הגיע הזמן להרגע. יאכטה, טיפוסים מעניינים,

שיכורים, שקיעות זהב ודולפינים מרקדים

יום רביעי 10.10.2012
אתמול התקדמנו יותר מהתכנית לכן הבוקר שוב לא מיהרנו לצאת לדרך. הכוון היום הוא התצפית על תעלת פנמה שבשבלי זה מחזה מדהים של טכנולוגיה שעובדת בהצלחה כבר 100 שנה. זאת פעם שניה שאני כאן ועדיין מתלהב מלראות אוניית ענק עולה 10 מטר בגובה בדקות ספורות וזאת כדי לאזן את הגובה בין פני הים לאגמים שביבשת. לאחר מכן החלטנו לעקוף את העיר פנמה, דרך הכביש המהיר ולרכוב לכוון שדה התעופה שם אנחנו נפגשים כדי לרכוב כקבוצה לכוון נקודת היציאה להפלגה. לאחר שעקפנו את העיר, עצרנו לקפה ולצלם מסמכים לקראת היציאה מפנמה ואז כמו תמיד בימים האחרונים, התחיל הגשם היומי ואנחנו נשמרים ממנו עד סיומו. המשכנו לרכוב לכוון שדה התעופה וכאשר הגענו, נפגשנו עם חלק מהרוכבים של ההפלגה שכבר פגשנו בעבר. קבענו את נקודת המפגש ויצאנו לחפש מלון. הם עצרו לאכול ואנחנו איתם. לאחר שקיבלנו הסבר היכן יש מלון מתאים, יצאנו לדרך שהיתה פקוקה ואז זה בא – גשם זלעפות ואני בלי ציוד מתאים ובגלל הבלגן על הכביש, אין לי אפשרות לעצור בצד להתארגן. בקיצור גמרתי את הנסיעה הזאת רטוב כולי בכמויות מים שלא ניתקלתי בהם אף פעם, כאשר אני ברכיבה. לאחר כשעה, מצאנו מקום ולהפתעתי מצאתי את עצמי בחדר עם עוד 4 איש במשותף (פעם ראשונה בטיול הזה) כאשר הם יצאו לאכול, ניגשתי לקבלה ושאלתי האם יש סיכוי שיש יבשן וככה זכיתי לקבל את כל הבגדים שלי יבשים לאחר כשעה.

יום חמישי 11.10.2012
בבוקר יצאנו לכוון נקודת המפגש ליד שדה התעופה כדי לרכוב בקבוצה לכוון נקודת ההפלגה מסן בלס. בשעה היעודה לא הגיע אף אחד ויצאנו לדרך לכוון דרום, על הכביש הרגיל של הימים האחרונים הפאן אמריקאן. כ – 50 ק"מ דרומה פנינו לכוון מזרח, כדי לחצות את מרכז המדינה לכוון החוף הקאריבי לנקודה בשם  Carti נקודת היציאה לאיי San Blas ^[1] . ׁ(הערת עורך: מי שמתעניין איפה ניתן לארגן השטה מפנמה לקולומביה או בכיוון ההפוך, זה האתר: http://www.stahlratte.org/ ^[2] הכביש פתלתל מאוד, אך הוא סביר ביותר בהתחשב בעובדה שחשבנו שהוא לא סלול ולהפתעתינו הוא צר אבל סלול. לי הרכיבה היתה קשה אך האחרים מאד נהנו ממנה. באמצע הדרך עצרנו לתשלום מס למקומיים, שיש להם בעצם שלטון עצמי באזור, לאחר מכן עברנו גם ביקורת של המשטרה ולאחר כ – 40 ק"מ שעברו די מהר (הקבוצה מורכבת מרוכבים מנוסים מאד), ניסיתי לעמוד בקצב שלהם לא תמיד בהצלחה. הגענו לנקודת המפגש בדיוק בזמן וכמה דקות לאחר מכן הגיעו היתר. הרוכבים שהגיעו לספינה הם: זוג קנדי מקוויבק, בחור מאזור סיאטל, עוד בחור מהאזור המזרחי של קנדה, שגם הוא רוכב על ויסטרום כמוני. בחור אמריקאי מניו-ג'רסי שעכשו מנסה להעלות לי מפות של דרום אמריקה ל – GPS שלי. שני זוגות מניו זילנד. בחור ממקסיקו, פסיכיאטר במקצועו . בחור יפני ואני. אני חייב לציין, שהאנשים שכאן הם מומחים בתחומים שונים וברמה גבוהה מאוד מבחינה אנושית וכולם לקחו פסק זמן לטיול אופנועים לאורך כל היבשת. עלינו למזח ממנו מעמיסים את האופנועים. פרקנו אותם ובעצם לקחו אותנו לאחד האיים של סן בלס לשינת לילה, המקום פשוט לא נעים להגיד – דוחה. פיזרו אותנו לביקתות מקומיות, עם מיטות עלובות, בלי שירותים או מים זורמים כלשהם או בכלל בלי מים ואצלי יש מיטה עם מזרון וסדין אחד, בלי כרית והגג מעלי דולף אבל זה אצל כולם. ישבנו במירפסת שלנו (היינו בקומה שניה) והסתכלנו על הגשם המתקרב וחיכינו לארוחת ערב בתקווה שמשם תבוא ישועה כלשהיא. האוכל היה בסדר ולאחר מכן היית הופעה של ריקודים מקומיים ע"י ילידי המקום. תוך כדי התחיל שוב גשם (שלא פוסק כמעט) ואני נטשתי לחדר. למזלי הבאתי איתי את הסדין שלי . נכנסתי לתוכו ונרדמתי עד שהתחיל שוב הגשם והייתי צריך לתמרן עם המיטה לבין הטיפות. לבסוף, כנראה שישנתי די טוב כמה שעות, עד שהגיע שעת ההשתנה ובחרתי לא לנסות לרדת ולהשתין למטה ופשוט לקחתי בקבוק והשתנתי לתוכו.

יום שישי 12.10.2012
בבוקר ירד גשם חזק שחדר דרך הדלתות הלא קיימות והטיפטופים מלמעלה, הפכו את הלילה לאחד הלא נעימים שעברו עלי ועל כל חברי הקבוצה. לאחר כשעה, הוא חלף ואז לאט לאט התכנסו כולם ברחבה שלפני המזח הקטן ממנו עולים לספינה. הספינה עגנה כבר מול האי הקטן שהיינו בו, כאשר ראינו שכל האופנועים נמצאים עליו קשורים שניים שניים ואחדים לבד כך שבעצם יש מקום לעוד מספר אופנועים. בהמשך הגיעו החבר'ה הצעירים שהצטרפו להפלגה בלי אופנועים. אין לי מושג למה (אולי החוויה) וזה איפשר את היציאה להפלגה לאורך החוף של סן-בלס ולאורך האיים (יש כ – 360 מהם) כאשר רק כ- 40 מיושבים והיתר כנראה פתוחים לביקור יומי או יותר מזה במידה ואתה מגיע עם כל הציוד המתאים – לשהיה ארוכה של יום או יותר. כאשר עלינו לספינה, ציפתה לנו ארוחת בוקר נהדרת עם מבחר גדול של מאכלים כמו שקשוקות למינהן. כל מני סוגי גבינות מובחרות וכנ"ל נקניקים וסוגי לחם שונים ואפילו חומוס טוב היה. לאחר יומיים של ארוחות לא טעימות, מבחינתי זה היה שינוי מרענן. כל אחד תפס לעצמו מיטה. לי היה רשום שאני ישן על ספה ולא מיטה ולכן פניתי לקפטן ושאלתי אותו היכן מקומי, הוא ענה שיש מספיק מיטות לכן שאתפוס לי מיטה ואהנה מההפלגה וזה מה שעשיתי.

