פוגש עוד 4 כאלו עם מעיל על הכתף וקסדות. ישר קולטים אחד את השני וצוחקים למעיל ב 31 מעלות. הם משוויץ לא רחוק עולים על האופנוע וישר מגיעים לארץ אחרת. הם רק לא יודעים שהם יחזרו לאופנע יחכה להם קנס.
לא גליתי להם למה להרוס להם את השיטוט וואו כמה שקנאתי יחטיגידם. עולים על אופנוע בסוף השבוע ובקטנה יוצאים לארץ אחרת.
זהו יום אופיני במסע שלי ..
לאן שהרוח לוקחת אותי לשם אני הולך.

הגעתי לגרנובל
הובר חוכם לא ידע למצוא את כתובת המלון. נעמדתי אובד עצות מנסה לחפש במפת גוגל. נגשה אלי אישה, ראתה שאני מתלבט.. חם היה הציעה לי קולה. שמחתי הייתי צמא. ניסתה לעזור ולבסוף הצלחנו להוסיף קומה לאות הראשונה ולהובר יש כתובת למצא את המלון. הודתי לה על המחווה ועל העזרה. היא צלמה אותי ואת סמל האופנוע לשלוח לחבר… מחווה אנושית אחת מיני רבות שפגשתי בדרך…היום הגעתי לאורנז עיר של תאטרון רומי הכי שלם בעולם. סמטאות צרות מלון מהמאה ה17 ניתן לחוש את ההיסטוריה שבתוכו כמו רוח רפאים.
מסתובב בסמטאות. גשם זלעפות בפרובנס באמצע הקיץ כ 19 מעלות… עכשיו פעמון הכנסיה מצלצל ולי זה מזכיר את קול המואזין ביפו.. כאמור שוטטתי.. סמטאות צרות שני ילדים מביטים בי בחשדנות למה אני מצלם בגו פרו…
מתחילים לדבר הם בצרפתית שוטפת אני בעברית כי הם לא מבינים אנגלית… תנועות ידים צחוקים ו… אז הם עורכים לי הצגת פעלולים ונעלמים בסמטה הרטובה…עם חיוך גם אני חייכתי והגעתי למלון. רטוב כלומר בחלק החיצוני … עוד מקום של קסם

עשיתי זאת
מבחנתי מעבר ההרים הכי מטריף שרכבתי… מכיוון שאני רכבתי חצי מההר היה תחת ערפל כבד לא הייתה ראות לצלם את הדרך מהתצפית ולכן משתף צילום שמשהו אחר צילם..
מה שמייחד את המעבר ההרים הזה שיש גשר באמצע הדרך ומפל מעל יורד בשצף קצף בין הגשר לצוק שיומד כחומה מנגד מחזה מדהים שאותו כן צלמתי ושהגיע לארץ אוכל להביא אותו..
דרך הטרולים המפורסמת שבנורבגיה

גשם גשם בוא
שלשום בדרך לגרנובל הצלזיוס שוב הזכיר לי את השלושה השבועות הראשונים של הטיול. החום טיפס וטיפס והגיע ל 32 מעלות בצל.
הסתובבתי באנסי עם מעיל גיבור שרק הכביד אלי. שהגעתי למלון הבנתי שהגיע הזמן חהוציא מהביודם את מעיל הרשת ונעלי הקיץ כי חזרתי לארצות החום.
בבוקר קמתי השמים היו עם עננים השמש הבליחה לרגע הענן חזר התלבתטי האם קיץ או להמתין. מזל שהמתנתי, בדרך לעיר אורנז השמים נפתחו לגשם עז.
היה לי מעיל גיבור נעלים ראויות ומכנסים נגד הגשם.
שרתי לי לתוך הקסדה
.
חום יולי אוגוסט
זייפתי כמובן וחייכתי כמובן. פעם לפני הטיול חששתי לרכוב בגשם. אחרי כ 1087 ק"מ בגשם. התחלתי להרגיש יותר בטוח ואפילו להינות מריח פרחי הקיץ הנישא באוויר וריח האדמה שכל איכר מכיר ומוקיר. אני מאילת פחות מכירחום ולא מת עליו.
הגעתי למלון בלב העיר העתיקה. דיאלוג עם בעל המלון שאחר כך גם הזמין אותי לשתות איתו יין. אמר לי בביטחון שמחר, כלומר היום שהגשם יפסק בשמונה בבוקר. ארוחת בוקר מעט לפני 9 והגשם ממשיך לרדת
באתי אליו בטרוניה ואמרתי: "אבל הבטחת"…
הוא צחק אני צחקתי הגשם העז המשיך עד הצהריים ואני בדרכי לנפלאות העולם הרומאי… אמת המים הכי הכי מרשימה בעולם. אמפי תאטרון מושלם ולקינוח. חזרה בזמן לימי הביניים לארמון האפיפיורים שבאביניון. לשם עזבו חלק מצמרת הוותיקן. בגלל יצרים בגלל הרצון לשלוט כמובן, גם סקס היה כי יצר השלטון והכוח תמיד מחווא בסקס גם באם אתה אפיפיור חסוד.
הם כול כך פחדו מהעתיד שבנו ארמון שהוא מבצר הכי מרשים בעולם… עכשיו אני לקפה וקרפ סוזט מול האמפי תאטרון..

