שגרת רכיבה נטו

בכל מסע, אחרי שמִתְרגלים, יש שלב בו גומאים מרחק פשוט כדי להספיק.

הצג את הוראות הגעה אל Bodø, Norge במפה גדולה יותר

פרק 14
06:30 השכמה והתארגנות מהירה לעוד יום רכיבה ארוך במיוחד – 480 ק"מ. שעת הבוקר המוקדמת, נועדה לאפשר לנו להרביץ מנת קילומטרז' גדולה על הבוקר.
08:00 תפילת הדרך על שפת הנהר הזורם מפי הרב הראשי (הבחנתם כבר בזקנקן הסקסי שהוא מגדל…או חוזר בתש…- ימים יגידו)
08:15 וויתרנו על ארוחת הבוקר של היום (ללא סנדוויצ'ים…), יאללה על האופנועים. ישירות לכביש הראשי והמשכנו צפונה.
מזג האוויר, נראה מאיר פנים והשמש בצבצה מבעד לעננים הגבוהים, הזכרנו לו… בתפילת הדרך, שכמה קטעי שמש להיום – לא יזיקו.
כרגיל בשעות האלה, אנחנו כמעט לבד בכביש ומרשים לעצמנו לתת קצת בגז.

המון שעות של רכיבה, מבחר מגוון של כבישי וצירי תנועה, כבר הפכו אותנו לנורבגים של ממש. בתחנת הדלק הראשונה פגשנו 3 רוכבים משבדיה שהיו בדרך חזרה לארצם והתלבטו באיזה כיוון לרכב. מכיוון ,שאנחנו כבר בקיאים, המלצנו להם לחזור במעבורת דרך Molde, מסלול קצר ומהיר יחסית. המעבורת חוסכת כ- 120 ק"מ של רכיבה בכבישים בהם המהירות המותרת 70:60 קמ"ש.
המשכנו ברכיבה עניינית, מדויקת, עם עצירות לתדלוק. כמו פרוייקט ממוקד, שמטרתו לחצות מדינה. בתחנת דלק נוספת, פגשנו בחור גרמני מזוקן (נראה תמהוני משהו…) שהגיע עם ליפאן 250 סמ"ק עמוס ציוד ותרמילים לעייפה ועם מנוע רועש מידי בצליל מתכתי. הסתבר שהבחור קנה את האופנוע ב- Ebay תמורת 1000 יורו והוא בדרכו לנורדקאפ. שאלנו אותו; "מה יקרה אם תיתקע?" השיב הבחור – "אשאיר את האופנוע ואחזור ברכבת" …??? בבדיקה שביצענו עבורו, נתגלה חופש ענקי בשרשרת. עזרה קלה מפופקין והשרשרת נמתחה כראוי. מאוחר יותר בהמשך, בעת הפסקת הצהריים שלנו, הבחנו בו שוב עוקף אותנו בדרך ליעדו.

לרכיבה של היום מטרה אחת – להגיע ל- Bodo ולהיות מוכנים מחר בשעה 10:15 להפלגה עם האופנועים לאי Lofoten .
המשכנו על כביש E6 בתוך יערות הענק הגבוהים שהקיפו אותנו, ומנגד, נשמע צליל רחש פלגי המים השוטפים את מדרונות ההרים בדרך אל הים הפתוח. שצף קצף ועוצמת זרימה ששעה שעתיים שלה, מסדרת את בעיית המים בנגב לכמה שנים, ככל שטיפסנו במעלה ההרים, נדמה היה כאילו הזרם מתחזק יותר ויותר.
הי הפתעה: מעט מאד מנהרות בציר התנועה הזה ובעיקר כביש אחד E6 המוביל לצפון נורבגיה .
דמיינו לעצמכם את מדינת-ישראל, כולה נטועה עצים; מצפון לדרום בצפיפות כזו שהעצים גדלים ממש האחד בתוך השני ולגובה של 10 קומות. ובמרכזה מונח כביש דו מסלולי  (נגיד, כביש 90 שלנו) רחב, מפותל ב- S'ים לכול אורכו, מטפס ויורד מההרים. בשולי הדרך זורמים נהרות של מים ובאופק הרים עם פסגות מושלגים (נכון ,שזה היה ממלא לנו את הכינרת וים המלח בתוך 4 שעות…) זאת פחות או יותר התחושה שכאשר רוכבים בכביש הזה בחבל ארץ זו; מהמם, מטריף ומגלה זוויות ונופים עוצרי נשימה מבעד למשקף בכול רגע ורגע מקטעי הרכיבה.

