איטליה הקסומה וקיפול ביוון

יום הולדת שמח דורון

לדף הפייס של דורון כאן ^[1]

כמו ספינת מפרש ברוח… או למה בחרתי לא להגיע לרומא….
או איך חגגתי את יום ההולדתי אתמול ב 29 לחודש….
או

טוב דיי עם האו, הנה המעשה כך היה…
אבי חבר שבזכותו אני רוכב על אופנוע בלבל לי את השכל להגיע לחברים שלו בפינלנד. אבל לא הייתי בפינלנד. הוא לא התיאש. לפני כמה ימים שאני בפרובנס המדהימה שוב מסר ארוך מאבי (שכזכור בזכותו אני בעצם הגעתי למסע הזה….אופ כבר סיפרתי על זה) הוא כותב לי: דורון באם במקרה תגיע לטוסקנה אתה חייב לישון אצל בובי ואראלה…
הרי ברור שבדרך לברי אני חייב לעבור בטוסקנה . מתי לא היה ברור לי
הגעתי ל ציקוטארה ישנתי בלה ספציה ואז הסתכלתי במפה היכן המקום של בובי ואראלה. משהו כמו 50 קמ מפירנצה בלב ההרים והעמקים הניסתרים של טוסקנה. אבי אמר אתה חייב אז הייתי חייב
כ 200 ק"מ מרחק ו 4 כפרים בלב ההרים ללא תיירים ( אבל סיפור הכפרים הנחבאים בתוסקנה זה סיפור בנפרד) מתחיל בחום של 38 מעלות בצל, כמובן אין ולו ענן אחד לרפואה. מתחיל לטפס בהרים לרדת בעמקים לחלוף על פני כפרים קסומים. הטמפרטורה צנחה ל 21 מעלות בצל. בעמקים היה צל ההר. דרך מטריפה כפרים במעלה ההר. סיבובים ירוק ירוק בעיניים. 7 בערב אני מתקרב לפי הובר חוכם עוד 431 מ לכפר
אין כלום גורנישט

אופפפפ אני אומר בליבי שוב פעם טעתי בכתובת. מתקרב לסיבוב ואז מתגלים לי מספר בתים ושלט
Casame meo
B&B
Erela & bubi

עדין לא הייתי בטוח כי אני ידעתי שקוראים לו רובי. שאלתי בעברית: מלון? זקני הכפר יצאו בסקרנות לראות מי זה האופנוען עם התיקים הצהובים
חיוך גדול, סי סי casa meo. מחנה את האופנוע עליה תלולה של כ 73 מ ואז אני מגיע לבית שיסודותיו מאה 12 והמבנה מהמאה ה 16. 3 קומות פרחים ריחות היסמין חלונות גדולים. ידעתי שהגעתי לחלום שחלמתי
אני קורא יואו יש כאן משהו. בעברית כמובן, מציץ גבר בחלון הגדול אומר לי בחיוך גדול בוא לדלת. פותח לי אותה והבית בפנים מדהים לא פחות. מרתף כמו בסרטים. עוגב בשלבי בניה שבובי כמובן בונה כפי שבעשר אצבעות אהבה וסקרנות שיפץ את הבית במשך כ 10 שנים. יינות ישנים וריח ההיסטוריה מנשב מסביב
בובי ואראלה זוג מקסים. מקסימים מאירי פנים.

חוויה
יום ההולדת שלי עדין היה בעיצומו. בובי אומר בכפר השכן יש חגיגת מאכלי פטריות, בא לכם לבוא? הייתי אני ועוד זוג אמרנו כן.
8 בערב מתחילים לטפס בדרך התלולה מגיעים לכפר השכן. החגיגה בעיצומה. מסתבר שכול הכפרים מסביב באו לחגיגה. זקנים צעירים ונשים עם רגלים ארוכות.התור לא זז
החלטתנו לעלות לפיצריה שמעל, הזמנו פיצה עם אנשובי ופטריות, המלצרית החייכנית והיפה אומרת לנו. סקוזי כול הפטריות למטה, צחקה גם אנחנו צחקנו. הזמנו פיצה בלי פטריות . לבסוף קינחתי את הארוחה בגלידה תות מטמטמטמת.
ירדנו למטה לכפר המבוגרים רוקדים כפי שרק האיטלקים יודעים. בקצב החושניות ובנות הכפר כאילו כול החיים חיו ממסיבה למסיבה.

עזבנו בעיצומה של המסיבה. חזרנו לכפר. יש בכפר של 31 בתים 2 פבים. נכנסנו לאחד שהיה מלא בעיקר בנשים. בובי הזמין אותנו למשקה של יום ההולדת (מסתבר שהאישה של הזוג הנוסף יום הולדתה חל גם ב 29 לחודש)
זהו הלכנו לישון. חיוך גדול איזו מתנה ניתן לצפות ליותר נפלאה ממה שקבלתי אתמול?
אין מתנה יותר גדולה מזה ליום ההולדת. הבית המדהים. הכפר
ו…. בעיקר הזוג שמנהל את המקום reuven gnagnatti anati

הסיפור שלהם מתי הגיעו ואיך בנו או שפצו את הבית זה לפעם אחרת.
איזה כייף של יום הולדת היה לי. המון תודה לבובי אראלה והזוג הנוסף שהיה גם. אהה כמעט שכחתי היום התכוונתי לנסוע לרומא. שיניתי תוכניות והחלטתי שהמקום והאזור כל כך מדהימים שאני מתכוון לבלות כאן עוד יומיים….!
באם הייתי יכול גם שבוע שווה שווה. כמו ספינת מפרש ברוח לאן שתיקח אותי שם אני נמצא

אהבתי את הנוף הפראי של נורבגיה אבל לא ראיתי כמעט אנשים
אהבתי את חבל אלזס עם היופי של הבתים
אהבתי את פרובנס עם הנוף וההיסטוריה והכפרים הנטועים באוויר.
אהבתי את הכל, אבל טוסקנה עם הבית המקסים שם ישנתי המארחים הכפר הקטן ולהרגיש באמת איך הם חיים והכפרים הנחבאים של טוסקנה בלי מסעדות בלי חניות לתיירים
נשארה התמימות ואווירת ימי הביניים. זה המקום שהכי אהבתי.
כמעט סוף הטיול התחלתי להרגיש כבר את הסוף ואז שהגעתי לכאן
לכפר הקטן המשפחה הנפלאה ששיפצה בית טוסקני מדהים . החיבור לאנשים נתן לי כוחות מחודשים

אבנים מספרות

הנה הבית של אראלה ובובי שהם שפצו אותו במשך מספר שנים
הנה סיפור של הבית, מצד שמאל בתמונת הקיר של הבית הבניה משנת 1200 לערך באמצע קורה אופקית שיוצרת מחיצה ומצד ימין זה תוספת בניה מהמאה ה 14
באם תסתכלו על התמונה עם החלון ליד מעל החלון יש קורת עץ שזה יצול של עגלת שוורים שבמאה ה 12 היה כבר ישן מאד. כלומר שימוש חוזר של יצול עגלת שוורים מהמאה ה 11 כנראה.

סיפור של בית שקיבל את החשמל הראשון בכפר מטורבינת מים שהעברה את החשמל לבית מהמבנה השען שניתן לראות איך הוא נראה היום. 1907 זו השנה של קבלת המאור. אבנים מספרות סיפור קטן של בית בכפר קטן בטוסקנה. שסיפר לי בובי שקנה את הבית לפני כ 12 שנה ושיפץ אותו באהבה וידע רב. עוד סיפור מאותם סיפורים ששמעתי לאחרונה.

בת הטוחן…

קמתי היום בבוקר. יום אחרון בטוסקנה. יום אחרון אצל בובי ואראלה. יום אחרון בכפר. כמו השיר, 5 שנים עברו על דן….
קמתי מוקדם כי יש לי יומים רכיבה יחטיגידם כ 952 קמ. חם בחוץ. אז רציתי לצאת יחסית מוקדם. אני יושב עם בובי ואראלה מדברים על אה ודה. בובי איש מרתק אחד מפורצי הדרך של ההייטק הישראלי עכשיו הוא בונה את החלום החדש שלו. בית בטוסקנה. בעצם עוד כמה וכמה דברים כולל עוגב. סתם כי הוא סקרן לראות איך זה יצא

פינה שבלב

אז דברנו, טוב צריך לעזוב. בובי אומר לי "דורון אני חייב להראות לך משהו". "אבל בובי" אני מתחיל להגיד ולחייך, "לא תצטער" הוא מיד ממשיך
הלך לי הנסיעה מוקדם אבל… תמיד יש אבל… באם חייב אז חייב…
אנחנו יוצאים מחוץ לבית ובובי בהתלהבות מאיר לי את סיפור הבית. מראה לי אבנים שרשמו עלהם את התאריך אי שם במאה ה 13. יורדים במורד המדרגות ואחרי נסיעה קצרה מגיעים לבית הטוחן…
אבל בלי בת הטוחן המבוקשת.

ראיתי בטיולים בארץ טחנות ארובה לטחינת קמח. אבל… תמיד יש אבל זו הפעם הראשונה שראיתי טחנת קמח אמיתית נושמת פועלת… אבל בלי בת הטוחן לצערינו… בובי סקרן בלתי נלאה ממציא בנשמתו והבנתו חקר את התחנה והאיר לי איך היא עובדת. איזה הבדל להיות בתחנה שכזו לבד ולחילופין ים הסבר מעמיק שקבלתי מבובי. הוא הראה לי איך ממינים את הקמח.. לכאורה הכי פשוט בעצם הכי מתחכום אבל פשוט.
טחנת קמח אמיתית שפועלת מכוח המים שמגיע מתעלה שהוסטה מההנחל בתעלה שהבסיס שלה מהמכה ה12… כוח המים מניע כפות עץ שמסובבות אבן טחינה…

בדיוק כמו לפני 1000 שנה . בדיוק כמו לפני 2000. זה היה מדהים לראות את הפשטות ובעצם את המחשבה שהייתה מאחורי בניית הטחנה… אנחנו מסיימים אני רוצה להגיע לאופנוע להתחיל את היום…

בובי עוצר בדרך ואומר לי אני רוצה חהראות לך משהו נחמד. אפילו לא הבעתי ציוץ של מחאה. מגעים לשדה תירס. שני מעיינות קטנים במורד הגבעה למטה. אבל חלקת התירס במעלה הגבעה. מה עושים איך מעלים את המים..במעלה הגבעה??? פיתרון פשוט. כלומר פשוט מדהים. צינורות משני המעיינות מובלים לחלק נמוך יותר, שם היה מתקן של גלגל כפות שהגיעו המים הוא מסתובב ובעצם נהפך למשאבה ששואבת את המים ומעלה אותו בצינור לחלקת התירס. בלי חשמל… אבל עם הרבה מחשבה…
בובי היה שווה שווה לבקר אתך בתחנה לשמוע את ההסטוריה של הבית והפיתרון הגאוני איך להעלות מים במעלה הגבעה אבל בכוח מכאני בלבד. תודה ענקית על ההסברים המדהימים היום. תודה על האירוח החם. תודה על הטיול שעשינו לכפרים הנסתרים של טוסקנה

אני נח באוטו גריל לצהריים. בחוץ מעל 37 מעלות. כאן יש מזגן. לא בא לי להמשיך לרכב אבל עוד מעט חייב כי מחר אני צריך לתפוס מעבורת ליוון. אני על מעבורת בין יוון לאיטליה. יושב לי ברוגע מהחלון ממרחק קמ נשקפים הרי הבלקן.

שלשום עוד הייתי בטוסקנה מתארח אצל בובי ואראלה . כפרים נטועים בזמן הרים מוריקים ונחל שוצף בכול עמק וגיא. החום ליטף את הנשמה 22 לעד 26 מעלות. לפני יומים התחלתי לרדת דרומה. הירוק לאט לאט דהה הצלסיוס התחיל לטפס עד 38 מעלות בצל. ישנתי ליד מנזר מונטה קסינו בלב ההרים והטמפרטורה הייתה יותר נעימה. אפילו בריכה הייתה בחצר ואני הבטתי בה ונזכרתי בים שלי ביפו.
למחרת אני עולה למנזר הענקי במונטה קסינו שם הייתה מלחמה אכזרית בשלהי מלחמת העולם השניה ואונס ברוטלי של בנות המקום עי חיילים צרפתיים סיפור שרבים לא מכירים.

התחלתי לנסוע מזרחה לבארי. הנוף השתנה. בדומה לנוף תבנית נוף מולדתי בקיץ. עצי זית, פה ושם שיחי צבר וקקטוסים מצהיבים מהחום, חושות כאילו עושים לי הקדמה לנוף של תבנית נוף מולדתי. באמצע הנוף הזה אני מתחיל לטפס בהרים לחצות את הרי האפננים . פתאום הנוף חוזר להיות ירוק וישר הזכיר לי כאילו אני בטוסקנה. הטמפ צנחה ל 27 מעלות. עברה עוד חצי שעה אני מתחיל לרדת בצד המזרחי ועצי הזית חזרו. שיחי הצברים חזרו והחום טיפס ל 36 מעלות בצל. אין שום ענן באופק שמים כחולים שמש מכה בלי רחם.
מתקרב לחוף המזרחי של איטליה ומרגיש בריזה קלה החום יורד ל 31 שמרגיש 28.

הגעתי לבארי עליתי על מעבורת. מעבורת שונה מזו ששטתי בה לנורבגיה. פשוטה בהרבה והאוכלוסיה גם היא יותר של פועלי יום או אנשי הכפר של יוון. זאת בניגוד למעבורת לנורבגיה שהיא מעין קרוז קטן ורוב האנשים זה תיירים שבאו לחוות את הנוף הנורבגי. כאן אני לא מזהה אפילו תייר אחד לרפואה. בטח יש אבל קשה לקלוט אותם.
אני יושב לבד במסעדה ברקע קולות באיטלקית מהמסך. הטיול עובר לי כמו בסרט אבל מהר כזה כמו 80 תמונות בשניה. רוגע כזה עוד 4 שעות חוזר לשולץ והובר חוכם ואנו פעמינו לאתונה נותנים.

שם אני סוגר מעגל קטנטן. ההתחלה הייתה באתונה. התחלתי לרכוב עם ליאור ואחרי חמישה ימים נפרדו דרכינו. הוא רכב אבל מהר לבולגריה ואני רכבתי לאלבניה לאט יותר. הנה לקראת סוף הטיול ניפגש שוב
כאמור סגירת מעגל קטנטן

סלט יווני

יובל מדריך תיירים שופרא דה שופרא המליץ לי להגיע כאן. נחתתי ביוון 34 מעלות קבלו את פני העיר פאטרה. כמו הרבה ערי נמל. ללא טעם ללא ריח. תכליתית ממש עיר מעבר לא יפה. חם מאובק והצבעים דהויים בשמש
אני נוסע לאורך החוף בדרך שמתפתלת בין ההרים ומגיע למקום שיובל אמר שאני חייב להגיע.

אדוות הגלים מהווים
לי מוזיקה נפלאה וסלט יווני בשמן זית עשיר… מים קרים ורוח חזקה שהפילה לי את הקסדה. טבע אחרון לפני החזרה הבייתה. אין שלווה יותר נעימה מהטבע האחרון לפני העיר הגדולה. עוד כשעה וחצי באתונה

שבת שלום לכולם

וואו
כמה זמן לא אכלתי אבטיח מתוק במידה הנכונה במידה וקר בדיוק בטמפרטורה הנכונה. הגרעינים השחורים נצצו באור. גרעינים שחורים של פעם של אבא ואמא בשנות ה 60 גרעינים שחורין שבארץ כבר מזמן לא רואים אותם.
ברקע איזה נגן רחוב שר בבזוקי. במילים יווניות. בטח בוכה על אהובה שברחה לה לשיר במקום אחר. קולו מיוסר ואני מתענג על כול ביס וביס. אפילו למים יש טעם של זורבה היווני

יאסו יוון

סגירת מעגל
ליאור ואני הגענו לחנות טורטאק ב 26 ליוני קנינו התקנו היינו מאד נרגשים לתחילת המסע. הנה חלפו להם מעל חודשיים ימים ואנחנו שוב נפגשים בחנות טורטאק. תחנה ראשונה חובה למי שרוצה לצאת למסע כפי שאנחנו עשינו..
חם כאן יחטיגידם

שבת שלום ושלווה יחטיגידמית

לשולץ ולי השלום והשלווה…. הו באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל. שולץ במעבורת ואני במלון נח מול הים.

אתמול בלילה ליאור ואני נחגגנו מסיבת סיום עם ואסלי איש עם לב זהב שעובד בטוראטאק באתונה. ואסלי למרות שמו הוא יווני אסלי הביא שתי ידידות נוערים שלו. מסתבר שהוריו גרים ממש לא רחוק. הוא הזמין דגים ופתח שולחן כפי שהיוונים יודעים לעשות.
ברחוב מוזיקה יוונית שנשמעת לי כמו שירי עצב על אהובה שברחה דוג עם משהו אחר. ארוחה נפלאה לסיום נפלא. עברנו לבר וזהו. משם אני כבר לא זוכר כלום. מקווה שלא עשיתי בושות. יש הטוענים שהייתי דיסנט. אין לי מושג
בכול אופן

ליאור טס בלילה ואני מחר

——————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדורון בן שמעון

———————————————————————————