אירופה על פיתוליה ופסגותיה מחבקת את הקבוצה

מזג אויר ממוזג ביום ולילות גשומים.

הצג את הוראות נסיעה ל-ברגנץ, אוסטריה ^[1] במפה גדולה יותר

פרק 2 – מטפסים לגובה וחוצים את ההרים ממערב למזרח
22/23.08.2012
הבוקר מפציע בנינוחות והשלווה המאפיינת את האנשים ותרבות המקומית. המחשבה על לינה בחדרים ללילה שלם ללא A.C (מיזוג אויר) העסיקה אותנו רבות, איך נצליח להירדם אחרי חום שכזה? שיחה קצרה עם נציגת דלפק הקבלה שבה הסבירו לנו, שהטמ"פ בלילה צונחת ישירות ל- 10 מעלות. הסכמנו לקבל את הטיעון ופתחנו את החלונות מהקומה השלישית לרווחה – בארץ לא היינו מעזים אפילו לחשוב על אופציה כזו. מיותר לציין שאין זבובים, יתושים ומיני חרקים מעופפים שיפלשו בלילה לחדרנו, נראה כאילו כולם נמצאים בארץ ואף אחד עוד לא העז להסתובב כאן בקור הלילי הזה. מזג האוויר נראה מבטיח, שמים תכולים ורכים, ענני כבשים ממלאים את השמיים וקרירות נעימה משתלטת על האזור. ארוחת בוקר מזינה, ואנחנו מוכנים לרכיבת הטיפוס של היום הראשון. 300 ק"מ של הרים, מעבר גבול, קרחון ובית מלון איטלקי בבולזאנו. תקלת בוקר קטנה ב- Chek Out (אי קבלת התשלום במלון) מעכבת אותנו כבני ערובה כשעה ארוכה ומרגיזה. לבסוף, בסיוע גבי אופקים, נמצאו הניירות והאישורים המתאימים בערמת הנהלת החשבונות המקומית ואנחנו עושים דרכנו בריצה קלה אל האופנועים, כבוד הרב לוקח את המיקרופון ומפזם את תפילת הדרך היומית, תדרוך בוקר קצר על הרכיבה ותנאי הדרך ואנחנו על האופנועים.

השעה כבר 10:00 בבוקר ואנחנו מצטרפים לפקק המקומי ביציאה מהעיר, ארוך, איטי ומייגע. הטיפוס מתחיל מיד עם הירידה מהכביש הראשי מהעיר Saalfelden ^[2] לכיוון Grosglokner ^[3]. רכיבה של כ- 70 ק"מ שכולה טיפוס הרים משכר חושים. בית ג'וברין בעלייה ארוכה שלא נגמרת מתובלת בימבה של ירוק בעיניים, צמחייה ועצים גבוהים עם צמרות הנושקות לעננים עומדים מקובעים לקרקע על רגל אחת דקה מאד ומים שזורמים מכול פינה וסלע. אספלט בריא ואיתן מתעקל לו בנונשלנטיות ומטפס יחד איתנו למעלה ההר, בתי קפה, מסעדות ובתים מצויירים, מלווים אותנו לכל אורך הטיפוס במעלה ההר. מזג האוויר משתנה והטמ"פ יורדת ומתחיל להיות קריר מהרגיל ואנחנו עוצרים להשלמת ביגוד חם יותר. הטיות והשכבות אינספור בינות לצמחייה וההרים הנושקים לכביש, ההרים נראים כפיונים ענקיים ואנחנו חולפים על פניהם בשמיניות ימינה ושמאלה (כמעט כמו בטסט הרישוי במגרש החנייה…) התחושה של "רוקדים עם כוכבים", בכל הטיה והשכבה בליווי המוזיקה הבוקעת מהגלודווינג שלי, משווה את הטיפוס לוואלס הרים משכר חושים, מבלי לרצות לעצור ולרדת מהמושב. כל החבורה בתור אחיד וממושמע מטפס במעלה ההר, אופנועים מסוגים שונים (ובעיקר, BMW על סוגיו הבולטים GS  "ים כמובן וגם לא מעט RT "ים) חולפים על פנינו ויש גם לא מעט משוגעים "המרביצים" על האספלט במהירויות שלא מביישות מסלול מרוצים – מקצוענים על ממש. ההגעה לפסגת ההר והנגיעה בקרחון מלווה בתחושת סיפוק אתגרית של עשינו את זה וסוג של – עוד פסגה כבשנו! תחושה של נדנדה מהירה ובטן שמתהפכת מהנאה צרופה, מלווה אותנו דקות ארוכות, תמונות וצילומים להנצחת ההישג ומזכרת לילדים והנכדים – היינו פה!. הפסקה ארוכה מהמתוכנן – (כי קשה להיפרד מהנוף היבש ועוצר הנשימה) ואנחנו עושים דרכנו חזרה בירידות הפעם… (עוד 150 ק"מ) ללינת הלילה באיטליה  בבירת הדולומיטים – Bolzano ^[4]. הרכיבה מאוחרת ואנחנו נכנסים לשעת דמדומים ותחילת חשכה. גשם קליל דק ומעצבן החל לרדת וליווה אותנו לסירוגין עד המלון. הכביש ארוך ואיטי והעייפות מתחילה לתת את אותותיה. למלון האמנים Arts Hotel ^[5] הגענו לקראת 21:00 עייפים מותשים, וגזורים אך, מרוצים מאד.

