5.8 "Go west!"
יום שלישי הגיע סוף סוף ואפשר לנסוע לדרווין להחליף צמיג! מתארגנים צ'יקצ'ק וכבר ברבע לתשע אנחנו מתייצבים במוסך. לא מוסך כמו שחשבתי, מריח מגריז עם כתמים של שמן על הרצפה, אלא מעין חנות גדולה ודי מפוארת כשתיקוני האופנועים מתבצעים בחלל הסמוך מאחורי דלת סגורה. יש שם המון אופנועים חדשים ומבריקים והסתובבנו לשטוף קצת את העיניים. אני כבר בחרתי לי את ה Yamaha R6 שלי. בדיוק במידה. אחח… פנטזיות.אבל גם לזה נגיע.
מסרנו את הבייבי שלנו (האופנוע, כן?) למוסכניק וחיכינו שיחזור אלינו עם צמיג חדש וחגיגי שייקח אותנו את כל הדרך הביתה. היינו נורא עייפים כי הגירודים והעקיצות מהיתושים וזבובי החול המשיכו להטריף אותנו גם הלילה, ואני נמנמתי קצת על הספה.
אחרי משהו כמעט שעתיים – יש צמיג חדש! לא כמו הצמיג הקודם, יותר כביש משטח, אבל אין לנו המון ברירה. אנחנו מקווים שהעובדה שהצמיג הקדמי שונה לא תשפיע על הרכיבה. נפרדים מ360$ יקרים ויוצאים לדרך לכיוון Pine Creek, אותו קראוון פארק שישנו בו לפני כמה לילות, דרומית לדרווין.
כשהגענו למקום, הקמנו את האוהל ועשינו קצת קניות בסופר  הקטן שהיה שם כדי שנוכל לבשל ארוחת ערב. לא עבר הרבה זמן, וחנה לידינו אופנוען הזוי למדי. ברגע שהוא עצר, ירד מהאפנוע כלב קטן, עם ג'קט אופנועים ומשקפת, מה שהיה מאוד משעשע 
מה שהיה יותר "משעשע" היתה העובדה שהאופנוען היה שיכור והדבר הראשון שהוא עשה כשירד מהאופנוע היה להוציא בירה מהארגז (ולהציע גם לנו אחת). לא עברה חצי שעה והגיעה חבורה של אופנועי הארלי שחנו גם הם לידינו. לא חברה אידיאלית להעביר איתה את הלילה, אבל אנחנו לא נותנים לזה להרוס לנו. מבשלים ארוחת ערב ואוכלים אותה לצלילי הגרעפסים של השכן השיכור שלנו. את התיאור של הרעשים שהנעימו את הלילה שלנו מכל השכנים שלנו אני אחסוך ורק אומר ששמחנו מאוד לארוז בבוקר


