————————————————————————————————————————————

צילום הכותרת: דרור ועתליה עינב – ארה"ב. דבר העורך: מי שהגיע לכאן כדי לקרוא רק על המסע שלי, נא להקליק פה. בכל דף אליו תגיעו, הסדר הכרונולגי של הכתבות הוא מלמטה למעלה-סרט קצר הנוגע להרצאה שלי על המסע הועלה ליו-טיוב . תודה, יוני).

מאז חזרתי מהאמריקות, אני מארח בבלוג סיפורי מסע של חברים, תהנו:

————————————————————————————————————————————

כמעט כמו טיול שבת… רק בחו"ל

טיול תיירותי לכל דבר. ונוף ששווה הכל

הצג מפה גדולה יותר

פרק 24
התעוררנו בצימר משפחתי באור ראשון, בתוך שכונת וילות עם רחובות הולנדיים וחוף פרטי על שפת אגם Garda. לכל וילה צורה, גודל, צבע וצמחיה שונה ומיוחדת. אדני חלונות הבתים מעוטרים בגרניום בצבעי סגול ואדום בוהק, מדשאות בירוק עז מקיפות את הבתים ואת השטחים הציבוריים.
לאחר, תמונה למזכרת עם גברת פטריסיה ותפילת הדרך מתחת לעץ התאנה, רכבנו לחוף הפרטי באגם. שולה עודכנה בפרטי היעד – העיירה Riva בצפון מערב האגם. הכביש הצר והפנימי היה עמוס בתנועת כלי רכב והדרך הפכה לפקוקה והקשתה מאד על הרכיבה ובמיוחד, עם הארגזים הבולטים משני צדי האופנועים.

עיירות רבות וקטנות נמצאות בסמוך לאגם והכביש הראשי עובר ממש דרכן. מאות כלי רכב ותיירים הציפו את אתרי הנופש הרבים על הציר.
בתי מלון, צימרים, מסעדות, ואתרי נופש וקייט כמו גם ספורט ימי, מלווים אותנו לאורך כל נתיב הנסיעה. הכביש מונח כמדף על קצה המצוק ומאפשר רכיבה צפופה מאד של שני כלי רכב בשני הנתיבים. במקומות בהם נגמר הכביש, נכנסו למנהרות. אלא שהפעם, למנהרות אלו יש חלונות צפייה ישירות אל האגם ואל העיירות המקיפות אותו. מפרצי חנייה לאורך הכביש מאפשרים להציץ אל הנוף הנשקף ושוב, לשבש את הדופק ולהתפעל מהיופי הטבעי והפראי של המקום.
מילים כמו : "יפה, מרשים, מדהים", אינן מספיקות בכדי לתאר את המראות והטבע הנגלים לעינינו במלוא עוצמתם.

חצינו עשרות רבות של מנהרות קלאסיות שנחפרו בידי אדם – ממש סותתו בפטיש ואזמל בבטן ההר. מאות רוכבי אופניים טיפסו לכיוון ההרים ואופנועים מסוגים שונים חלפו על פנינו. חלקם הצטרפו לרכיבה קבוצתית יחד אתנו.
הכביש המשיך להתפתל ולפנות מצד לצד, לאורך כ- 40 ק"מ עד לעיר Riva .
אופנועים רבים מילאו את רחבת החנייה בטיילת המרכזית בעיר ואיתם גם, רוכבי האופניים שהיו בכל פינה בעיר, כאילו היינו בהולנד.
את ארוחת הצהריים של היום שכללה אתנחתא להתרעננות קלה מהרכיבה, בילינו במסעדה במרכז הטיילת. בסיום הארוחה ניצלתי את יתרת הפחמימות שנותרו (באגט) להאכיל את היונים בסביבה. נראה, שהן קבצניות קבועות מקום, מכיוון שהן העזו להתקרב אכול מכף ידי. שעתיים של הפסקה לא הספיקו כדי לחוות ולספוג את אווירת המקום, יש עוד עבודה להיום ואנחנו חוזרים לאופנועים להמשיך וליהנות ברכיבה.

שתי דרכים מרכזיות מובילות לאינסברוק, האחת בכביש המהיר E45 והשנייה בכביש SS421 היוצא מהעיר Riva ומטפס אל ההרים. כמובן, שזו גם הבחירה שלנו והתחלנו לטפס לכיוון צפון – לאוסטריה.
הכביש התעקל בזוויות של 180 מעלות מעלה ומטה… הבתים צמודים לכביש הראשי עם דרכי גישה פרטיות. החנייה הפרטית נמצאת על גג הבית במפלס הכביש והבית עצמו נבנה על שיפועי ההר עם חזית לנוף המדהים. בחלק מהמקומות בהן הכביש צר מאד ואינו מאפשר מעבר שני כלי רכב בו זמנית, הותקנו רמזורים לוויסות התנועה. איי מים צלולים ושקטים מפוזרים בחללים בין הבתים ובתוך האגמים. הכביש המשיך לטפס ואנחנו כבר בגובה של 1137 מטר (עפ"י נתוני שולה).

עשרות בתי מלון וצימרים. תנועה ערה של מטיילים ונופשים הפוקדים את המרכזים הראשיים. רוכבי אופניים התאמנו בטיפוס הרים ויש ביניהם שדיוושו ללא כל בעיה קטעים אנכיים מעט, שבשבילנו היו לא יותר מאשר "לתת בגז"… קיבלנו מנה גדושה ומענגת של רכיבת "נס הרים" במשך שעתיים תמימות. שלוש ווספות אספנות "השכיבו" בעיקולים, שבהם עברו אך לפני רגע אופנועי ספורט של ממש.
סיימנו את הקטע ההררי שנמתח לאורך כ- 80 ק"מ בעיר Mezzocorona ומשם ופנינו צפונה לאוטוסטרדה E45 המובילה ל Innsbourk .
את הלילה אנו מבלים במלון נחמד והכולל אינטרנט (הגיע הזמן…) בעיר Bressanone בגובה 1300 מטרים.