האלפים – כמו לרכוב בתוך חלום

15 ביולי 2015

היום חשבתי על אבא שלי שרכבתי בדרך מטורפת ומטריפה….
לא, לא מה שאתם חושבים
הנה הסיפור של אבא שלי שבזכות זה ככה אני נוהג בחיים.
בגיל 48 באמצע המיתון הכבד בשנת 1965 נסענו המשפחה למעל חודשים לאירופה.
אמא שלי תמיד רצה לחנוחות .

אז בשנת 1965 היה פער מדהים בין מה שהוצג בפריז ומה שקבלנו מאתא באילת.
אבא שלי רץ תמיד לכנסיות ואמי לרוב התרגזה כי זה הפחית לה את השעות לחניות .
אבא שלי הסביר לי מבלי שאמא תשמע (הוא פחד ממנה) שהכנסיות הם הבסיס של ההיסטוריה בכול עיר וכפר.
אבא שלי כמובן צדק.
אבל הוא לא הבין נשים מה ההיסטוריה לעומת חנות בגדים שיצאה מתוך גורנל
אני שהייתי מעט מעל שנה לפני הבר מצווה אבא שלי הבטיח לי שעון כמתנת בר מצווה…שאני חושב על זה…ממש נוסטלגיה…
בלוגרף או עט פרקר וסיפולוקס… זוכרים?
שעון מתנת בר מצווה היה העולם שלנו בשנת 1965… המיתון הגדול…
אז למה אני מספר את זה עכשיו שאני יושב מול הר מוריק ושלווה סטואית?
אני יושב כאן הכי שקט, הנה עובר אופנוע שיוצר מנגינה ערבה לאוזן…
שלווה הכי הכי בעולם ואז אני נזכר שבשביל אבא שלי טיול שעשינו אז היה בעצם הדבר הכי נרגש שהיה לו.
כמעט כול שנה אחרי הטיול הגדול הוא אמר לי
"בפנסיה אני מתכוון לעשות מסע נסביב לעולם"
כך כמעט כול שנה.
השנים חלפו והבריאות של אבי כבר לא הייתה כפי שהייתה בגיל 48 אבל כול הזמן הוא הזכיר לי את הטיול של 1965
בפנסיה הוא יצא למסע מסביב לעולם.
מגיל 48 אחרי כחודשים וחצי בחול אבי לא נסע יותר לחול ורק חלם על הטיול הגדול בפנסיה.
הנה אבי הגיע לגיל 65 והוא אכן יצא לאותו מסע מסביב לעולם רק שהפעם הוא עשה את זה כמו מלאך בשמים.
מאז נשבעתי שאני חא מתכוון להמתין לפנסיה כדי חהגשים חלומות.
חלומות הן כאן ועכשיו ולא למחר כך

16 ביולי 2015
אנשים שפוגשים בדרך….
מה שיפה בטיול שרוכבים לבד מידי פעם פוגשים חברים לרגע ומתחברים לחוויה המשותפת…
אהבת הטבע, אהבת טיולים וגם לאופנוע… חלק לא קטן מהחוויה זה אותם חברים לרגע שמאירים את היום באור נאיווי באור תמים באור שאוהב בני אדם לאותם חברים לרגע אני מרים כיס מים מהטבע בברכה

18 ביולי 2015
אתמול הגעתי לקן הנשרים (שזה סיפור בפני עצמו), ואחר כך ירדתי לאגם שרואים אותו ממעוף הציפור מקן הנשרים (אבל גם זה שייך לסיפור של קן הנשרים אז בפעם אחרת) המשכתי לרכב משם למעבר ההרים הכי גבוה באוסטריה ופתאום אני רואה שלט "צלם זה" עיירת סקי ליד האגם.
נזכרתי שלפני שנים רבןת הייתי שם ושיניתי כיוון.
טוב זה גם סיפור בפני עצמו…
לקראת הערב עצרתי ליד בית מקסים כתוב פנסיון ושאלתי האם יש חדרים. כפי שאתם יכולים לראות למזלי היו.
זה לא הסיפור שאותו רציתי לספר…
הזוג שבתמונה הגיעו מסקוטלנד לפני כ 9 שנחם לאזור…

שינו מדינה שינו את אורח החיים שלהם לחלוטין ופתחו את המקום המקסים כפנסיון
pension thistle
זוג מקסים שנותן שרות מצוין 10 מתוך 10 … הסיפור שלהם ריגש אותי והמקום גרם לי לחייך הרבה.
דרך אגב מהחום הכבד של אתמול שהלילה התחיל חהשתלט על האור פתאום, נפתחו ארובות השמים גשם זלעפות רוחות חזקות ברקים ורעמים וכול הכביסה שלי שכמעט התיבשה נהפכה לסחבה לרטובה שוב…
היה שווה
טוב היום העלה במעלה ההר למעבר ההריםgrossglockner הר שעשיתי לא פעם סקי מתחתיו

19 ביולי 2015
שלשום עליתי לקן הנשרים
בדרך נכנסתי למצב רוח של הזייה
דמינתי שאני עולה להר אחרי המרצדס של היטלר
כןלם עןמדים עם דגלים ומרעים ..
.ואני רואה ואינו נראה מתחיל לצרוח בגיבריש גרמני
ארהוס
שנאל שנאל
כמו רוח רפאים מהעבר מדמין את הרגע שבו הוא מגיע עם המרצדס הגדולה וכולם מצטופפים ברחובות ומריעים והדגל הנאצי מתנופף בכול בית.
הזיה מוזרה כזו
שהגעתי אחרתי את האוטובוס האחרון
התחלתי לרדת שוב במורד
והצעקות שלי רק התגברו
הגעתי לפנסיון

פתחה לי את הדלת אישה חביבה מעל גיל 82
כפופה מתקשה ללכת אבל המבט בעינים האיר שהיא במלוא כוחה המחשבתי
בבוקר שהתחברנו יותר שאלתי אותה באם היא עמדה ונופפה לפירר עם דגל?
היא ענתה שלא… כי שהייתה קטנה גרה באזור מינכן.
או אז בלחש היא סיפרה לי שהפנסיון בשנות השלושים היה שיך לרופא יהודי שנאלץ למסור את הבית במחיר אפסי
בעצם סגירת מעגל קטנטן/ בין העליה להר והפנסיון שהיה שייך פעם לרופא יהודי..
אחרי ארוחת הבוקר עליתי שוב להר. צעקתי פחות ושהגעתי למבוא למעלית למי שמכיר התחלתי להקליט בגו פרו
"הנה אני דורון בן שמעון נכד של שמעון רדר עולה במעלה ההר למקום שסימל הכי חזק את השלטון הנאצי. ולתפארת משפחת בן שמעון"
אני עולה ושולץ ממתין לי בחניה להמשך הרכיבה…
למה צרפתי חמניות?
1 כי המחזה יפה

2 לצבוע את הסיפור עם מעט טבע מדהים

—————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדורון בן שמעון

————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי