על התכנית הכללית כפי שראיתי אותה –
קרואטיה ממוקמת בלב הבלקן, מוקפת במונטנגרו, בוסניה/הרצגובינה, סרביה, הונגריה, סלובניה ואיטליה, מה שהביא אותי למחשבה, שהדבר הנכון לעשות בכללי הוא לצאת מזאגרב דרומה, לרכב בצד המערבי; חוף האדריאטי. להגיע למונטנגרו, אלבניה, בוסניה, צפון מזרח קרואטיה, דרום הונגריה, דרום אוסטריה, סלובניה, נגיעה באיטליה, וחזרה לקרואטיה לחצי האי האיסטרי בצפון מערב קרואטיה.
בעצם סוג של סיבוב מעגלי נגד כיוון השעון מקיף קרואטיה.
על מנת לבחון כמה מציאותי התכנון הזה, מדדתי מרחקים באופן גס, וציירתי לי שלוש אפשרויות:
הראשונה; הרגועה ביותר, היתה מעגל של כ-2500 קילומטר רכיבה.
השניה, בינונית; 3500 קילומטר.
והשלישית; 4500 קילומטר, שזה יכול היה להכיל גם את אלבניה וצפון יוון.
בחלוקה למספר קילומטרים יומי זה נתן בין 150 עד 250 קילומטר רכיבה ממוצעת ביום.
היה ברור לי שאצטרך להתגמש בהתאם לקצב הרכיבה בפועל, וכך היה.
אז יצאתי כאמור ב 14 ליולי לפניה"צ, מזאגרב לכיוון אגמי פליטוויצ'ה [1] המפורסמים – שנמצאים כ 140 קילומטר מזאגרב בכיוון דרום מערב. לקראת אחר הצהרים המאוחרים, נכנסתי לבית הארחה בכפר נחמד, תוך כוונה לקום בבוקר ולבצע את הסיור הרגלי באגמים. המיקום של בית ההארחה היה כשני קילומטר לפני האגמים, כפר חקלאי קטנטן, עם חניה סגורה לאופנוע – אידיאלי.
לינה – כאן המקום לספר שאני לא מזמין אף פעם מלון/צימר/קמפינג מראש! העקרון המנחה, רוכב רק בשעות היום, ובאזור השעה שלוש אחר הצהרים, בדרך כלל על ארוחת צהרים נחמדה, מחליט לאיזה אזור אגיע באותו יום (בדרך כלל כ-50 קילומטר קדימה) ובוחר מקום לינה, מזמין (בדרך כלל booking.com) כך שאני מגיע באזור 17:00-18:00 למקום, הכל ברגוע.
לשמחתי והפתעתי בקרואטיה ויתר המדינות יש היצע עצום של rooms או כמו שזה נקרא כאן SOBE או Apartment עם נוכחות לאורך רוב המסלול ובמחירים מאד נמוכים, למרות שאני מסתןבב שם בשיא עונת התיירות. המחירים נעו בין 17 ל 40 אירו ללילה, בדרך כלל לא עברתי את ה 25, ובמקומות פשוט נהדרים, מארחים נחמדים, מיקום נפלא, בדרך כלל בכפר קטן או באמצע יער, או מרחבי שדות וכרמים – תענוג.
לא אפרט יום יום בפרטי פרטים, פשוט לא להלאות אתכם…
בבוקר המחרת יצאתי לביקור באגמים שהוכרזו כאתר מורשת עולמי של אונסקו, ובצדק! פשוט פנינת טבע ענקית, המון אגמים בצבעים משגעים, מפלי מים בלי סוף, ומסלולי הליכה באזור מקסים. קיימים מספר מסלולים, הקצר, כשלוש שעות, הארוך כ 6 שעות, כמובן שהלכתי את הקצר, מה שלא חסך לי את העליה המפרכת חזרה מהאגמים לאזור החניה ….
דוגמית של תמונות מהאגמים – אטרקציה מרהיבה בכל קנה מידה!
מכאן, המשכתי ל ZADAR [2] עיר חוף מקסימה, עם עיר עתיקה יפיפיה, ואטרקציה ייחודית בעולם של מוזיקת חלילים הנוצרת מרוח המגיעה מהים ונושפת בצינורות אשר הותקנו על קו המים, חלילי טבע, ביקור מגניב למי שעובר בסביבה. חפשו בגוגל Sea Organ – Zadar בהחלט מגניב.
מכאן המשכתי בכללי לכיוון דרום מערב, עצירה בפארק אגמים נוסף KRKA [3] שלטעמי, היה יותר נחמד מפליטוויצ'ה, פשוט חייב פחות הליכה, ויתרה מכך, ההגעה לכניסה לאגמים כרוכה בשייט נחמד בנהר מרשים, כייף יומי.
במשך כל המסע, הקפדתי מאד לרכב אך ורק בכבישים קטנטנים, לא עליתי לכבישים מהירים (למעט יום אחד גשום במיוחד, בו רציתי לברוח לאזור פחות גשום…)
הנסיעה בכבישים הקטנים, הובילה אותי למקומות מדהימים, דרכים יפיפיות, כפרים אותנטים, שבדרך כלל אתה מוצא בהם איזו מסעדת דרכים נחמדה, עם תנור ענק בחוץ, שם מסתובב להנאתי כבש על שיפוד מעל גחלים או אש לוחשת… והריחות גורמים לאופנוע לעצור לבד…
אחד הדברים שמאד נהניתי לראות, בהרבה כפרים, חסידות מקננות בקצה עמודי חשמל, מסתבר שבלא מעט עמודי חשמל רגילים, הוסיפו שלד ברזל עגול בקצה, מה שמאפשר לחסידות לבנות קן יציב וגדול, וזה מקסים לראות אותן.
המשך רכיבה דרומה לאורך החוף, כאשר הרכיבה בכביש המזוגזג ממש על קו המים היא הנאה מיוחדת בפני עצמה, עשרות מפרצונים, עשרות מרינות בגדלים שונים, המוני נופשים, קמפרים, אופנועים וכל כלי אופייני לחופשה – היה שם.
בערב הגעתי לעיר בשם Marina [4] שהיא בעצם עיר עם מרינה ענקית, בדרכי דרומה… אני מציין את הארוע כדי לספר על "חווית" הלינה, הפחות נעימה במסע הזה… כדרכי בקודש, הזמנתי מקום בבית הארחה, והגעתי למקום, פגשתי אשה מבוגרת שלא דוברת שום שפה, קיבלתי מפתח, וכאשר רציתי לשלם, שמתי לב שהגברת מנסה לגבות ממני מחיר גבוה בכ 15% יותר מהמחיר שצויין בבוקינג… העמדתי אותה בעדינות על טעותה, ונכנסתי לישון.
למחרת היום, המשכתי בדרכי, ואז אני מקבל מייל מבוקינג, שמספר לי כי לא הגעתי אתמול לבית ההארחה, ומבקשים שאאשר להם שאכן כך (noshow) מה שכמובן היה מופרך, והבנתי שהגברת דיווחה להם על אי הופעתי כנראה על מנת לא לשלם לבוקינג את העמלה… עדכנתי את בוקינג שכן ביצעתי כניסה למקום, וישנתי את הלילה שנת ישרים, לשמחתי, צילמתי כמה תמונות במקום, כך שיכול הייתי להוכיח את דברי… בכל אופן, המקום עצמו, Marina היה נעים, והמשכתי דרומה בהנאה.
הגעה ל Slano [5], עוד עיר חוף נחמדה, עצרתי כאן ללילה, במטרה לקום בבוקר ולשוט לקורצ'ולה.
מ Slano רכבתי צפונה לעיירה בשם Orebic [6]' (מבטאים "אורביץ') שם עליתי על מעבורת לאי קורצ'ולה [7], האי שעל פי התפיסה הקרואטית היה ביתו של מרקו פולו, ואפילו קיים שם בית מרקו פולו. האיטלקים טוענים שאין הדבר נכון, ומרקו פולו הוא בכלל איטלקי…
לא משנה, עליתי למעבורת, ובעצת חברנו דורון קדמיאל, התמקדתי בעיר קורצ'ולה [8] עצמה, עיר עתיקה יפיפיה, ואכן קיים שם בית מרקו פולו, אז הלכתי לבקר, אבל התבאסתי, הבית היה סגור, מרקו לא היה בבית… השארתי לו פתק שעוד אשוב… אולי
אבל הביקור באי, ובעיר עצמה, והחוויה של המעבורת, היו מהנים כשלעצמם.
המשכתי דרומה, בדרך לדוברובניק [9], ביצעתי מעבר גבול ראשון, למי שלא מכיר, במסגרת ההסכמים בין מדינות הבלקן לאחר המלחמה הקשה בשנות ה 90, בוסניה קיבלה "מסדרון" אל חוף הים האדריאטי, וקיימת בעצם רצועה ברוחב של כ 15 קילומטר, אולי קצת פחות, אשר חותכת למעשה את קרואטיה, מהחלק הדרומי שלה, דוברובניק ודרומה.
לכן, חייבים בעצם להכנס לבוסניה/הרצגובינה, ולאחר כ 15 קילומטרים, שוב מעבר גבול, חוזרים לקרואטיה.
דוברובניק היא העיר הגדולה הדרומית ביותר בקרואטיה, עם עיר עתיקה מרהיבה במרכזה, מושכת המוני תיירים, ובצדק. הקדשתי למקום זמן לסיור נחמד בעיר העתיקה והמשכתי דרומה למעבר הגבול עם מונטנגרו אשר כבר יושבת הרבה זמן בפנטזיה שלי בראש…
מעבר גבול למונטנגרו… ארוע עם מוסר השכל…
הגעתי למעבר הגבול, בשלב הראשון לצד הקרואטי, מקום מסודר ונעים, המעבר זורם והכל נראה טוב… אלא שבמעבר הגבול הנך נדרש להציג דרכון, אישור חיסון קורונה, רשיון רכב, green card וחוזה השכרת הרכב/אופנוע… והנה ההפתעה, רשיון הרכב, הגרין כארד והחוזה, נעלמו… מפשפש בכיסים, כלום! מחפש בתיק גב, כלום, מחפש בארגזי האופנוע והצ'ימידן – כלום… הפאניקה גוברת, לא יכול היות שהגעתי עד כאן ואיבדתי את הניירת הכי חשובה, שבלעדיה לא אוכל לחצות גבולות… מעמיד את האופנוע בצד המבנים של מעבר הגבול, מפרק כל דבר אפשרי הופך כיסים, מחפש בבגדים שבשקית כביסה – כלום! מעלה פוסט מתבאעס לפייסבוק, מתקשר לדארקו (שהשכיר לי את האופנוע) ומנסה למצוא פתרון…
יושב בצד מעבר הגבול, מבואעס תחת, ופתאום מגיעה ההארה! רגע, יש לי פאוצ' נסתר בתחתונים בצד הישבן, פאוצ' שאני מסתובב איתו כבר 20 שנה בעבודה ובטיולים, ולא מרגיש או זוכר בכלל שהוא עלי…
בהתרגשות רבה, שולף את הפאוצ' – עם ישראל חי! הניירת נמצאה.
מייד מעדכן את דארקו והחברים, מרגיע את כולם ומנסה להרגע בעצמי מהטמטום שאחז בי…
מוסר השכל:
- שמרו את כל הניירת יחד, כולל דרכון – כך שתמיד תוכלו לזכור איפה הם, כי הדרכון בשימוש הרבה פעמים, וקל יותר לזכור.
- לא להילחץ… שבו בשקט, היפכו עוד ועוד ועוד את הכל, ובסוף זה יימצא באיזה תא ששכחתם ממנו… עובדה
———————————————–
מעבר הגבול היה חלק, גם בצד של מונטנגרו, ונכנסתי לארץ המובטחת.. הרבה שנים אני מפנטז על טיול במדינה הזו, קראתי עליה הרבה, והיה ברור שיהיה מאד מגוון ומענין לעבור בארץ אשר היתה מעורבת (אם כי יחסית לא חזק) במלחמת הבלקן, והצליחה לצאת מהמלחמות עם תנופת פיתוח יפה, שמירה על הטבע המדהים, ונחמדות התושבים הנהדרת.
היות ושעת אחר הצהרים התקרבה, החלטתי לישון מעט לפני קוטור [10], העיר המרתקת בחוף האדריאטי, אותה אבקר למחרת.
עכשיו סיפור נחמד, הזמנתי בבוקינג צימר שנקרא Popovic V&A, שילמתי, ושמתי בגוגל מפות את שם המקום – ורכבתי, הגעתי לכפר נחמד, והניווט הביא אותי למקום שנראה כמו צימר.. עצרתי, אף אחד לא מדבר אנגלית, תפסתי אחד שחצי מבין, הראתי לו את ההזמנה, ושאלתי אם פופוביץ זה כאן, אישר לי, והלך לקרוא לאיזו גברת, שהודיעה לי (בתרגום סימולטני של הבחור) שהכל מלא אצלם… לא עזרו לי ההוכחות… ניסיתי להסביר לבחור שיש לי הזמנה לצימר של פופוביץ' ואז הוא אומר לי "כל הכפר כאן זה פופוביץ'…" נקרעתי מצחוק, מסתבר שפופוביץ' זה שם משפחה בערך כמו כהן בארץ,,, ועוד יותר מרוכז…
לקצר, נתתי לבחור את הטלפון של המקום שהזמנתי, הוא התקשר, ואמר לי "אהה, זה בכפר הסמוך, Kavac שמו…" וכיוון אותי להגעה.
הגעתי למקום קסום, בית שממוקם בחלק העליון של הכפר עם נוף יפה לים ולאיים, זוג חמוד שמתקשר איתי בעזרת גוגל טרנסלייט, והכל טוב. קיבלתי דירה שלמה, חדשה לחלוטין, עם מרפסת לנוף, והכל טוב.
בבוקר רכבתי לקוטור, בהתרגשות, כי קראתי ושמעתי רבות על העיר העתיקה במקום, ויותר מזה, על הדרך שיוצאת מהעיר במעלה ההר, שלא מעט חברים בקבוצה הזהירו אותי שלא אחמיץ…
העיר העתיקה היתה באמת מאד מיוחדת ויפה, הקדשתי לה את הבוקר, ויצאתי לכיוון נייגושי [11], הכפר הקטן בפיסגת העליה הנפלאה אשר כוללת 52 פיתולים. חלום! רכבתי לאט, ליהנות מכל פניה ומספר פעמים עצרתי במפרצים חניה כדי לצלם ולהינות מהחוף האדריאטי והעיר קוטור הפרושים למטה.
בהגעה לנייגושי, רכבתי מעט בסביבה, כפר קטן ויפיפה. נכנסתי לאכול צהרים במסעדת מלון גדול במקום, כאשר בין השולחנות מסתובבים טווסים, כמו חלום, כייף לחכות לאוכל…
מנייגושי המשכתי לכיוון פארק לובצ'אן [12] וההר המרשים שבמרכזו, הדרך היה מלווה בערפל סמיך וראות למרחק 20 מטר בקושי, רכבתי בתוך ענן סמיך! עד כדי שהתלבטתי אם אני עושה נכון שאני עולה לפיסגה, כי קיים סיכוי שלא אראה כלום, אבל אופטימיסט נשאר אופטימיסט, גם כאשר החבל על הצוואר, המשכתי, ובאמת, לקראת החלק האחרון התבהרו השמים, העננים המשיכו לדרכם, כך שבהגעה לפיסגה נהניתי מנוף מדהים.
מפארק לובצ'אן, התחלתי למשוך לכיוון ימת שקאדאר [13], שמפורסמת בהיותר אתר אקולוגי ייחודי, עם בעלי חיים וציפורים במגוון עצום (אפילו חתול לא ראיתי שם…: ) את הביקור לשקאדאר תיכננתי למחרת היום, וסגרתי מקום לינה בצימר, שבדיעבד אני יכול לומר שהיה המדהים ביותר בכל המסע. מצאתי אותו בבוקינג, נקרא Novak apartments וזה בעצם בית אבן יפיפה, בכפר גבוה עוד לפני ימת שקאדאר, עם נוף עוצר נשימה, של נהר מהמם ומפותל המזין את ימת שקאדאר.
בעלי המקום, זוג בשנות ה 40, מקסימים, נובאק הבעל איש חביב, וכמובן כמעט ולא מוציא מילה באנגלית, אבל אשתו, BEBA נחמדה, והכינה לי ולעוד זוג אורחים ארוחת ערב דגים – דליקטס.
בבוקר נהניתי מארוחת בוקר מדהימה, ועזבתי את המקום בצער, לכיוון ימת שקאדאר.
ימת שקאדאר, משתרעת על שטח גדול, כאשר כ 70% ממנה נמצאות במונטנגרו, ו 30% הנותרים בשטח אלבניה. רכבתי בעצת יקירנו אבי פלדמן לחלק הדרומי של הימה, כמעט עד גבול אלבניה, ואז שבתי וחציתי לחלק הצפוני, המשך רכיבה באזור כפרי יפיפה, כולל פגישה עם שני נערים בני 15 לערך שהתלהבו מהאופנוע, והצטרפו אלי למחצית השעה כאשר הם רכובים על קטנוע קטן, ומובילים אותי בדרך עפר לחוף המוכר רק למקומיים על שפת האגם. חוויה נחמדה.
משם המשכתי לכיוון פודגוריצה [14], בירת מונטנגרו, כאשר בדרך עצרתי להסתפר במספרה נחמדה באחד הישובים בדרך לפודגוריצה, בסיום התספורת, ביקשתי לשלם, והספר אומר: 3 אירו… פדיחה, מה, אתן לו 3 אירו בלבד? עבד 20 דקות… נתתי לו 5, והרגשתי שעדיין אני מנצל אותו…
בפודגוריצה עשיתי סיבוב קטן, אין הרבה מדי מה לראות במקום, ויצאתי לכיוון קניון טארה [15] בצפון מזרח מונטנגרו, אשר נחשב לאחת האטרקציות היותר מרשימות.
ואכן, קניון מרהיב, 400-500 מטר של קירות הרים אשר בתחתיתם זורם נהר הטארה, עם גשר יפה מעל הנהר, תחנות ZIP LINE (אומגה בלשוננו) מעל הנהר, להנאת התיירים. התמקמתי ללינה בצימר עם נוף לגשר, במבנה עשוי עץ, ומסעדה בקומת הקרקע. כייף.
למחרת בבוקר חיפשתי לצאת לסיור ג'יפים שיקח אותי לתחתית הערוץ, אבל היות והענין חייב השארת האופנוע לזמן ארוך ללא השגחה, ויתרתי די בצער.
המשכתי צפונה, בקטע רכיבה בכביש המוביל לבוסניה/הרצגובינה, ובעצם מתנהל לאורך נהר טארה. דרך מרהיבה, כאשר לפתע מתגלה לעיני אגם בצבע טורקיז/ירקרק בעוצמה שטרם ראיתי! ושוב אני מוצא את עצמי צועק בקסדה כמה יפה העולם בו אנו מעבירים את פיסת חיינו…
רכבתי במהירות של 20 קמ"ש, וכל כמה קילומטר עצרתי, לא רציתי שייגמר… באחת העצירות, פגשתי רוכב אופניים שוויצרי, בחור בסביבות גיל 30, יצא לפני כ 4 חודשים מהבית, והוא רוכב לסין… כן, קראתם נכון, הוא בדרך לסין… יקח כמה שייקח… זה כמובן משך אותי לשיחה של חצי שעה לתהות על קנקנו, ומצאתי שפשוט הבחור חלם על מסע כזה, והנה זה מגיע… תענוג! כמובן שבראש עלה לי דור ברזילי שלנו, שהוא לא לבד…
המשכתי לאורך האגם המהמם הזה, כאשר בדרך ראיתי עוד מספר נקודות של זיפליין, עליהן ויתרתי בצער… והגעתי למעבר הגבול Hum כאן פגשתי את הבלקן בצורה הפחות מלהיבה שלו… מעבר הגבול בצד המונטנגרי היה מתוקתק ויפה, מתנהל בסדר מופתי ומהיר… ואז, רכיבה של כ500 מטרים, תוך חציה של גשר מלוחות עץ אשר ממבט אחד עליהן אתה לא בטוח אם זה יחזיק את האופנוע, אבל לפני, וגם אחרי, מכוניות עברו עליו, אמנם תוך חריקות ונדנודים של חלק מהלוחות, אבל עברו, אז עברתי, והגעתי ל"מעבר הגבול" בצד הבוסני, אני שם את זה בגרשיים, כי מה שהיה שם זה לא ממש מעבר גבול, זה תא פיצפון, אולי מטר וחצי על מטר וחצי, בתוכו יושבת בקרית הגבול, מותשת מחום, סובלת בלי ספק, ובודקת ניירת מלאה לכל רכב, מחזה מעורר רחמים, ובצד הדרך, שני קונטיינרים שהם "המשרדים" כנראה, מונחים בשמש הקופחת, לא נראו מזגנים בסביבה…
טוב, עברתי, ומתחילה הרכיבה בבוסניה/הרצגובינה – 30 קילומטר של "כביש", מהמורות ובורות, קטעים לא סלולים, הנאה מפוקפקת, וזה כביש שמקבל תיירים שנכנסים לבוסניה…
לאחר כ 30 קילומטר, הגעתי לכביש סביר. הדבר הבולט בו זו כמות האכיפה, בכל כפר או עיירה בדרך ראיתי משטרת תנועה, מפעילי רדאר, רכבים סמויים, ורוב הנהגים נוהגים כחוק!