קבלת החדרים לוותה בפקידת קבלה צעירה וחיננית (וכמעט לא לבושה) ובוצעה בפועל ובאופן, שבו יכולנו לבחור באיזה חדר אנחנו רוצים לישון, החל מחדר "משוגע ומקושקש על ממש" ועד לחדרים נורמאליים. גם כאן החדרים ללא A.C ולכן לא ממש דאגנו – אנחנו כבר מנוסים. התמקמנו בחדרים ובקומות נפרדות, החלון נפתח לרווחה… וארוחת ערב במסעדה סינית מקומית קינחה את היום המאומץ.
חצות וקצת, החלו להיפתח מערות השמיים וכל המים שנאספו כל היום ע"י השמש החלו לרדת בשצף קצף (כמה טוב שאנחנו במיטות ולא על האופנועים) ברקים ורעמים צבעו את השמיים (החלונות פתוחים, זוכרים…?) בהבזקי אור כמו אורגן אורות מחשמל וטיפות בגודל של 5 שקלים, הומטרו על גג הפח מתחת לחלוננו, אכן,  חווית מוזיקה לא נעימה לאוזן. האופנועים ללא מגרש חנייה מקורה ועם גשם שוטף וחזק שנמשך כמה שעות טובות נראו נוצצים על הבוקר אחרי פיניש ידני של מר סגל שהשכים קום והעביר ג'ילדה על שאריות טיפות המים האחרונות. ארוחת בוקר דלילה ביותר, עם השלמות סופרמרקט (כנראה שהיינו רעבים…בקושי אוכלים בטיול הזה…) על הבוקר של מנהל המלון הוציאה שבעים ליום הרים נוסף ומאתגר לא פחות מקודמו.
תפילת הדרך (חובה !), סיבוב עירוני בעיר Bolzano ואנחנו על הכביש המהיר לאינסברוק בואכה Vepitino ^[6] 70 ק"מ של רכיבת בוקר קרירה ונעימה במהירות התואמת את תנאי הדרך ומגבלות המדינה (תלת ספרתי נחמד מאד…). ירדנו מהכביש המהיר לכביש פנימי המוביל למעבר Juffen Pass. בשונה מיום קודם, הטיפוס במעלה ההרים וחזרה לאלפים מלווה בעליות תלולות עם פניות ועיקולים רבים של 180 מעלות . שימוש בהילוך ראשון בכול פנייה כזו הכרחי בכדי לעבור בשלום עם כול המשקל שאיתנו. ריח האוויר הגבוה מקבל גוון וצבע אחר, סוסים בגוון חום, משתלבים בירוק שמסביב ותחושה כפרית עוטפת את האווירה ותנועת הרכיבה, בתי עץ צבעוניים עם אותן אדניות מהממות מפוזרים על פני השטח ולמרגלות ההרים ואי שם בקצה כלשהו נידח, (כול הזמן עוברת בי המחשבה ? איך הם מגיעים בכל פעם הביתה? לא ממש ברור לי ? אולי אפילו, לא יוצאים ממנו ?). הדרך עוד ארוכה ואנחנו ממשיכים בטיפוס, שלג מתחיל לבצבץ בפניות מפסגות ההרים ואנחנו בדרך לשם. בדומה לאתמול, גם היום חבורות של אופנועים ממלאות את הכבישים בשלל צבעים וסוגים, כשהשולט גם הפעם וללא עוררין, הבווארי BMW. מפגשי אופנועים ובתי קפה מיוחדים עבורנו על ציר התנועה, יוצרים מפגש תרבויות מכל אירופה ובכל פעם, אנחנו נפגשים עם קבוצה אחרת ממדינה נוספת. תנועת השלום בהנפת אצבעות יד שמאל או רגל שמאל, רק מוסיפה על תחושת המשפחתיות החוצה גבולות בקהילת האופנועים. כמה חבל, שבארצנו הקטנטונת אנחנו לא מאמצים תרבות זו – אולי כבר הגיע הזמן! לכל האופנוענים שביננו – בואו נרים את הכפפה.

