דורון והחלומות שלנו

בגיאורגיה בדרך לטיביליסי

לי אין ספק, דורון כותב עכשיו את ספר "אופנוען האתגר" מחדש. הוא עדיין לא יודע את זה. הוא בתוך הסיפור. כל גרגר חצץ. כל חיוך ממכונית חולפת. כל הזעפת פנים של איש מכס או תגובה ילדותית של טוקבק ב"וואלה", עומדים להיחרט היטב בזכרונו מכאן ועד עולם. כל פניה פשוטה בכביש הררי בדרך לחארט אל טאנה. או חיפושית שתטייל על משקף הקסדה, הם חומר גלם רגשי שהוא חווה כרגע. כל תגובה של חברים בעורף, כל פירגון טפשי. כל מילת עידוד.

אני מוקיר את דורון מכמה טעמים. זה שאין מדובר באיש כי אם באישיות, כבר אמרתי. יחד עם זאת, להוציא לפועל מסע בודד, זה סרט. לנהל תקשורת בה הוא משתף אותנו במה שעובר עליו – זו כבר סדרה. כמו המייטריקס או אנדיאנה ג'ונס. ההמשכיות היא קושי. הידיעה שלך שאתה מפריד בין מהלכי המסע על כל מרכיביו: תנועה, השרדות, הנאה, בירוקרטיה. עייפות, תקלות. התחברות; לאנשים, לזכרונות ילדות, לנוף, לחלומות, לדאגה וכו' ובנוסף אתה יודע שיש לך קטע של ניתוק והמרָאה מעל לכל החווייה כדי לכתוב לעורף, להחשף. לעלות לציבור אלמוני, דברים אינטימיים כל כך. לשתף ולפרגן.כל אלה הם בעיני סוג של רוחב לב ייחודי. האתר הזה מארח אנשים כאלה לא בקטע של "שופוני". אלא בקטע של שליחות של תרומה לקהילה.

אופנוען שנחלץ לעזרתו של דורון בטורקיה

חברים, כל אחד יצא יום אחד למסע שלו. זה יהיה על אופנוע, זה יהיה במימוש זוגיות. בכניסה ומקסום מסלול מקצועי או ביטוי יוצא דופן לכשרון חבוי… תאמינו לי. זה יקרה לכם. החשיפה, השיתוף, הם בעיני גדוּלה שבתוך הגדוּלה של מימוש החלום.

ואני רוצה מהאתר הצנוע והזניח הזה, להודות לך דורון שהצטרפת לחבורה מצומצמת – אך בעיני כל כך חסרה והכרחית במציאות שלנו היום. תודה!

כנסו לאתר של דורון ^[1]וגם לסדרת הכתבות בוואללה ^[2]. רק תרוויחו.

יוני בן-שלום

כל הזכויות C לצילומים, שייכות לדורון קדמיאל.

———————————————————————————————————————