הגעתי לעיירה GORAZDE [16] שם נכנסתי למלון בשם קזבלאנקה, מלון חדש, כ 30 חדרים, ואני האורח היחיד…
להזכיר, בוסניה היא מדינה עם אוכלוסיה מוסלמית די רחבה, ובצמוד למלון מסגד לתפארת, ובסביבות 6 בערב, אללה ואכבר צועק מהרמקולים, הימים ימי עיד-אל-אדחה, זיקוקי דינור וחגיגה מהמסגד… אני מתקשר בוידיאו לחבר טוב שלי, ערבי מטירה, שואל לשלומו, ומשאיר לו לשמוע את הרמקול מהמסגד, והוא שואל אותי: איפה אתה? אני עונה לו, אני בטירה, הוא שואל – חזרת? ואני צוחק ומעדכן אותו שאני מרגיש בבית…
בעלי המלון, מנסה לפנק אותי בכל דרך (אורח יחיד…) ומשקה אותי בקפה ומשקאות קלים במסעדה, אשר יש בה לא מעט תושבים מקומיים. גם ארוחת הבוקר מפנקת ברוחב לב מוסלמי ידוע. תענוג.
בבוקר, המשך רכיבה לסארייבו [17], ביקור באטרקציות המרכזיות, כולל נסיון לבקר בבית הכנסת המקומי (סגור) לינה בסארייבו והמשך בבוקר לכיוון MOSTAR [18] לחזות בגשר המפורסם…
הגעה למוסטאר, התמקמות בחדר נחמד, לא רחוק מהגשר המפורסם, וכמובן, ביקור ראשון בגשר, אשר באמת נפלא למראה, ומפוצץ תיירים. כמובן גם הרחובות המובילים לגשר מלאים בחנויות תיירים, מזכרות, בתי קפה, מסעדות וכו'.
עיירה נחמדה, שחיה בעצם מהגשר הזה. חד משמעית.
בבוקר, שוב ביקור בגשר, ויציאה ברכיבה לכיוון DARVISH HOUSE [19] שהוא אתר תיירות מפורסם מעט צפונית מזרחית למוסטאר. גם כאן כמות תיירים, זרים ובוסניים, רבה מאד.
לפני הצהרים, רוכב צפונה לכיוון BANJA LUKA ומתמקים מעט לפני העיירה, אצל בחור בשם מירוסלאב, שמחזיק בית על הנהר VRBAS , פינה קסומה, עם בית קפה חביב ממש על המים. מירוסלאב מציע לי לאחסן את האופנוע בתוך הגראג' הסגור שלו – כמובן בשמחה.
בבוקר, סיבוב בבאניה-לוקה, כולל ביקור במרכז תרבות ישראלי Arie Livne Jewish Cultural Centerאrie Livne Jewish Cultural Centerרבות ישראלי ו – כמובן בית על הנהרדות וכו'.
אשר באמת נפלא למראה, ומפוצץ תיירים. ים, הימים ימי ע
מסתבר שיש כזה, ובאניה-לוקה עיר תאומה עם מודיעין…
יציאה מבאניה-לוקה לכיוון צפון, הכוונה לצאת מבוסניה, לחצות את צפון מזרח קרואטיה ולהגיע לגבול עם הונגריה.
בדרך פגשתי בעצירת רענון, זוג רוכבים גרמני, הגיעו על GS1250 מברלין, והם בדרך לים השחור… חמודים ברמות, רכבנו יחד צפונה, והתמקמנו לפני הגבול עם קרואטיה, בעיירה קטנה בשם Kapela Dvor במלון Kurija Jankovic , מבנה אשר הוקם במאה ה 19 על ידי משפחת ארוסטוקרטים מהאזור, ושימש אותה עשרות שנים, מאוחר יותר הפך לבית ספר, ננטש, ולפני מספר שנים שופץ ושומר, וכיום משמש כמלון מיוחד במינו.
יצאנו לאכול פיצה לא רעה, וחזרנו לישון, בבוקר המשכנו לרכב יחד עד הגבול הקרואטי, שם נפרדנו, הם המשיכו מזרחה, ואני צפונה לכיוון הגבול ההונגרי.
כבר במעבר הגבול ההונגרי הרגשתי את חוסר הנחמדות של ההונגרים, ובהמשך, בחיפוש אחרי סים כארד מקומי, הבנתי שכנראה הנחמדות לא ממש נפלה עליהם… לפיכך, המשכתי מזרחה ונכנסתי לסלובניה, אין מעבר גבול בין שתי המדינות (לפחות לא בכביש הצנוע בו רכבתי) שלט קטן מעדכן אותך שאתה עכשיו בסלובניה, המשכתי ברכיבה עד לנקודת העצירה באותו לילה, שוב, אחד המקומות המרהיבים במסע, חווה לגידול גפנים וייצור יין, LOVREC FARM , באזור מדהים ביופיו, מזכיר מאד את טוסקנה, והמשפחה בעלת הכרמים והיקב, מחזיקה מספר חדרי ארוח. חלום!
יציאה מהחווה בבוקר, רכיבה לאורך נהר Drava הענק והמדהים, הגעה למאריבור, סיור בעיר והמשך רכיבה מזרחה, כניסה קלה לאוסטריה, שניצל מעולה במסעדה כפרית, וחזרה לסלובניה, עד לעיירה בשם Ravne Na Korosem וכניסה למלון Delalut מלון הכי יקר במסע הזה, 50 אירו… צחוק….
אני כבר ב 29 ליולי, וב 30 מתוכנן לפגוש באזור Bled בסלובניה, חבר אשר נמצא בשליחות בוינה, איתו קבעתי לרכב בסופ"ש.
יצאתי מהמלון לכיוון כללי של ימת Bled [20] והגעתי לאזור העיר Kranj הסמוכה ל Bled, שם התמקמתי שוב בחווה נחמדה,
של זוג מקומי אשר רכש את החווה לפני כ 25 שניה, חווה גדולה, שטח של כ 40 דונם, לא רואים בתים של שכנים בסביבה, מקום פסטורלי, עם המון המון המון כלי עבודה חקלאיים עתיקים, אבני ריחיים לייצור שמן ויין, מחרשות, עגלות עץ ועוד המון פריטים שמעוררים את הנוסטלגיה והאהבה לאוירה של פעם.
בני הזוג, ברדה ומרקו, ושלושת בניהם (שאחד מהם משחק בנבחרת סלובניה בכדורסל שהפסידה לישראל…) סופר נחמדים, וצברתי עוד היכרות עם מקומיים מענינים.
בבוקר ה 30 ליולי, המשכתי לעיירה Bled למפגש עם החבר, גולן שמו, אשר יצא בסביבות 10 בבוקר מוינה, נתן בגז, והגיע לבלד בסביבות 4 אחר הצהרים, רכיבה של למעלה מ 400 קילומטר…
בזמן שנותר לי להמתין לגולן, רכבתי סביב אגם בלד היפה, ובאחת העצירות שמעתי בפעם הראשונה במסע הזה עברית… (לא שהיה חסר לי..) שתי בנות צעירות, שאחת מהן חיה במינכן, יצאו לסופ"ש באזור הימה המרהיבה הזו.
אחר הצהרים חברתי לגולן, ישבנו על קפה, והזמנו מקום לינה בצימר מול בית הקפה..: , סידור די נח.
בבוקר התעוררנו לגשם, לא חזק, אבל משמעותי, התמגנו ויצאנו לכיוון אגם Bohinj שמדרום מערב ל Bled- רכיבה בגשם אשר פסק לקראת הגעתנו לאגם. הפסקת התרעננות והמתנה קלה שהגשם ייעלם לחלוטין, ולשמחתנו התחלף במזג אויר נעים לרכיבה – יצאנו לכיוון Vershic pass מעבר הרים מפורסם, בלב פארק Triglove, נסיעה בכביש 203 ובהמשך כביש 206 המומלץ, שוב פיתולים בכמות מסחרית, עליה לגובה 1600 מטר לערך, ועצירה במעבר ורשיץ.
הכייף בעליה למעברי הרים כאלה הוא שאתה יודע שמחכה לך עוד חוויה בירידה ממנו, עם כל הפיתולים המהנים… כייף של יום.
הגענו לעיירה קארנישקה-גורה [21], בקצה כביש 206, שם עברנו את הלילה, וביום ראשון בבוקר גולן יצא ברכיבה חזרה לוינה, בגשם שוטף! זה היה הגשם הכי חזק שפגשנו, גולן ברכיבה צפונה ואני ברכיבה לכיוון דרום, כאשר הכוונה הכללית למשוך לכיוון Pula בדרום חצי האי האיסטרי, הממוקם בצפון מערב קרואטיה… אבל רגע, קודם כל צריך להתמודד עם המבול… לפיכך, ובניגוד לכל הימים עד כה, החלטתי לעלות לכביש המהיר, ולתת בגז על מנת לצמצם את זמן הרכיבה בגשם. על פי אפליצקיית מזג האויר בה אני משתמש (The Weather Channel) ואשר הוכיחה עצמה כמאד מדוייקת גם במסעות הקודמים, ראיתי שאם אמשוך לגבול סלובניה איטליה (טרייסט) יש סיכוי טוב שאסיים עם הגשם… וכך עשיתי – רכיבה במבול סוחף בכביש המהיר, אבל במהירות יחסית גבוהה, קיצרה לי את זמן הגשם משמעותית. הייתי ממוגן כך שלמעט רטיבות קלה בנעליים, נשארתי יבש.
הגעתי לגבול סלובניה – איטליה, והחלטתי להכנס לטרייסט, גם מתוך געגוע לשפה, גם מתוך געגוע לקפה המעולה והגלידה. מימשתי הכל!
