המשכנו להנות מהנוף ומהאוויר הצח והקריר כאשר בשיא הגענו לגובה של 3,300 מטרים,לקראת ערב הגענו לעיר חואנקהבמבה (HUANCABAMBA ^[3] )שנמצאת בגובה של 1,900 מטרים,למרות שהעיר קטנה ומונה כ30,000 תושבים היא עיר הבירה של המחוז כאשר במחוז כולו יש כ 130,000 תושבים.
מצאנו מלון בזריזות פרקנו את הציוד ובאותו הזמן פירקתי את מנורת החזית של הקרנף כדי לבדוק האם היא שרופה או יש תקלה אחרת,היות ואין לי נורה שכזאת וחוט הלהט נראה תקין פירקתי גם את השנייה והרכבתי אותה במקום הראשונה כדי לאמת את התקלה,הנעתי את הקרנף והנורה דלקה,יופי התקלה היא נורה שרופה,מחר בהזדמנות ראשונה ארכוש מנורה שכזו.סגרתי את הכל וקדימה מקלחת ואח"כ הלכנו להסתובב בעיר הבירה.

יצאנו מהמלון וכעבור כדקה הגענו לכיכר המרכזית של העיר(אם אפשר לקרוא לה כך),על פי המבטים שננעצו בנו הבנו שכנראה ממזמן לא ראו כאן תיירים אם בכלל,מצאנו מסעדה שמציעה עוף בגריל שהוא כנראה המאכל הלאומי בדרום אמריקה,הזמנו 2 עופות שלמים וישבנו למלא את קיבותינו.
לאחר מכן שמנו לב שמכיכר המרכזית הוצבו רמקולים ענקיים והבנו שכנראה איזו מסיבה מתוכננת כאן.
לכן שאלנו את אחד המקומיים מה פשר הדבר והוא הסביר שעוד כשעה יתחיל כאן אירוע עם ראש המחוז ורקדנים מכל הסביבה ואפילו קבוצת רקדנים שהגיעו מאקוודור.
למרות שהיינו מותשים ויום ארוך עבר על כוחותינו,מעבר הגבול,חצי יום במדבר הלוהט ועוד חצי יום בשבילי העפר והבוץ החלטנו להישאר בכיכר ולראות במה מדובר.
סה"כ רכבנו קצת יותר מ 300 ק"מ כאשר כ 150 ק"מ מתוכם היו בשבילי עפר רטובים,היה לא קל אך צלחנו זאת בהצלחה מרובה.
בשעה 20:00 הכיכר החלה להתמלא באנשים,צוות של כמה אנשים חילק כסאות פלסטיק לאנשים חשובים ומוכרים בעיר,כאשר הם ראו אותנו הם קראו לנו ונתנו לנו גם כסאות,לא מספיק הכסאות אנחנו קיבלנו יחס של VIP והכסאות שלנו מוקמו בשורה הראשונה מול הבמה איזה כיף.

https://youtu.be/EmGwvltybXM ^[4]
המוזיקה החלה לנגן והנואמים החלו לנאום כאשר הקהל מסביב מריע להם ללא הפסקה.לסיום עלה ראש המחוז לומר דברו כעבור כחצי שעה של נאום החלה לפתע המסיבה בעוד ראש המחוז ממשיך לומר את דבריו המוזיקה התגברה כנראה שהנאום ארוך מדי ומשעמם,רקדנים החלו לעלות אל הבמה ולרקוד וכל אותה העת ראש המחוז ממשיך לנאום.מישל ואני התגלגלנו מצחוק איך שהוא לא מבין את הרמז וממשיך לנאום אין פשוט הרג אותנו הקטע הזה.לאחר פרק זמן הבחנו שאנחנו 2 הגרינגואים המגודלים מסתירים את הבמה לאנשים שיושבים מאחור והחלפנו איתם מקום.
קצת אחרי חצות החלטנו לחזור אל המלון היות ואנחנו כבר גמורים מיום ארוך ומחר צפוי לנו עוד אחד שכזה לסיכום החגיגה הייתה יפה ושמחה וכללה קבוצות רבות של רקדנים, זמרים וכולם בלבוש מסורתי.נראה שהחגיגה נמשכה עד לשעות הקטנות של הלילה היות והמוזיקה לא פסקה כל הלילה.

היום אנחנו ממשיכים דרומה התכנון הוא להגיע אל העיר ליאמבמבה (LEIMEBAMBA ^[5]) המרחק הוא כ 400 ק"מ אתמול בערב כשדיברנו על המסלול לקחנו בחשבון שמצב הכבישים יכול להיות גרוע היות וחלק מהמקומיים אמרו שהדרך סלולה וטובה וחלקם אמרו שהדרך גרועה.לכן כנראה שלא נספיק עוד היום להגיע לליאמבמבה,לכן אנחנו יוצאים מוקדם וכבר ב 7:30 אנחנו מוכנים ליציאה,מזג האוויר נראה טוב יש מעט עננים ודי קריר על הבוקר,טוב קדימה לדרך לא לפני שנעצור לתדלק מיד לאחר שנצא מהמלון,אם עיר הבירה נראית ככה מה יהיה בהמשך ולכן יש הזדמנות לתדלק אז מתדלקים.
מיד לאחר שיצאנו מהכפר הכביש היצוק הפך לשביל עפר ברמה סבירה,העברתי את כפתור בקרת ההחלקה של הקרנף למצב 2 ככה שהמערכת תתערב פחות ותהיה לי אפשרות להחליק את זנבו של הקרנף בסיבובים.
מישל לא רכב הרבה בשטח ואפשר לומר שזו הפעם השלישית או הרביעית שלו ולכן הוא מזדחל מאחור,אני משתדל להנות ומדי כמה דקות אני עוצר וממתין לו.
איזה כיףףףף אנחנו נוסעים למרגלות תהום עמוקה והשבילים צרים ללא שוליים,ירידות,עליות,שוב ירידות ושוב עליות מדי פעם יש קצת בוץ מהגשם שירד כאן בלילה ומעברוני מים לא עמוקים פשוט תענוג.
בהמשך אנחנו מטפסים במעלה ההר בשביל בצורת נחש עם סיבובים חדים,הנוף שנפרש למרחקים נפלא ועוצר נשימה.

כשאנחנו מגיעים לגובה 2,300 מטרים שוב מתחיל ערפל וכאשר אנחנו ממשיכים לטפס ועוברים את ה 2,600 מטרים הערפל נהיה סמיך ומקשה על הנהיגה היות והערפל מרטיב את המשקף של הקסדה וכמובן שגם את שביל העפר שהופך לבוצי וחלק.איזה תענוג פשוט נהדר,נו מה לעשות? אני חזיר גזים ואוהב לשחק עם הזנב של הקרנף כאשר הוא מפרפר את האחורי,אך כאן אנחנו באמצע שום מקום בתנאי דרך לא הכי נורמלים לצד תהום עמוקה ולכן הצד הבוגר והאחראי פורץ החוצה ולכן אני מחזיר את מערכת בקרת ההחלקה למצב 1 ואת מפת ההצתה של המנוע ממצב ספורט לטורינג,ככה הקרנף יותר רגוע ופחות אגרסיבי בפתיחות גז חדות.כמו כן צמיגי ההידנאו לא מתוכננים לתנאים בוץ ולכן האחיזה באחורי לא משהו בכלל או אולי בכלל מהסיבה שמישל מתלונן שאני מעיף עליו חתיכות של בוץ ואבנים ביציאה מכל סבוב או בכל ישורת נחמדה וכל השאר הם רק תרוצים שגורמים לי לנסוע רגוע יותר,לך תדע.
כעבור כשעתיים אנחנו מגיעים למחסום ואחד העובדים שעומד במחסום אומר לנו שהכביש סגור עקב מפולת בוץ וע"פ הערכתו יש להמתין כאן בשעתיים הקרובות.
שיטט לעזאזל מה שעתיים?מאיפה באת לנו עם זה?מישל זורק כמה משפטים בצרפתית שמוצפים במילה "מרד"(MERDE) שהפירוש הוא חר…בצרפתית.כעבור כמה דקות כשאנחנו מבינים ומעכלים שאין לנו ברירה אנחנו נרגעים ולוקחים את הבאסה בסבבה.לפחות יש פה עוד כמה מקומיים שתקועים כמונו במחסום.כולם קטנים כל כך לידי ונראה שהם מפחדים ולכן אני מתחיל לשבור את הקרח איתם ואני מתחיל לצחוק ולעשות שטויות,באחד המקרים נאלצתי להרים את האופנוע של אחד מהם באוויר היות והוא אמר שהאופנוע שלו יותר כבד מהקרנף ולכן הוכחתי לו שדבריו שגויים,חבל שלא הייתם שם,איך שכולם התגלגלו והתפוצצו מצחוק,אולי בגלל שהרמתי את האופנוע ואולי בגלל האגואה דיינטה (AGUADIENTE ^[6]) שכולם שתו בזמן ההמתנה,מישל ואני גם טעמנו ומדובר במשקה אלכוהולי חזק בצבע שקוף שעשוי מקני סוכר או מעצי תמר,כנראה שבגלל זה כולם במצב רוח ואפילו שהמחסום נפתח אף אחד לא מיהר להמשיך ובמקום זה מצאנו את עצמנו מצטלמים מחובקים למזכרת.אחלה אנשים.

אז ממשיכים לאחר שהמחסום נפתח והתחלנו בנסיעה קצרה הגענו לאזור מפולת הבוץ והטרקטורים המתינו בצד ואני החלטתי לעבור ראשון כדי שמישל יראה בדיוק היכן לעבור.בקטע מסויים היינו צריכים לרדת ירידה חזקה בתוך קוליס(תעלה צרה) שנוצר מגלגלי הטרקטור,הקרנף רחב ומגיני המנוע משפשפים את דפנות התעלה.לכן אני מאט ומחליט לעבור זאת במהירות איטית,פתאום אני שומע מאחור "הופ,הופ,פופ" ואני מבין אינסטינקטיבית תוך כדי מבט במראה שמישל מתקרב אלי ללא אפשרות לבלום. לכן אני מאיץ ומתרחק משם כמה שאפשר,לאחר כמה עשרות מטרים אני עוצר ושואל את מישל "מה קרה?שמעתי הופ,הופ,פופ?" מישל עונה לי "מצטער לא שמתי לב שאתה מאט,לחצתי על הבלמים ולא קרה כלום" אמרתי לו "לא נורא לא קרה כלום,אבל בבקשה בפעם הבאה בתנאי בוץ שכזה שמור מרחק,כך שתוכל לבלום בעדינות וה ABS לא יכנס לפעולה ויתן לך הרגשה כאלו שהבלמים אינם מגיבים",מישל אמר "תודה עוד שיעור לחיים" ויצאנו לדרך.
כעבור כשעה בבוץ וכ 4 שעות בערפל(כולל ההמתנה)יצאנו מהערפל השביל המשיך לעבור בין כפרים פשוטים וציוריים ונראה שהאנשים כאן עובדי אדמה ובגדול הם חסרי כל אבל שמחים יותר מכל.