ההפלגה יצאה לדרך וככל שהתרחקנו האיים הפכו להיות קטנים ויפים יותר וכמובן פחות מיושבים. לאחר מספר שעות, התמקם הקפטן שלנו בין שני איים כאלה ועגן. בתכנית להיות כאן שני לילות לפני המשך ההפלגה לקרטחנה. אחר הצהרים, ירדנו כולם לאחד האיים והכינו לנו ארוחת נהדרת  נוספת שכללה שיפודים מבשר עוף ובשר בקר שכל אחד הכין לעצמו. בארוחה היה גם פונ'ץ נהדר ולאט לאט ראיתי את האנשים מוסיפים לזה בירה או רום ובעצם התחילו כולם להשתכר. בנתיים נוספו מספר תיירות צעירות לחגיגה ואני חזרתי לספינה מכוון שלא היו לי אנרגיות לחגיגות כאלה. לאט לאט לאחר שעתיים נוספות שבהם הדליקו מדורה והמשיכו לשתות, חזרו בקבוצות בסירה קטנה שיכורים לגמרי. לרגע לא הרגשתי נוח, לראות את זה איך אנשים כל כך משכילים, מביאים את עצמם למצב כזה מביך מבחינתם לדעתי. אחד הגברים מניו-זילנד שהוא כבן 65-70, היה כל כך שיכור שנפל פעמיים, כאשר קם מהערסל שהוא נשכב עליו. בחור צעיר מגרמניה, התחיל להתנהג בצורה מוזרה שלא הבנתי אותה. פיטר שהוא מנתח התכנות של תכניות עיסקיות במקצועו, היה שמח עד הגג במידה שטותית אבל שפוייה. אד שהוא פותר קונפליקטים אירגוניים במיקצועו, דיבר מילה בדקה מרוב בילבול ופיל הקנדי, היה כל כך שיכור, שדיבר איתי רק ספרדית שהוא לא מדבר, וכך הלאה כל אחד עם ההתנהגות המיוחדת שלו במצב של שיכרות, שכללה את הקפטן שלדעתי לא ידע מה הוא עושה או מדבר.

למרות שהייתי הלא שיכור היחידי באניה, לא הצלחתי להרדם עד 1:30 לפנות בוקר ,שכך שפגשתי את כולם אחד אחד כאשר הם הגיעו. סיפור מיוחד הוא המקסיקני שאיתנו, ששמח כל הזמן ומתנהג כאילו כולם מדברים ספרדית מכוון שאנגלית הוא לא מדבר והוא במקצועו פסיכיאטר בבית חולים ומלמד באוניברסיטה של מקסיקו ולקח לעצמו חופשה של 4 חודשים לטייל במרכז אמריקה ודרום אמריקה על אופנוע  BMW GS 1200 ^[3] חדש, עם כל הציוד החדש האפשרי. את הצעירים שבחבורה, עוד לא הכרתי, אבל כמובן שהם הספיקו להגיד לי שהם פגשו עשרות ישראלים בהוסטלים שהיו בהם.

יום שבת 13.10.2012
הלילה עבר בשקט גמור מכוון שכולם היו הרוגים מעייפות. היום כל היום הספינה נשארת באותו מקום מדהים שנמצא בין שני איים קטנים וכל אחד יוצא לשנרקל בזמנו החופשי או סתם לטבול במים. ארוחת הבוקר היתה טובה כמו זאת של אתמול – וכוללת מבחר עצום של אפשרויות ומחזירה אותי למצב של אכילה בכמויות שאני לא רגיל אליהן בטיול הזה. אבל אני לא מצליח לעצור את עצמי מלהנות מהאפשרויות הקיימות על השולחן. היום עובר בשלווה, כאשר כל אחד מתעסק בעצמו או בציוד שלו. אפשר לראות כאלה שמארגנים את הציוד מחדש. כאלה שעושים כביסה או סתם מקשקשים. פיטר כרגיל עסוק כל היום במתן פתרונות למחשבים השונים ולדרישות השונות. אצלי, הוא שתל מפות של דרום-אמריקה חופשיות שקיימות במערכת, רק שצריך לדעת היכן למצוא אותן ואיך לשתול אותן. אחרים אמרו שהם קנו תכניות כאלה מהחברות במחיר מלא, אבל כאשר הוא ביקש מהם להראות לו אותם מסתבר שמדינות מסוימות לא כלולות בעיסקה ובעצם אתה לא יודע ולומד להבין את זה רק כאשר אתה מגיע לאותה מדינה ומבקש לכוון את עצמך בעזרת ה – GPS ואז אתה מבין שאין לך תוכניות מתאימות..אצלי הוא שותל עכשו Base Camp של גרמין ^[4], כדי לתכנן את מסלול הרכיבה שלי דרומה. כאן בולט שוב ההבדל בין אנשי הטכנולוגיה שרואים הכל במחשב ובין האנשים הפשוטים כמוני, שצריכים את המפה הישנה כדי לראות את התמונה הגדולה, לפני שאני גוזר ממנה את הדרך של הקטע הקצר היומי או השבועי. אצלו המסלול כולו כבר על המחשב כולל מרחקים לפי ימים. היום עובר בכיף אני קורא קצת מקשקש קצת, יש קבוצה גדולה של דוברי ספרדית שיותר קל לי לדבר איתם. ארוחת ערב טובה שכוללת לובסטר שכמו תמיד למרות ההתלהבות של כולם לי זה לא עושה את זה. מחר בבוקר, התכנית היא לצאת לדרך שזאת הפלגה של כ – 16 שעות עד קרטחנה ^[5].

יום ראשון 14.10.2012
מוקדם בבוקר הפעיל לודוויג (הקפטן) את המנועים ויצאנו לדרך לכוון קרטחנה. בשלב מסויים, הוא הרים מפרש שאני בכלל לא בטוח שהוסיף משהו למהירות, אבל כנראה שיש בזה משהו. באמצע היום, הצטרפו אלינו עדת דולפינים לחצי שעה וזאת פעם ראשונה שאני רואה כל כך יפה את המשחקים שלהם עם הספינה. זה נראה כאילו הם אומרים לעצמם הנה ספינה בואו נשחק איתה קצת וכך הם עושים. יתר הזמן כמובן כל אחד בעיסוקו ודי מהר עובר הזמן. חוץ מזה שום דבר מעניין במיוחד .

יום שני 15.10.2012
הבוקר הגענו לקרטחנה בצפון קולומביה. אבל הסתבר שלא עובדים היום ואף אחד לא יודע למה. הקברניט לקח את הדרכונים למשרד ההגירה ולא ידע להגיד מתי הם יחזרו. כנראה שרק מחר יפרקו את האופנועים. בינתיים התמקמנו בהוסטל שהמליץ לנו הצוות בספינה. לאחר ההתארגנות, יצאנו לטיול בעיר העתיקה של קרטחנה שהפתיעה אותנו ביופיה. הסתובבנו ולא הפסקנו לצלם מרוב יופי שיש בכל פינה. ישבנו לאכול במסעדה מקומית והיה נהדר. המשכנו להסתובב עד חשכה ואז שבנו להוסטל. אצלי המחשב לא מצליח להתחבר לרשת האינטרנט ואני מוסיף יום ללא אפשרות לשלוח את החומר. מקווה לפתרון קרוב.

יום שלישי 16.10.2010
היום התחיל מוקדם כאשר אנחנו לוקחים מוניות להגיע לאזור המזח, כדי לקבל את האופנועים. הגשם מצליף בנו כל הזמן, אבל ההפתעה מגיעה כאשר אנחנו מגיעים למזח ואז מסתבר שאת האופנועים מורידים בהתחלה לסירת זודיאק והיא זו שמביאה את האופנוע למזח ואז מושכים אותם כלפי מעלה כולם רועדים מפחד כאשר הם יודעים שהאופנוע שלהם בדרך. בסופו של דבר, כולם מגיעים שלמים ואנחנו רוכבים רטובים לגמרי לכוון המכס, שם מסתבר אחרי שעה וחצי של המתנה, שהדרכונים שלנו לא הגיעו לאחר שהחתימו אותם. בקיצור רק בשעה 14:30 יצאנו עם האישורים לכוון המזח, הפעם כדי לאסוף את הזיווד של האופנוע שהורדנו כאשר העלו את האופנועים באיי סן-בלס לספינה. עוד שעה של התארגנות ואז הביטוח שחובה לעשות לפחות ל – 90 יום בעלות של מעל 40 דולר ואז לכוון ההוסטל שאנחנו נמצאים בו. כאן מתחיל תהליך חדש של הורדת הזיווד, כדי להכניס אותו להוסטל שהדלתות שלו צרות. בסופו של יום, אנחנו עם האישורים ועם אופנועים מוגנים. עכשיו אני נהנה ממשחק כדורגל טוב שבין ארגנטינה וצ'ילה.

גבי

—————————————————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר

—————————————————————————————————————————————————————