גשם גשם בוא

סתם יום של חול ..
חשבתי לכתוב היום על משהו אחר אבל… תמיד יש אבל… אני משוטט בפרובנס כבר יום שלישי והתחושות רק מעצימות. לא יודע למה, אבל טוסקנה ופרובנס מתחברים לי באותה נשימה
את טוסקנה אני מכיר לא רע. הייתי שם כמה וכמה פעמים לבד עם נשים תענוג למבט ממצמץ ללשון…ורומנטיקה נפלאה…
בפרובנס לא הייתי ותמיד רציתי. אני אוהב נוף של טבע פראי שהצוקים נופלים לקניון עמוק של כמה מאות מטר ולמטה נחל שוצף מנסה לפרוץ דרכו בין הסלעים הגדולים. נוף נשגב בראשתי כזה..
כמו אישה צעירה סוערת ומרדנית. פרובנס זה אחרת, מלטפת את הנשמה בעדינות, מחבקת ברכות, מזמינה כמו אישה בשלה שידעה עבר ויש לה עוד עתיד אבל הכל במינון. היא מפתה בדרכה המתוחכמת.
הפרחים היו ואינם ואין לי ספק שבאפריל ואו מאי ניתן לחוות את מה שואן גוך חווה וטמטם לו את החושים, צבע אור וערפליות .. אותם גוונים שהוא הביא בסערת רגשות חזקה ומתפרצת… פרובנס עדינה כמו מכחול ציירים עדין שצובע את העולם בצבעי פסטל רכים.
אני עולה בכבישים הצרים והמתפתלים כמו נחש. שדות צהובים עם מעט ירוק. בתי חווה ובודדים למעלה על ההר כתרים ציוריים שתלויים בין שמים וקרקע…כמו עין קניה אמרתי לעצמי. כמו אבל ממש אחרת. ריחות האוכל והשום מגרים את התאבון..  יין שרבים שותים ואני לצערי תוך כדי רכיבה – נמנע.
עכשיו אני במלון 2 כוכבים שנמצא בין שום מקום לשום מקום נפלא אחר… הבעלים הזמין אותי לבירה נחתי. בטח עוד מעט אלך לאכול והפעם חייב לסגור מעגל גם יין.
בדרך אני שומע מוזיקה מוצא מקום לעצור ורואה הרבה אנשים שיושבים יחד לאכול ולהקת נגנים מנגנת. אני מצלם ורוקד עם הנגנים והם משתפים איתי פעולה ורוקדים. הם מסימים רק אני מוחה כפיים היתר כנראה היו שבעים מהאכול. אני שואל מה האירוע? הם בקושי יודעים אנגלית מגמגמים שהם רק נגנים והם לא יודעים למה. ניסיתי משהו אחר, מדבר צרפתית ותו לא. חזרתי לאופנוע לא יודע את הסיבה אבל המוזיקה והעצירה עשו לי רק טוב…
מחר זה החלק היותר פראי של פרובנס קניון הדורדון. דרך נפוליון והדרך על הצוקים המקבילה לחוף הריביירה הצרפתית. אממ…
בעצם אולי אחליט אחרת כפי שהיום עברתי מכפר . מקסים אחד לכפר קסום אחר…
כמו סירת מפרש ברוח

אני ישן במלון 2 כוכבים באנא ערף היכן בדרך לשם
מלון פשוט אפילו מיזוג אוויר אין. ארוחת בוקר הכי בסיסית… ומחיר 70 יורו ללילה. ישנתי במקומות בהרבה יותר טובים במחיר 40 יורו…
דבר אחד לא ניתן לקחת מהמלון הזה…יוצאים החוצה ורואים טבע קסום מרחוק כפר שנטוע בזמן שלווה סטואית או סטוכסטית כפי שאני אוהב להגיד… זה מבחנתי שווה את הכול.
ככה להתחיל את היום שהנוף מחבק ושר לך שירים אין דרך יותר טובה ורגועה לארוז דברים ולצאת לדרך…
דרך נפוליון her i come
או שאולי קניון ואדון her i come
טוב שאעלה על אופנוע אעשה אין דן דינו סוף על הקטינו…ואחליט
דרך אגב משהו יודע מה פרוש המילים ומהיכן זה בא לארצינו אין דן דינו אליק בליק בום….?
בוקר טוב

אני רוכב בדרכים הצרות הגשם כבר פסק. מסביב לאורך כול הדרך שדות חמניות ותירס. החמניות כבר ידעו ימי זוהר בוהק בצהוב והם רק ממתינות בצבעי צהבהב חום יבש כזה שיקצרו אותם ( לחקלאים שבינינו האם אומרים לקצור שדה חמניות ותירס תהייתי?) כך גם שדות התירס שמקבלים גוון ירוק צהבהב.. ממתינים ברוח … מסביב חוות חקלאיות בודדות מבנים ישנים שבחלקם הטיח מט לנפול ובחלקם כבר התיאשו לעשות טיח שוב ושוב והשאירו את האבנים החשופות לרוח. לטעמי, מראה לא פחות יפה. עולה בגבעה מגיע לכפר חבוי בין ההרים. המוני תיירים מכל העולם מסתובבים ויושבים במסעדות שמסביב.
הכפר בעצם נהפך לבית חרושת לתיירות ורוב אנשי הכפר עוסקים במסעדנות מלונאות ו/או מוכרים בחנויות .
למרות המחבש התיירותי שמוריד משהו מהיוםי המקום שווה ביקור. מסתבר שהיום בעידן מהפכת האינטרנט אין כמעט מקומות נחבאים מהעין שרק יודעי סוד מכירים …. כמו החוף השקט של כושי… מכירים?
עוד יום לשוטט בפרובנס המדהימה שמרגשת אותי מאד. באם הייתה איתי מישהי כאן להתחבק להתנשק וכן גם יונגוגונגו זה היה כמעט מושלם…
ממחר מתחיל את איטליה שגם היא בשבילי טעם וריח מאד מיוחד.

היום היה לי אחד הרגעים הכי מפחידים בטיול. אני מנחה את הובר חוכם להגיע למקום מסוים. הוא בשמחה מתווה לי את הדרך. עולם במעלה ההר יורדים בגאיות. חולפים על פני כפרים שנטועים בזמן ומעל הגיא
לבי עולץ בהתרגשות נהנה מכול שניה בדרך. עוצר בכפר זה וכפר אחר נח מול המפרץ וממשיך בדרכי.
לרוב הובר חוכם בוחר דרכים צדדיות עם 5 ספרות שמציין את הדרך. כך היה גם הפעם…הכביש צר מתפתל או אז הכביש נהפך יותר צר… אני מתחיל להרגיש שלא בנוח אבל רואה בית עם רכב ומרגיע מעט
הכביש מתחיל להיות משובש. אממ… להמשיך או לעשות סיבוב פרסה??? ממביט בהובר הוא צוהל מהנאה. אומר לי יש רק עוד כ 1.5 קמ ואז הכול נרגע… טוב המשכתי. הדרך נהפכת לדרך עפר, צרה כמעט סינגל, לא יכול להסתובב. אז ממשיך. מגיע למדרון. שהגשם חרץ בו חריצים. אני עוצר. מתחבט איך יורדים כי להסתובב לא יכולתי. אני לבד ביער. מתחיל לזחול בי פחד משתק כזה. אין ברירה. מתחיל להדרדר בזהירות רגלים על הקרקע לעזור באיזון האופנוע. מגיע לנקודה שמצד שמאל חריץ עמוק ואני בקושי מחזיק את אופנוע על הקצה ברגל ימין. מזיע.. שטוף זעה בכול הגוף, אפילו לעצור את האופנוע לא יכול כי באם הוריד רגלית היא תישאר באוויר…
אני בלחץ לא יורד לשבילים. אין לי ניסיון בשבילים ועוד לבד ביער בלי כיפה אדומה, אבל עם הרבה זאבים.. לבד ביער באם נופל. בום בום אלי…איך שהוא מזיז בזהירות את האופנוע ימינה מתחיל לרדת מהמתלול…הצלחתי
מתחיל להרגע. רואה מטיילים, נרגע אפילו יותר. עוצר לידם חביבים כאלו אומרים בצראנלית מגמגמת שעוד 400 מ כביש…יש!! צרחתי בשקט. מצליח להגיע אכן כביש שפונה שמאלה. יש יש למרות ההובר חוכם היחטיגידם הזה.
נוסע עוד כ 731 מ ו… נתקל בשער יחטיגידם. שער סגור ומסוגר ואין אינטרקום לישועה. הלב שלי צנח. זעה קרה כיסתה אותי. נחרדתי לחזור ליער ולערוץ שבקושי צלחתי אותו. אין ברירה. מסתובב…

דיאלוג שכזה
אני מת על האיטלקים…
מגיע למלון, אין שלט אין כלום. מישהו שמדבר רק איטלקית שוטפת אומר לי פיצריה פציריה פציריה. אהה אני אומר פיציריה ומצביע על מקום כ 100 מ מהיכן שאנחנו מדברים…
סי סי סי פציריה. הבנתי שאני צריך להגיע לשם. אכן בעל הפיצריה הוא גם בעל המלון. בי בי ישר עונה לי שאני מגמגם hotel מדבר גם איטלקית שוטפת. כאילו אני מבין כל מילה. בשלב מסוים אני עוצר את שטף האיטלקית ואומר נו קפיטו… האיש נראה אובד עצות ואז החיוך גדול ומבלי להתבלבל הביא אייפד והתחיל לתרגם לי לאנגלית בתרגום גוגל. ככה תיקשורת הכי פשוטה והכי מצחיקה. תגידו לי באם יש עוד עם כזה בעולם…
בני אדם שניתן לתקשר איתםב דיאלוג סוער מבלי לדעת אף מילה איטלקיים כמה שאני אוהב את איטליה והאטלקים.

כזכור אתמול ה 27 לאוגוסט
חוויתי חוויה שהסתימה בחיוך אבל יכלתי למצוא עצמי ביער עם אופנוע על האדמה וכול הזאבים מיללים לקראתי. צלחתי את הרגע ההוא.. הזמנתי מלון ב Booking.com . בעצם b&b בוילה בהרים. תמיד בתמונות המקום נראה יחטיגידם ולרוב במציאות זה פחות. לרוב… אני עובר את מונקו רוכב מול הים והמוני המתרחצים כמו ביפו… אממ…התפאורה מעט שונה…
חוצה לאיטליה
והמעבר הזה בין המדינות למרות המון שנים בדרכים תמיד מדהים אותי… כאילו כלום ואופ אתה במדינה אחרת. שוטר משעומם אפילו לא מביט בנו ו… אני באיטליה.. אותו נוף אותו מטבע ואפילו השפות מתנגנות לי כמו שיר אהבה
פונה להרים ואחרי כ 23 דקות במעלה הר תלול מגיע לוילה .אני כבר מעל חודשיים במסע הזה. התחלתי אותו בגיל 60 ישנתי בהרבה מקומות יפים כולל מלון על שפת הפיורד שממול צוקים בלבן. מדהים אבל כשהגעתי לוילה הזו שחבויה בין ההרים. זה הרגיש לי ישר המקום הכי מקסים שבו אני אשן.
27 לחודש עוד יומים יום הולדת 61 שלי… חייכתי לעצמי ואמרתי שאין מקום יותר ראוי לחגוג יום הולדת.. מגיע הערב. החמור שנעלם מופיע ונוער. ישבנו בטרסה זוג מצרפת שתוך כדי דיאלוג מגומגם באנגלית ידיים וחיוך הסתבר שגם לאישה יש יום הולדת ב 29 לאוגוסט. בעלת המקום איטלקיה חנה ישר הביאה משקה הרמנו כוסית . הצטרפו זוג מקסים נוסף מגרמניה שישנו במקום. גם האמא של בעלת המקום באה לאכול..
ארוחה איטלקית מעשה ידיה של בעלת המקום. באהבה, בתשומת לב וחיוך גדול כאילו אנחנו חלק מהמשפחה.

חתולים שלושה מתרוצצים ברעבתנות וקופצים אלי ועל הגרמני לקבל גם פיסת בשר. אחד נהם שרט אותי אבל אחר כך לא התבייש לדרוש את חלקו שוב ולי האצבע מדממת. יין ואז הזמינה אותנו בעלת המקום לשמפניה וכולנו הרמנו כוסית. בעצם אתמול חגגתי את יום הולדתי במקום קסום בהרים…
מה זה קסום???
מי שהיה בצימר במתת שידמיין וילה בטעם איטלקי, שמסביב בתים בודדים ומעל עיר ימי ביניימית. כמו מתת, אבל בטעם אטלקי שרוחות העבר משקיפות מההרים… איזה כייף היה ככה לסיים את הערב אתמול.
בבוקר נפרדנו בחיבוק ונשיקות וגם את החוויה הזו הכנסתי לתיבת החוויות שנצרבו חי במסע המדהים הזה.
הנה עוד חצי שעה אני בן 61… בטח מחר יברכו אותי 1520 אנשים וזה יתבסף לאותה חוויה שחוותי אתמול