לקראת אחה"צ נפגשנו שוב עם האספלט.למרות שהכביש בו נסענו כל היום מופיע על המפה ככביש ראשי כל היום נסענו בשבילי עפר והאספלט התחדש כמה ק"מ בודדים לפני הפנייה אל העיר חיין (JAEN ^[7]) וכאן היינו צריכים להחליט האם ממשיכים או האם עוצרים ללילה?שאלה טובה היות ויום ארוך עבר על כוחותינו בו גמענו רק  כ 175 ק"מ(מתוכם כ 150 ק"מ בשטח)ואל היעד נשארו קצת פחות מ 250 ק"מ.
בין 2 הערים הללו יש רק כפרים קטנים ולכן לא כדאי לקחת את הסיכון ולהמשיך קדימה היות ואיננו יודעים את מצב הדרך בהמשך, אז החלטנו לעצור כאן ונכנסנו העירה ומצאנו מלון זול עם חנייה.
יצאנו להסתובב מעט בעיר ומיד הבחנתי ברעש שמסביב,העיר הזאת רועשת במיוחד,אינני רגיש לרעש אך פה באמת שהיה רעש מחריש אוזניים מכל המשאיות,מכוניות,אוטובוסים ואלפי מוטו טקסי שמסביב,הארתי את תשומת ליבו של מישל לתופעת הרעש והוא אמר בדיוק יחד איתי "מעולם לא שמעתי רעש כזה" פשוט מוגזם אולי בגלל שכבר כמה ימים אנחנו בהרים או מסיבה אחרת אך באמת בכל הערים שהייתי בהן בעולם לא זכורה לי עיר רועשת וסואנת שכזו.
מצאנו משהו לאכול וחזרנו כעבור כשעה למלון מחר נמשיך דרומה.

בוקר השעה 7:15 מישל כבר מתקתק לי בדלת,"נו מה קורה?" הוא אומר ואני עונה לו "מישל,קבענו לעוד 15 דקות בלובי,אני כבר מגיע!!" אני סוגר את הדלת וממשיך להתארגן.
כבר כמה פעמים מישל עושה לי את זה בחיית ראבק תן להתעורר ולהתארגן כמו בן אדם,קבענו ל 7:30 אני אהיה מוכן בדיוק בזמן כמו תמיד.
הבעיה של מישל שהוא הולך לישון מוקדם ולכן הוא מתעורר ב 5:00 לפנות בוקר ואז משעמם לו עד שהשמש זורחת בסביבות השעה 6:30 וגם אז עדיין קר וחשוך.
טוב אז עברו 15 דקות ופגשתי את מישל בלובי,הלכנו לאכול ארוחת בוקר זריזה ומשם יצאנו לדרך.
יוצאים מהעיר ושוב קטע עפר שמהר מאוד הופך לכביש סלול במצב סביר.
הנוף מסביב מדברי בתחילה אך מהר מאוד משתנה לנוף טרופי ירוק להפליא,מדי פעם גשם דקיק מטפטף עלינו אך בסה"כ נראה שאנחנו רק עוקבים אחרי הגשם ששטף פה את האזור כמה דקות לפנינו.
גשרים תלויים,כבישים מפותלים בעליות וגם בירידות אנשים נחמדים, מפלים יפיפיים וכביש פתלתל שעובר לצידו של נהר רוחש וגועש.
באחת העליות שוטר/מאבטח עוצר אותנו לביקורת הוא שואל מה העניינים וזהו,לא בודק רישיונות ולא כלום,הבקשה היחידה שלו ובאופן גלוי וקצת גס היא כסף לצורך קניית אוכל.כמובן שאני וכך גם מישל מסרבים בנימוס וממשיכים בדרכנו.

בהמשך אני קולט מפל עצום בצד ימין של הדרך אני עוצר בצד ומסמן למישל לעצור גם,בעודנו מצטלמים הגיע משפחה צעירה על אופנוע,אמרתי להם שלום והתחלנו לדבר הם היו כאלו נחמדים ושאלו מלא שאלות מי אנחנו ואת סיפור הטיולים שלנו בקצרה.לאחר כמה דקות נפרדנו הם אמרו שלום ועלו על האופנוע והתחילו לנסוע כמה דקות לאחר מכן באחד הסיבובים אני רואה לפני את האופנוע המשפחתי,צפצוף קל ואב המשפחה קולט שאני יושב על זנבו הוא מוציא משהו מכיסו ומסמן לי להתקרב אליו ונותן לי שקית עם חתיכות של פרי חמוץ כלשהו,מגניב סימנתי לו תודה רבה ו"מוצ'ו גרסיאס" סובבתי את המצערת והקרנף בעט את הגלגל הקדמי אל השמיים תוך כמה שניות המשפחה נעלמה הרחק מאחור.
מאוחר יותר בהמשך היום טעמנו את הפירות ומאחר שלא אהבנו את טעמם נתנו את השקית לאחד המקומיים שפגשנו באחת העצירות.
כשעתיים לפני שהגענו לליאמבמבה הכביש הפך לצר ועבר לצד נהר שמפלסו בגובה הכביש כאשר לפעמים הכביש מוצף במי הנהר ואנחנו חוצים את הקטעים האלו אני שמח שהקרנף מתנקה קצת מכמויות הבוץ שנצברו על חלקיו התחתונים.
נורת הדלק החלה להבהב לפני כ 30 ק"מ ולכן אני נכנס למוד חיסכון עד לליאמבמבה ^[5].
בכניסה לליאמבמבה אנחנו מבינים שהעיר אינה עיר אלה כפר גדול במקום מופלא ונהדר בהרים.
מצאנו מלון משפחתי זול שנמצא סמוך לתחנת המשטרה היות ואין חניה סגורה חנינו ברחוב צמוד לפתח המלון ויצאנו להסתובב בעיירה.