הצמחייה מתחילה להידלדל וקרחות פסגות ההרים, נראות שוממות ממדרונות ההרים – עדות לנוכחות השלג בתקופת החורף באזורים אלה ובגבהים כאלה. העננים מתחילים לרדת לכיוונינו ונראים מלאים עד אפס מקום, בכמות מים שתספיק למלא את הכנרת אך כפי הנראה, תומטר עלינו בהמשך היום. תנועת העננים על פסגות ההרים מדמה את העננים למעשנים כבדים, עם עשן סמיך הנפלט מפסגות ההרים. הכבישים מתפתלים על צלע ההר ונראה כאילו אנחנו רוכבים על הצד – מראה מדהים של הדרך מלמעלה – לפני שיורדים ומלמטה – אחרי שיורדים.
בהמשך הטיפוס במעלה ההרים, אנחנו חוצים את גבול הכוכבים בכחול מאיטליה חזרה לאוסטריה והכביש מוביל לגב ההר מצידו הצפוני ואנחנו בדרך למעבר הבא שלנו להיום – Timmelsjoch Pass ^[7] בגובה 2509. במעלה מגיחה מכונית נמוכה וצהובה העוקפת את שיירת האופנועים במהירות מסחררת. אני מחליט לרדוף אחרי הפלא הטכנולוגי הזה ומתקרב עד ממש לישבן המכונית ופוגש את האותיות LOUTOS ^[8], מדהים כמה מהר נוסע האוטו הזה, כנראה שגם הנהג חשוב פה. הלוטוס נעלמה אי-שם באופק בין הפניות והעיקולים ופגשנו בה בשנית במגרש החנייה, יחד עם עוד כמה מכוניות אקזוטיות – (צילומי פנים וחוץ להנאתכם). ההגעה למעבר עצמו וסוג של כיבוש פסגה נוספת, מעורר התלהבות נוספת בקרב השועלים וגם השועלות תמונות, צילומים וכניסה "לשופר" ענקי המוצב במקום המאפשר צפייה להיסטוריית המקום ולנוף הנשקף ממנו. מנוחת הלוחמים (ללא ספק ,אחרי מסע כומתה שכזה מגיע לכולם סיכת ממ) על כל דבר אפשרי החל מהאספלט, מושבי עץ ואפילו מיטת אופנוע מאולתרת ליוו את חלק מהחברים. קינוח מרקים – גולש, עגבניות וירקות במסעדה הסמוכה שנועד לחמם קצת את הגוף מהקור העז השורר בחוץ ולהעיר אותנו לקראת 200 הק"מ הבאים עד למלון ב- Bregenz ^[9].
מזג האוויר מתחיל להיות אפור כהה ומבשר על הבאות, אנחנו מתעטפים בניילונים ובטנות ומתחילים לנוע כלפי מטה דרך העיר Solden ^[10] לכביש המהיר המחבר את אינסבורק לברגנז. רכיבה איטית במדרונות ההרים שאך לפני כשעה טיפסנו עליהם ורכיבה מישורית בתוך העמק בינות לעיירות והכפרים, שהכביש עובר דרכן ומשמש גם עבורם כציר תנועה עיקרי אם לא היחידי. גשם מעצבן מתחיל לרדת ברציפות ולסירוגין ואנחנו ממשיכים לרכוב. 180 ק"מ ב- 160 דקות (כמעט ק"מ לכול דקה) רצופים מביאים אותנו לתדלוק האחרון של היום כ- 20 ק"מ מהיעד מלון Ibis (מומלץ מאד). שרירים תפוסים, ברכיים נעולות של אליאן ושיא עולמי חדש שנשבר. ירדנו מקופלים מהאופנועים לבית לסופר בתחנת הדלק והחלפנו חוויות רכיבה וגם קצת תלונות למה כל כך ארוך ובלי הפסקה. ללא ספק, מגיע צל"ש לחבורת השועלים והשועלות על דבקות ונחישות במשימה. יישר כוח.
תדלוק אחרון כהכנה ליום המחרת, מנוחת לוחמים קצרה ואנחנו על ציר התנועה לכיוון המלון האחרון שיסכם את פרק ההרים בטיול.

נתונים עד כה :
1.    850 ק"מ של רכיבה בהרים
2.    150 ק"מ של רכיבת כבישים מהירים וניקוי שסתומים
3.    3 נפילות "קלות" שמפאת הצנזורה נבצר ממני לצלמם ולהפיץ באתר. רק אומר, שלגזבר ולשף שלום, לאופנועים לא ממש!
4.    100 יורו עלויות דלק לאופנוע
5.    50 יורו אגרות כבישים לאופנוע
6.    חנייה מקורה לאופנועים – 3 יורו לאופנוע
7.    בתי מלון – שולמו מהארץ – 105 יורו ממוצע לזוג לילה כולל ארוחת בוקר
8.    10 חברים וחברות בריאים ושלמים
9.    אתגר, סיפוק וחוויה עוצרת נשימה
וזכרו: "החיים אינם נמדדים לפי מס' הנשימות שנשמתם אלא, לפי מס' הנשימות בהם עצרתם את נשמתכם"
לילה טוב או בוקר אור לחלק מאיתנו וניפגש בפרק הבא שיתאר את החלק העירוני של הטיול.

בפרק הבא אסקור את טיול חוצה ההרים מאוסטריה דרך איטליה בואכה גרמניה.
לילה טוב,

איציק

——————————————————————————————————————————

ערך יוני. כל זכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק שפר וחבורת השועלים

—————————————————————————————————————————–