שבתי לכביש, ורכבתי שוב לפרק זמן קצר לסלובניה, ואז לקרואטיה לחצי האי האיסטרי בצד המערבי שלו, שהוא מדהים בחופים ובעיירות הנופש, וההשפעה האיטלקית מאד מאד בולטת במקום.
עצרתי לצהרים, והמשכתי דרומה לאורך החוף תוך כניסה לעיירות הנופש מדי פעם, אלפי תיירים, קייץ במיטבו.
מדי פעם אתה פוגש על הדרך דוכנים למכירת מוצרים שונים, פירות, גבינות, ושנאפס… על יד אחד הדוכנים הללו, אשר מוכר שנאפס, ראיתי מכונית רנו 4, אדומה, רכב מיתולוגי, שעורר בי מייד זכרונות מהתקופה שהיה לי אחד כזה בשנות השמונים…
עצרתי ליד הדוכן, הפסקת מים, והתקשקשות נחמדה עם המוכר, בחור בשם פטריק, קרואטי, במקור מסרביה, אשר אביו עבר לקרואטיה, יש לו משק קטן עם כל מיני עצי פרי, והוא מייצר שנאפס בכל מיני טעמים, לימון, דבש, פירות יער, תפוחים, וכל מה שרק נדמה שקיים.
הבהרתי לו שאלכוהול ואני לא ממש מתחברים, פשוט לא טעים לי, אבל לעומת זאת, ענין הרכב שלו, מאד מאד מסקרן.
מסתבר שהבחור עם הרכב הזה כבר 10 שנים, המכונית משנת ייצור 1981, ונוסעת… פטריק עשה איתה מסעות באירופה, והגיע לפורטוגל!
פתאום הבחור מציע לי לעשות סיבוב על הרכב, לא יכולתי לסרב, ועשיתי נסיעה קצרה של כ 10 דקות, בהנאה אמיתית!
כאשר חזרתי המשכתי לשבת עם פטריק, שנתן לי בקבוק שנאפס דבש קטן מתנה, בכל זאת, גאווה מקצועית…
המשכתי ברכיבה, והתמקמתי ללילה בבית הארחה מהמם בשם La Parenzana שנמצא לפני העיר Buje על ציר המשמש כחלק ממסלול הג'ירו ד'איטליה, מרוץ האופניים השני בחשיבותו אחרי הטור דה פרנס…
מלון מקסים, מבנה אבן משופץ, מטע קטן של עצי זית בחזית המלון, ובו מסעדת גורמה, שהיתה מלאה באורחים, והצטרפתי כמובן לחגיגה.
למחרת בבוקר המשכתי ל Pula סיבוב לא ארוך בעיר, ויציאה לכיוון הצד המזרחי של חצי האי האיסטרי, בכיוון רייקה, עיר הנמל הגדולה.
נסיונות למצוא צימר לאותו הלילה עלו בתוהו, כל האזור מפוצץ תיירים, ולמרות אלפי חדרי הארוח, הכל מלא…
לפיכך, התמקמתי בערב הזה בקמפינג מצויין, בין Pula לרייקה, בשם Autocamp Draga קמפינג אשר הפתיע אותי ברמתו, גדול, מרווח, נקי ומטופח, כבישים בין אזורי הקמפינג, מקלחות מצוחצחות, מינימרקט, כביסה וכל מה שצריך. מדשאות מטופחות למיקום האוהלים, פשוט קמפינג לתפארת. האמת, בארצות הברית ישנתי הרבה מאד בקמפינגים, לא זכור לי קמפינג ברמה שכזו.
סוף סוף הצדקתי את סחיבת האוהל … שלושה לילות לסיום, הנה באה ההזדמנות. אמת, שמחתי, ומאד נהניתי, מסביב שכנים מכל מיני ארצות בסביבה, הזמנתי זוג גרמני לקפה שחור… ככה גם נתתי לערכת הקפה לזכור שהיא קיימת…
הגענו ל 3 לחודש… צריך להתחיל להתקרב לזאגרב, ב 5 מחזיר את האופנוע…
יצאתי ברכיבה לכיוון זאגרב, שוב, דרכים קטנטנות, החלק הראשון לאורך החוף המזרחי של חצי האי האיסטרי, ובהמשך משכתי לכיוון קארלובק שנמצאת כ 60 קילומטר מזאגרב.
לינה במלון חביב, Amarillis ובבוקר רכיבה לזאגרב, עם עצירה בקארלובק וסיבוב בעיר, הפסקת קפה והמשך רגוע.
4 אוגוסט – הגעה לזאגרב, הפעם לקחתי שני לילות במלון מצויין, שנמצא ממש במקום הכי מרכזי בעיר, בקצה רחוב הליכה אשר מכיל את כל המסעדות והפאבים הכי מגניבים בזאגרב, וויב כייפי. המלון, Hotel Academia חדש יחסית, חדרים מצויינים, ושרות מעולה.
תכנון הזמן הנותר היה לביצוע בדיקת קורונה לפני טיסה ב 5 לחודש, ואז החזרת האופנוע לבחור המדהים ממנו השכרתי, וטיסה מתוכננת ל 6 לחודש בבוקר.
אבל… יום חמישי, 5 אוגוסט הוא מסתבר יום העצמאות של קרואטיה, הכל סגור, כולל מתחמי בדיקות הקורונה….
פקידת הקבלה המדהימה במלון, חרשה טלפונים ובישרה לי כי ב 5 לחודש, במרחק 2 רחובות מהמלון, תמקם ניידת בדיקות, בדיוק לצורך הזה. וכך היה. הסתדרתי.
ביום חמישי, לאחר הבדיקה, קבעתי עם דארקו, ממנו שכרתי את האופנוע, בשעה 12:30 אצלי במלון. הבחור הגיע כמו שעון, עם הואן הנחמד שלו, החנה אותו, והודיע לי שהזמין מקום במסעדה סמוכה לחגוג את סוף המסע….
אכלנו צהרים ארוחת גורמה, והבחור מתעקש לשלם על הארוחה! לא עזרו תחינותי, ונסיונותי להסביר לו שאם אני, תימני עם אישורים, מציע לשלם על הארוחה, שלא יחמיץ… לא עזר.
הבחור שילם, יצאנו, העמסנו את האופנוע ונפרדנו בחיבוק.
תם עוד מסע (קטן אמנם, אבל יש המתעקשים שזה מסע…)
סך הכל רכבתי 22 יום, 3710.8 קילומטר, במזג אויר נפלא, נופים מדהימים, אנשים הכי אנשים שיש, הנאה מושלמת.
והכי נפלא – נשמתי ירוק כל המסע, ממש, אני רוכב ביערות ואזורים ירוקים ומרגיש שהאויר מסונן, תחושה מופלאה.
שמחתי לשתף בזמן אמת, ולרשום את המגילה הזו, אולי זה יהיה נחמד לחלק מהחברים.
לסיום, רוצה להעלות כמה תובנות וטיפים למי שאי פעם יתכנן סיבוב בקרואטיה ובכלל:
- מוניות מהשדה – UBER ולא לעשות את הטעות שלי, משום מה שכחתי שיש UBER ולקחתי מונית אלק רשמית מהשדה למלון בעיר – הבחור פשוט השחיל אותי…
- בכל המדינות שרכבתי, ורכבתי רק בכבישים קטנים, יש מגבלות מהירות שנעות בין 40 ל 80 קמ"ש – חשוב להקפיד לא לחרוג בצורה בוטה – יש בכל הבלקן המון המון משטרה שאוכפת. וחוץ מזה, הכי כייף לרכב לאט…
- לינה – כל הבלקן מפוצץ בצימרים, בתי הארחה, שלטים של Rooms/Apartments/Sobe בכל מקום, וקל מאד למצוא מקומות לינה מצויינים במחירים מגוחכים ! אני שילמתי בין 15 ל 40 אירו ללילה, הכי יקר היה מלון, 55 אירו פעם אחת, והמקומות ברובם קסומים. אני מדבר על תקופת השיא בתיירות! למעט ערב אחד, לא היתה כל בעיה לעצור בסביבות 3 אחר הצהרים לקפה או ארוחה, ולהחליט עד לאן אני מתכנן להגיע בשעתיים הקרובות, ולמצוא מקום מתאים, להזמין (במרבית המקרים דרך booking.com ) כך שממש אין דאגה.
- מעברי גבול – להגיע מסודרים! ניירת נדרשת: דרכון, אישור חיסון קורונה/תו ירוק (הישראלי תקף), רשיון רכב של האופנוע, חוזה שכירות, גרין כארד – לא היתה בעיה בשום מעבר גבול. מה שכן, אם מתכננים לעבור במעברי גבול שאינם בכבישים הראשיים, חובה לבדוק קודם האם המעבר פתוח לזרים, היות ויש מעברים אשר משמשים רק את התושבים המקומיים ואין אפשרות לתייר לעבור בהם. קרה לי פעם אחת.
- לא רוכבים בחושך!!! – הרבה מאתנו אמרו זאת, אבל חשוב לי להזכיר שוב. אין טעם לרכיבה בחושך, לא יכולים להנות מהנוף, נסיעה בסוף היום, מן הסתם קצת יותר עייפים, ומחוייבים בריכוז גבוה יותר. בקיצר – לא רוכבים בחושך!!
- לא להתחייב מראש על מלונות ונקודות הגעה, הדבר הופך את הרכיבה לבעייתית – אתה עם תחושה שחייב להגיע למקום X וזה חד משמעית פוגם באפשרות להנות ברגוע מכל רגע… מלון מזמינים לקראת אחר הצהרים.
- נהגים מקומיים ותרבות נהיגה מקומית – קחו בחשבון שבכל מדינה יש את הייחודיות שלה בהקשר זה, בחלק מהמקומות, נהגים חסרי הבנה, חלק נהגים מצויינים, מה שמחייב אותנו להיות אלה שלוקחים את האחריות! זה בידיים שלנו. אני בגישה שאם הייתי מעורב בתאונה, אני לא הייתי בסדר (לא מתכוון לצד החוקי) – אני כאופנוען חייב לקחת בחשבון את כל השטויות שכל נהג יעשה, לכן הריכוז חשוב, וההבנה שמרבית נהגי המכוניות לא מבינים בכלל מה זה כלי דו גלגלי ולא סופרים אותנו.
אז בכל מדינה – לפחות בימים הראשונים, חשוב להקדיש שימת לב ללימוד תרבות/חוסר תרבות הנהיגה במקום. זה מציל חיים.
נשתמע במסע הבא…. אינשאללה בקרוב…
———————————————–
כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות
———————————————