מיד לאחר שפרקנו את הציוד מהאופנועים החלטתי להחליף רפידות בלם אחוריות,פעם שנייה שאני מחליף רפידות בלם אחוריות הפעם הקודמת הייתה במקסיקו לפני כמעט 19,000 ק"מ,מוזר שכך היות ובכל האופנועים שלי הרפידות בלם הקדמיות תמיד נגמרו לפני הרפידות בלם האחוריות,ואלו כאן הקרנף עשה כבר 37,200 ק"מ והרפידות הקדמיות עדיין במצב תקין ואילו האחוריות נגמרו כבר פעמיים.יכול להיות מהסיבה שלקרנף מערכת בלימה משולבת שתפקידה להפעיל את הבלמים בשני שהגלגלים בו זמנית למרות שאני לוחץ רק על ידית הבלם הקדמי.
החלפת הרפידות אורכת כ 5 דקות ולאחר מכן אנחנו יוצאים להסתובב מעט בעיירה ליאמבמבה שנמצאת בגובה 2,700 מטרים מעל פני הים,והאוויר אוי האוויר פשוט נקי וקריר כל כך כיף לשאוף ממנו.

ע"פ בעלת המלון בשלושת השבועות האחרונים ירדו כאן באזור גשמים עזים ללא הפסקה,מראה שלא זכור לה כבר עשרות שנים,שאלנו אותה "3 שבועות?" היא אמרה "כן 3 שבועות 24 שעות ביממה,או מבול או טפטוף אך בלי רגע של הפסקה!!"כנראה שזו הסיבה שראינו את הנהר גועש ושוצף וכמעט שמציף את כביש הכניסה אל העיירה,טוב מישל בו נצא לסיבוב בעיירה,אמרנו לבעלת המלון "אנחנו יוצאים לסיבוב קצר" אז היא אמרה "לכו 2 רחובות מזרחה אל הרחוב שמקביל לרחוב הראשי ותראו מה הגשם עשה" יצר הסקרנות כבש אותנו ומיד הלכנו לראות,בעודנו מתקרבים לרחוב הראשי רעש של זרימת מים חזקה נשמע ממרחק של עשרות מטרים,הרחוב המקביל נסגר לתנועה ובעודנו מתקרבים נראה שהרחוב הפך לנהר זורם,אנחנו מופתעים מכמויות המים ונראה שהתושבים ניווטו את זרימת המים בעזרת שקי חול כך שהם יעברו אך ורק ברחובות שהתושבים החליטו,אחד המקומיים אמר לנו שה"נהר" שזורם בתוך העיר זורם כך כמעט שבועיים,ולפני יומיים הזרימה הייתה בשיאה.
נראה שהיחידים ששמחים מכך הם הילדים,נראה שהם הולכים לתחילת הרחוב וגולשים על זרם המים במורד הרחוב בהנאה מרובה.

צילמנו כמה תמונות והמשכנו להסתובב ולדבר מדי פעם עם המקומיים,הנוף ירוק כל כך ונראה שהתושבים חיים כאן בגן עדן,למרות שאלו שחיים כאן מקנאים בנו הגרינגואים שהגיעו ממדינות מפותחות ועשירות יותר,הם פשוט לא מבינים כמה אנשים בעולם המתועש היו מוכנים להתחלף איתם כאן ועכשיו.
כמה רחובות משם פגשנו בחור שאמר לנו שיש לו תחנת דלק, הוא כנראה הבין ששני הגרינגואים הגיעו באופנועים,שאלנו אותו כמה עולה ליטר והוא אמר מחיר כפול ממה שאנחנו שילמנו עד כה בפרו.
ענינו לו תוך כדי חיוך "לא תודה,המחיר שלך מוגזם" והוא ענה "מחיר הדלק יקר היות וזו התחנה האחרונה עד לעיר הבאה שנמצאת במרחק של 120 ק"מ מכאן וגם לו עולה כסף להביא את הדלק לכאן,ולכן כל האופנוענים מתדלקים כאן" בסדר אתה רק רוצה למכור לנו ובגלל זה אתה מספר לנו סיפורים,התיישבנו על הספסל למנוחה קצרה והמשכנו לפטפט עם הבחור עוד כמה דקות.את האמת הבחור החמוד הזה הצחיק אותנו,אחת מאלפי השאלות שהוא הטיח בפנינו הייתה "תגיד לי אתה גלדיאטור?" שאלתי אותו "מה?" והוא ענה "מתאבק ב WWF?" מיד ללא מחשבה עניתי לו "כן וכדאי לך להזהר ממני" מישל הוסיף "בטח הבחור מתאבק מפורסם" ואני המשכתי ואמרתי "האלק הוגאן ^[8] (מתאבק מפורסם) חבר שלי",מאותו הרגע הבחור לא עזב אותנו ושאל מיליון שאלות בסגנון "מכיר את המתאבק הזה?מכיר את ההוא?".
כעבור כחצי שעה המשכנו בדרכינו ואמרתי למישל "אני לא מתדלק במחיר הזה יש לי ג'ריקן עם דלק שאני סוחב עוד מאלסקה,לך יש מספיק היות והמיכל שלך גדול משלי ב 2 גלון כך שהדלק שלך אמור להספיק עד לתחנה הבאה",המשכנו להסתובב ולהנות מהשלווה בעיירה עד שעות הערב.אכלנו ארוחת ערב ואח"כ חזרנו למלון,בסביבות השעה 21:00 בעודנו יושבים במרפסת הגיעו לעיירה עשרות מיניבוסים שעצרו שם למנוחה וארוחת ערב,מתברר שאכן זוהי עיירת מעבר ולכן כולם עוצרים כאן,לפתע העיירה התעוררה לחיים ויצאה משלוותה הפסטורלית.הרעש נמשך עד לשעות הקטנות של הלילה.מתברר שכאן כל ערב זה כך.

7:00 בבוקר,אני מצליח להתעורר בקושי לאחר לילה רועש שעבר עלינו.המיניבוסים עם הנוסעים הגיעו לעיירה ונסעו מכאן כל הלילה,באמצע הלילה עמד אחד הנהגים מתחת לחלוני מבלי לכבות את מנוע הדיזל הרועש שלו,לאחר כשעה כשניסיתי להתעלם מהרעש קיבלתי קריזה ויצאתי לבקש שקט,הנהג הבין במהירות את כוונותיי וכיבה את המנוע.
היות ונורית הדלק שלי מהבהבת כ 20 ק"מ לפני העיירה ליאמבמבה החלטתי להשתמש בדלק מאלסקה שאני נושא בג'ריקן בארגזו הימני של הקרנף,כן דלק מאלסקה או יותר נכון מהקצה הצפוני שלה,עד היום לא יצא לי להשתמש בו.
יצאנו לדרך עיר היעד היא קאחמרקה (CAJAMARCA ^[9]) שנמצאת במרחק של כ 250 ק"מ מליאמבמבה.
הנוף המדהים המשיך להכות בנו בכל כוחו.הכביש בחלקו סלול ובחלקו שבילי עפר,האוויר קריר ונעים,השמים נקיים והשמש מנסה לחמם את ההרים הרטובים,כן בדיוק שהגענו פסק הגשם שירד כאן בשלושת השבועות האחרונים וכעת מזג האוויר פשוט נהדר.
כשעה לאחר שיצאנו מליאמבמבה נכנסנו שוב לערפל סמיך,הכביש צר ברוחב של מכונית אחת וצמוד לפני המצוק שאת תחתית התהום אי אפשר לראות עקב הערפל,ממשיכים לטפס וכאשר אנחנו עוברים את ה 3,200 מטרים אנחנו יוצאים מהערפל. הנוף נהדר ואנחנו מעל העננים וממשיכים לנסוע בכביש הצר והמפותל הזה,הכביש מתפתל ללא הפסקה ונראה שמישהו פשוט קשקש על המפה ואמר אני רוצה כביש כזה,הגובה כעת 3,500 מטרים והכביש המפותל בהמשך הדרך נפרס לרגלינו עד לאופק.
היות ותחנת הדלק רחוקה אני נוסע במוד חיסכון ומשתדל להמעיט בהאצות חזקות ולפעמים בירידה ארוכה אני פשוט מכבה את המנוע ומדרדר להנאתי.הירידה ארוכה מאוד וכבר למעלה משעה אנחנו מאבדים גובה,3,000 מטרים,2,500 מטרים,2,000 מטרים וממשיכים לרדת הנוף מסביב משתנה בחדות ברגע שאנחנו חוצים את קו ה 1,500 מטרים האוויר הקריר הופך לחם ודביק.ע"פ המפה אנחנו אמורים לחצות את הנהר שנמצא בעומק הגיא ולטפס בחזרה על ההר שממול.
ממשיכים להנמיך אל עבר הנהר וכאשר אנחנו מגיעים אליו כבר ממש חם והנוף מדברי וחום.הנהר נמצא בגובה 500 מטרים בלבד וירדנו בכביש הצר והמפותל כ 3,000 מטרים,בקבוקי המים שלנו התכווצו לגמרי משינוי הלחץ הברומטרי שהשתנה בחדות.

מיד לאחר שחצינו את הנהר התחילה עליה חדה ומפותלת גם היא,גם כאן הכביש צר מאוד ומפותל בלי סוף,אני מוצא את עצמי מתחזר עם כמויות הגז שאני פותח,אך הכביש הזה פשוט קורא לך לתת גזזז.
לאחר כל פניה אפשר לראות את הכביש שנסעת בו רק לפני רגע פרוס תחתיך כמעין טרסות סלולות החצובות בהר.מדי פעם אני מעט וממתין למישל וגם עוצר לצלם פה ושם,כמובן שלא שכחתי גם את נושא הדלק אבל פשוט אי אפשר לנסוע בכביש שכזה במוד חסכוני-פשוט מסלול מרוצים המקום הזה.
כעבור כמה ק"מ אני רואה תחנת דלק ועוצר לתדלק,הבחור מליאמבמבה לא שיקר ואכן קצת יותר מ 120 ק"מ מצאנו דלק,תדלקתי 21 ליטרים משמע נשארו לי עוד כ 2 ליטרים במיכל ממשיכים לטפס ולהתפתל והנוף המדברי משתנה אט אט ואיתו גם הטמ"פ .
לאחר הפסקה למנוחה אנחנו ממשיכים בטיפוס עד לשיא הגובה וב 3,737 מד הגובה מפסיק לטפס.
לקראת  15:00 אנחנו מבחינים משמאלנו בסערה שעושה את כיוונה אל עבר הנתיב שלנו,אנחנו ממהרים כדי להתחמק ממנה ובשעה 16:00 אנחנו מגיעים לקאחמרקה (CAJAMARCA) שנמצאת בגובה 2,600 מטרים

המשכנו עד לכיכר המרכזית ועצרנו לחפש מלון,המחירים במרכז קאחמרקה בשמיים ואנחנו לא מוצאים מקום נורמלי עם חנייה לאופנועים,בעיר גדולה שכזו אינני מחנה את הקרנף ברחוב,בזמן נכנס לאחד המלונות נעצר לידי רכב ואמר שיש לו מלון חדש בצידה השני של העיר והוא יעשה לנו מחיר טוב,שאלתי כמה והוא ענה 70 סול,אמרתי לו "זה יקר לתקציב שלנו"הוא ענה "המחיר נמוך יש חנייה אינטרנט,מים חמים וכו" והחל להתמקח,בדיוק הגיעה שוטרת וביקשה שאזיז את האופנועים היות ואסור לחנות כאן,הבחור נתן גז והמשיך ואני שיחקתי אותה לא מבין והתחלתי לדבר עם השוטרת בעברית,השוטרת לא נכנעה והתחילה לעשות פנטומימה והסבירה לי שעלי להזיז את האופנועים,הסברתי לה בפנטומימה שהאופנוע כבד ועוד 2 דקות מישל יחזור ונזוז,היא הסכימה והתרחקה מהמקום.מיד כשהיא התרחקה הבחור עם הרכב חזר ונעצר לידי ושאל נו 60 סול זה בסדר?" עניתי לו "לא!התקציב שלנו הוא 40 סול(כ12$) לחדר בודד,כולל חנייה"
הוספתי ואמרתי שאנחנו נשאר 2-3 לילות וזה המחיר,מישל בדיוק חזר אמרתי לו בצרפתית הבחור מציע לנו חדר ב 60 סול ואני מתמקח איתו ל 40 סול" מישל שיתף פעולה ואמר "או 40 סול או כלום".
הבחור הסכים ואנחנו נסענו אחריו לצד השני של העיר או יותר נכון ישוב בפרברי העיר שנקרא בניוס דל אינקה (BAÑOS DEL INCA ^[10]) סה"כ 7 ק"מ ממרכז העיר והמלון אכן שקט וחדש,יש חנייה,אינטרנט ומים חמים ללא ספק שווה את המחיר.אנחנו זקוקים למנוחה ואני גם צריך להחליף,מסנן אוויר ומצתים לקרנף אז ככה שאנחנו נשאר כאן 3 לילות.

החלפנו בגדים ויצאנו להסתובב באזור המלון,בעודנו מסתובבים מצאנו מאפיה עם ריח נפלא אז קנינו לנו כמה דברי מאפה והמשכנו להסתובב באזור המלון.ברחוב הראשי לא רחוק מהמלון מצאנו שוק מקומי אז נכנסנו לרחרח ולהסתכל מה קורה כאן.
רוב המוכרים בשוק הן בעצם מוכרות וכמעט כולם מחייכים ושמחים לראותינו גם אם איננו קונים כלום.
באחד הדוכנים אנחנו נתקלים בתירס בצבע סגול שממנו מכינים את משקה הצ'יצ'ה מורדה המפורסם (CHICHA MORADA ^[11]) אותו נטעם בהמשך.
איך שאני אוהב להסתובב בשווקים,הריחות ,הצבעים,האנשים-פשוט נפלא.
כעבור כשעה ישבנו לאכול ארוחת ערב ואם אמרתם עוף אז כנראה שניחשתם טוב,כן שוב עוף שלם בגריל המאכל הכי נפוץ בדרום אמריקה עד כה.
ללא ספק יום נהדר ומטורף עבר עלינו התחלנו ב 2,700,טיפסנו ל 3,500 ומשם ירדנו ל 500 מטרים שוב טיפסנו עד לשיא של 3,737 וירדנו שוב ל 2,600 מטרים פשוט מטורף.