בחלק ניכר מהמקומות, פשוט לא יכולנו להמשיך ולרכוב. היינו חייבים לעצור, להתפעל, להריח ולנשום וגם לצלם שוב כדי שנזכור. 14 יום בדרכים ולכל יום, יש ההפתעה והמנה שלו, אין ולו רגע דל של שעמום.
לאורך הדרך מתגלות יצירות מוטורויות, חלקן אף ישנות מועדות ושייכות מזמן כבר למועדון החמש, שימו לב למספרי לוחית הרישוי של הוולוו – אם זו לא הזדהות מוחלטת עם מועדון החמש אז מה כן ???
זוכרים את אלפי המנהרות המציפות את נורבגיה (כמו המים…), היום רכבנו לתוך מנהרה כזו באורך מיוחד – 8.6 ק"מ, ואכן היא לא אכזבה והתנהגה כמו אחיותיה מימים קודמים – היה קררררררר כמו תמיד !
מזג האוויר המשיך להאיר פנים (כנראה, שמישהו בכל זאת, שמע אותנו שם למעלה…. נחמד לחשוב כך לא ?) ואנחנו מורידים את חם-צוואר, "שקיות הניילון" והביטנה הפנימית במעיל הרכיבה. ממש תחושת חום של יולי אוגוסט (במושגים של נורבגיה…)
המשכנו בטיפוס ההרים והנוף קיבל צורה וצבע שונים; העצים החלו להעלם וחלקם אף השחיר, ירוק של דשא ו/או קוצים נעלמו, (מי בכלל רוצה לגדול בחלק זה של כדור הארץ… אפילו לצמחייה אין ממש חשק…) כתושבי הנגב הצפוני, התחושה היא של מדבר נורבגי, רק מלא בשלג ומים. קרחות גדולות של סלעים והרבה צחור בעיניים. הגובה 692 מטר ואנו רוכבים על רמה אופקית של רכס הרים נמוך יחסית לסביבה, השמש היתה בשיאה בשעות האלה וחיממה אותנו למרות הקור העז שבחוץ. הגענו לחוג הקוטב הצפוני. שהוא קו הרוחב 66'5 ומשמעו: קו רוחב סביב חלקו הצפוני של הכדור, בו השמש אינה שוקעת לפחות יום אחד בשנה וזה יקרה ב- 21 ביוני. (יש גם חוג קוטב דרומי, בו השמש אינה שוקעת יום אחד בשנה וזה מתרחש ב-21 בדצמבר). קצת משחקי שלג, זריקת כדורים והשתוללות של ילדים… כמובן, שמקנחים בגלידת וניל מקומית; רכיבה של עוד 80 ק"מ אחרונים של היום והשעה כבר 16:30 והלאה לדרך ל-Bodo .

אני יודע שגם אתם כבר רוצים להיות שם, האמינו לי, גם אנחנו יותר מהכל, הרי למטרה הזו נולד המסע. מרגע הנחיתה באי יוותרו עוד כ- 1047 ק"מ ליעד; תחילה על כביש E10 ואחר כך חזרה לכביש E6.
אז, לילה טוב לכם, גם אני צריך מעט שעות שינה…
דשדש מכולנו,
ועדיין, נורבגים לעוד כמה ימים.

איציק

————————————————————————————————————————-

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאורי מיכאל ואיציק

————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות