לאחר שמגיעים לקצה העולם

חוזרים על כביש בן 4000 ק"מ למחשבות

בעוד רגע עולה למעבורת המפליגה צפונה, חוצה את תעלת מגלאן מארץ האש לפאטגוניה

דורון קדמיאל ממשיך בסיבוב העולמי שלו. לאחר הגעה לקצה היבשת, ההרפתקה עולה על כביש 3 הארגנטינאי כל הדרך לכיוון בואנוס-איירס. כנסו לאתר של דורון שם הסיפור מלא ועשיר (ומרגש) הרבה יותר.

קחו טעימה:

..." ללא טקסים מיותרים יצאנו מאושוואיה על כביש 3 לאחר תידלוק, צפונה. אין כיוון אפשרי אחר. כאשר זרקתי מבט קצר לעבר המפה המקופלת תמיד עם המסלול היומי, המפה הנמצאת בכיס השקוף של תיק המיכל, הבחנתי כי בפעם הראשונה מאז היציאה מהקצה הצפוני של אלסקה לפני כחמישה חודשים המפה מוצפנת עם כיוון הנסיעה והכל מסתדר. לא צריך יותר להפוך כיוונים – מזרח עם מערב, צפון עם דרום. הכל מונח במקום ובאופן הגיוני, עוד סימן לכך שפני צפונה. מזג אויר קר למדי קיבל את פני ברגע שיצאתי מאושוואיה ורוח שרק הלכה והתחזקה לעוצמות שלא פגשתי עד כה, הפכה את הרכיבה ללא נעימה בלשון המעטה. חשבתי על ה'ריפיו' שמחכה לי ורוחי מעט נפלה. עצרתי לתדלוק והמשכתי למעבר הגבול השישי במספר בין צ'ילה לארגנטינה. עומס תיירים האריך מעט את הליך ההחותמות אך גם זה עבר ודהרתי עם דייב למעבר הצ'יליאני על 12 ק"מ של 'ריפיו' לא רע בכלל. לאחר החותמות הצ'ילאניות עצרנו למרק חם כדי להוריד מעט את רעידות הקור, המרק המהביל הועיל בהחלט…".