בבוקר שלמחרת קמתי מוקדם המטרה הראשונה להיום היא טיפול בקרנף.במסגרת האחזקה השוטפת עלי להחליף מצתים(פלגים)ומסנן אוויר כמו כן לגרז את מיסבי ההיגוי של הקרנף.כבר זמן רב שאני דוחה זאת היות והחלפת החלקים הנ"ל דורשת כמה שעות טובות ועד כה בקושי מצאתי זמן לבצע טיפולים קטנים.
פרסתי את הכלים בצורה מסודרת על השולחן בחנייה והתחלתי להפשיט ולפרק את הקרנף.כדי להגיע אל המצתים עלי לפרק את מיכל הדלק ותיבת האוויר(בה שוכן המסנן).
מעולם לא החליפו עדיין את החלקים הנ"ל והם מקוריים מהמפעל,המצתים ומסנן האוויר עברו כבר למעלה מכפול הקילומטרז' שכתוב בספר ההוראות וכעת עלי להחליף אותם לפני שתהיה לי תקלה באמצע הדרך.
פירקתי בזריזות את החיפויים ומיכל הדלק,פתחתי את תיבת האוויר וראיתי שהמסנן מלוכלך אך למרות יכול עדיין להמשיך ולנסוע,למרות זאת החלפתי אותו בחדש היות וכבר פירקתי הכל,אשמור אותו להמשך הדרך למקרים ותגובות,מיד לאחר מכן פירקתי את תיבת האוויר ואת ארבעת סלילי ההצתה(קויל)פירקתי את המצתים והם נראו גם כן במצב טוב ויכולים להמשיך ולנסוע עוד כמות נכבדה של ק"מ.
להזכירכם המצתים ומסנן האוויר עברו למעלה מכפול מזמן החלפתם בהוראות היצרן,מה זה אומר עלינו?
אני בתור מכונאי יודע שלפעמים יש חלקים שיכולים לחסוך לנו עלויות ואין צורך בהחלפתם וכן לפעמים היצרן דורש להחליף חלקים לפני שפג אורך חייהם כדי למנוע תקלות בדרך.
טוב הרכבתי בזריזות את המצתים החדשים וגם את תיבת האוויר,משם פניתי לגרז את מסבי ההיגוי של הקרנף.כדי לגרזם יש לפרק את הכידון והמשולש העליון ובעצם להוריד את כל הבולמים הקדמיים מטה כדי להגיע למיסב התחתון,אחסוך במילים ואומר שהמסבים היו כמעט יבשים וטוב שגירזתי אותם.
כל אותה העת מישל התעסק עם האופנוע שלו גם היות והוא קרטע לו ביומיים האחרונים,הוא פירק פלגים וניקה אותם,היות והוא לא סוחב איתו חלקי חילוף ולמעט סט הכלים המקורי של האופנוע אין לו שום דבר אחר שקשור לתחזוקת האופנוע.
לסיכום למרות שזו הפעם הראשונה שאני עובד על אופנוע מדגם הסופר טנרה העבודה עברה בזריזות וללא תקלות סה"כ 4 שעות לכל העבודה.
שטפתי ידיים ולפני שהחלפתי בגדים נגשתי לתדלק את הג'ריקן החירום שלי בדלק חדש ורענן.

מיד לאחר שיצאנו מהמלון השמיים נעשו קודרים ונראה היה שמבול הולך לשטוף את העיר.לכן החלטנו להישאר באזור המלון,קפצנו שוב לשוק המקומי,קנינו כמה פירות טריים וישבנו בכיכר המרכזית של השכונה באניוס דל אינקה.
בין הפירות הטריים שקניתי היה גם פרי נפלא שמזמן לא אכלתי וכולנו מכירים אותו בשמו הישראלי סברס.
הסברס כאן מאוד אדום ומתוק כמו בחלום,נראה לי שאכלתי לפחות קילו שלם,מישל לא נתקל בפרי הצבר ולכן הסברתי לו שבישראל הפרי נפוץ וגדל בטבע בהרבה מקומות.סיפרתי לו על שיטת הקטיף של הפרי ונזכרתי בילדותי כשהלכתי עם אבא שלי לקטוף סברסים עם שני מקלות ארוכים כאשר לאחד מהם היה בקצהו סכין ובשני קופסת שימורים.כמו כן לימדתי את מישל את צורת קילוף הקליפה ונראה שהוא התמכר לדבר.
לאחר כשעה התחיל טפטוף ולכן מהרנו למצוא מסעדה לנשנש משהו כדי להעביר את הזמן.
בדיוק כשנכנסנו למסעדה מבול שטף את העיר.בעוד המבול מכה על תקרת המסעדה אנחנו יושבים ונהנים ממרק אטריות ועוף חם וטעים.
לאחר שסיימנו חזרנו למלון,מישל חסר הסבלנות ראה מכונית שמגיחה לעבר השלולית שבכניסה למלון במקום להמתין עד שהיא תעבור כמו שאני עשיתי הוא החליט לרוץ ולהיכנס למלון לפני שמי השלולית יפגעו בו,ממש בכניסה למלון הוא החליק ונפל חזק.לא מספיק שהוא נפל כל כך חזק המכונית השפריצה עליו גם מים.את האמת זה הצחיק אותי ואם הייתי מצלם הסרטון היה מקבל מליוני צפיות.
אך מישל כמעט בגיל של אבא שלי ולכן התאפקתי ועזרתי לו לקום ולעלות לחדרו.נראה לי שלמשך כשעתיים הוא לא הפסיק לקלל בצרפתית.לקראת ערב יצאתי לקנות כמה תחבושות ויוד בבית מרקחת הקרוב.היות ואני מעדיף לשמור את היוד והתחבושות שיש לי למקרה חירום שאינו קרוב לבית מרקחת.
על הדרך קניתי למישל ולי כמה לחמים וכמה אמפנדות עם עוף ובשר כדי לאכול במלון היום אנחנו נשאר כבר כאן ולא נצא שוב.

למחרת בבוקר לאחר שראיתי שמישל מרגיש טוב יותר החלטנו לנסוע בתחבורה הציבורית אל העיר.
הנסיעה בתחבורה הציבורית זולה עד מאוד,פחות מדולר לכל כיוון.
תוך כ 15 דקות הגענו אל העיר ומזג האוויר השתנה פלאים,השמש שוב זרחה והשמיים הפכו לכחולים
הכיכר המרכזית יפה מאוד וכך גם המבנים ברחובות הסמוכים.התפלאתי לטובה מהסדר והניקיון ברחובות העיר ובשווקים,השקט שסורר מסביב פשוט מרגיע,מישל כהרגלו חסר סבלנות ואינו יכול לשבת לרגע.אני לעומת זאת אוהב מדי פעם לשבת ולהירגע ופשוט להנות מהרגע.מישל אומר לי שהוא קרא על מנזר עתיק בראש הגבעה ושהוא רוצה ללכת ולטפס לשם.לא כל כך התאים לי לטפס עכשיו 200 מדרגות ולכן אמרתי למישל לך תטייל קצת לבד ונפגש כאן עוד שעה וחצי.
קניתי לי משקה צהוב בשם אינקה קולה שמשך את עיניי,כאשר קראתי את האותיות הקטנות הבנתי שהמשקה מיוצר ע"י חברת קוקה קולה ולמרות שצבעו צהוב טעמו מזכיר במעט את הרד בול והספרייט.עשיתי סיבוב קצר ברחובות שמסביב לכיכר ולאחר מכן התיישבתי על ספסל במרכז הכיכר ונהניתי מהשלווה שמסביב.

כעבור שעה מישל חזר ואמר "איזה מזל שלא באת טיפסתי לראש הגבעה וראיתי שהמנזר העתיק סגור לשיפוצים", עניתי לו "באמת מזל שלא באתי,את האמת דיי נהניתי רק מלשבת כאן בשמש הנעימה".
המשכתי ואמרתי לו "טוב בוא ונלך אל עבר השוק שראינו מחלון המיניבוס כשבאנו העירה",מישל הסכים ותוך כרבע שעה הגענו אל השוק,רב הנשים המבוגרות בשוק לבושות בלבוש מסורתי וחובשות כובע גדול שכזה.לעומת זאת הנשים הצעירות מתלבשות בצורה רגילה כמקובל בעולם המערבי.
השוק גדול ומגוון ונמכרים בו בעיקר מוצרי מזון כגון:פירות,ירקות,דגים,תבלינים,קיטניות,בשרים וכו'.
צילמנו דיברנו עם אנשים טעמנו כמה פירות והמשכנו לכיוון היציאה.קצת לפני שאנחנו יוצאים מהשוק סוחר אחד שבדיוק התבדחתי עם שכנו נותן לי אשכול של ענבים ואומר לי "קח מתנה מהשוק של קאחמרקה". למרות שלא רציתי לקנות שאלתי את המוכר "כמה זה עולה?" והוא חזר ואמר "זו מתנה מהשוק של קאחמרקה" איזה אנשים נפלאים אמרתי לו תודה רבה לחצתי את ידו והלכנו לתפוס מיניבוס שיחזיר אותנו למלון.

כשהגענו למלון שאלנו את בעל המלון על המרחצאות המים החמים שיש במרחק הליכה קצר מהמלון.
שהרי שם השכונה הוא על שמם של המרחצאות האלו באניוס דל אינקה שפירושם הזריז הוא מקלחות האינקה,בעל המלון הסביר לנו שמשלמים על פי שעה היות והמים היוצאים מן האדמה חמים כל כך שאי אפשר וגם אסור רפואית לשהות בהם מעל לשעה.
"טוב תודה"אמרנו לו,לקחנו מגבות וצעדנו אל המרחצאות.כבר ממרחק עשרות מטרים ריח הגופרית נישא באוויר.שילמנו כניסה ונגשנו אל אחד הבניינים שמספרו הופיע בכרטיס הכניסה,קיבלנו כל אחד מקלחת פרטית נקיה ויפה.במרכז המקלחת שהיא בעצם אמבטיה או בריכה קטנה עם מדרגות ושני ברזים אחד למים חמים ואחד למים קרים.
ברז המים החמים מזרים מי תהום חמים מאוד בטמ"פ של עד 75 מעלות ולכן יש לקרר את המים בעזרת הברז של המים הקרים.הזרימה מהברזים חזקה ותוך כמה דקות האמבטיה שבעומק כמטר מתמלאת.
נשארתי במים כ 50 דקות ולאחר מכן יצאתי והמתנתי למישל מחוץ למבנה.
כשמישל הגיע הלכנו לכיוון היציאה ועצרנו לרגע בחדר האחות כדי לבדוק לחץ דם(נוהל שגרתי)לאחר שראינו שלחץ הדם שלנו טוב(שלי היה 130/80) הלכנו לאכול ארוחת ערב ומשם חזרנו למלון.

בפוסט הבא-המשך פרו ממשיכה להפציץ בנוף יפה ומגוון.
תודה שקראתם ואני מקווה שנהניתם מהפוסט.

—————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ללירן מרכוס

————————————————————————–