6.8 "תנין שתום עין ועצים הפוכים"
התעוררנו בשבע, בתכנית להשיג את השמש ולברוח מערבה. היה חם, אבל פחות מבימים האחרונים ועצירה קטנה בקת'רין אפשרה לנו לתדלק את האופנוע ואת עצמנו במים. לקראת השעה 12 החום כבר עולה והעייפות גוברת. שנינו מנקרים ומחכים שהנוף ישתנה. לשמחתנו, מרגע שעברנו את קת'רין הנוף באמת השתפר ובאיזור Gregory National Park  הנוף כבר היה באמת מדהים. הרים יפהפיים ונחלים אדירים. עצירה נוספת להתרעננות ואנחנו מרטיבים את הבלאקלאוות כדי שישמרו על טמפרטורה סבירה בקסדות (לחמשת הקילומטרים הבאים…). המשכנו בנסיעה, נהנים מהנוף המדהים. עברנו את Victoria River  וראינו תצורות יפהפיות של סלעים, הרים ונהרות רחבי ידיים.
לקראת הגבול למערב אוסטרליה הגיעו עצי הBoab המדהימים. העצים דומים לא רק בשמם לעצי הבאובב האפריקאיים, אלא גם בצורתם וכמו באפקריקה, גם פה משמעות שמם מרמזת על כך שהעץ "הפוך" – נראה כאילו שתול באדמה כששורשיו באוויר. כל עץ יפה יותר מקודמיו – גזעים רחבים שנראים לעיתים כאילו הם מוכספים, ולעיתים אפילו רואים שניים או יותר עצים שנראה כאילו התאחדו יחד. אני מצלמת בטירוף, ושנינו מתלהבים מאוד. כמובן שלא ויתרנו עלצילום של האופנוע למרגלות אחד העצים, כדי לקבל פרופורציה לגבי גודלו המרשים של העץ.
עברנו את Bradshaw Bridge שחצה נהר יפה ורחב ידיים, שבצידו השני בסיס צבאי גדול. עכשיו אנחנו מבינים מהיכן הגיעו כל החיילים האמריקאים שפגשנו במסעדה בארוחת הצהריים.
ממשיכים בנסיעה ולקראת אחר הצהריים אנחנו רואים את השלט הכבר כל כך מוכר, המסמן שאנחנו חוצים גבול נוסף, הפעם לWestern Australia. כמובן שהתרגשנו מאוד ועצרנו לצלם. זו הפעם הראשונה שנתקלנו במעבר גבול שבו גם בודקים אותנו, בעיקר לוודא שאנחנו לא נושאים איתנו פירות, ירקות או זרעים שיכולים לסכן את היבול המקומי.

פגשנו רוכב אמריקאי נחמד והמשכנו לכיוון Kununurra שהיא למעשה העיירה הראשונה לאחר הגבול. בקוננרה חנינו בקמפ סייט יפה על גדות נהר גדול שבו שחו להם בהנאה תניני מים מתוקים, שלטענת האוסטרלים לא אוהבים לאכול אנשים. ממש… התארגנו במהרה ואחרי קניות חפוזות בסופר המקומי, יצאנו לחפש תנינים בנהר. כשהייתי בקניה לפני כמה שנים, למדנו שהדרך הכי טובה למצוא תנינים בנהר היא לבוא לשם בחושך, להצמיד פנס לרקה בגובה העיניים ולהביט לנהר. אם יש שם תנינים, תראה מיד את העיניים שלהם מנצנצות. זה עבד יפה מאוד בקניה, אבל פה ראינו רק נצנוץ אחד, מה שאומר שהיה שם תנין שתום עין, או סתם משהו מנצנצץ. אני משכנעת את עצמי שזה היה תנין 
חזרנו לאוהל ואחרי קפה של לילה נכנסנו לאוהל. אחרי כמה דקות שמענו נביחות מעל הראש. לא הצלחנו להבין מה אנחנו שומעים – נביחות בקול של ינשוף? צחקנו נורא. אחרי כמה ימים, כשפגשנו בצפר שווייצרי וסיפרנו לו ששמענו Owl שעושה קולות שנשמעים כמו barking, הוא שמח לספר לנו שזה Barking Owl. איך לא חשבנו על זה 

7.8 "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" (דר' סוס)
התעוררנו אחרי לילה קר ולח… אחרי כמה לילות חמים, שוב יצאו הבגדים הארוכים וישנו עם גרביים.
התחלנו להתארגן, שנינו עם גב כואב. בגלל שהתקדמנו מערבה, השעון זז עוד קצת והשמש עולה נורא מוקדם וגם החום עולה מוקדם בהתאמה. הזזנו את האופנוע לצל והמשכנו לארוז.
יוצאים לדרך לכיוון אגם Argyle (ORD Dam), לפי המלצה מבחורה נחמדה שפגשנו אתמול בקמפ סייט. חזרנו למעשה כ70 ק"מ מזרחה, אבל כשהגענו לסכר הנוף היה כל כך יפה שזה היה שווה כל קילומטר… הנהר היה אדיר והיו מים בכל מקום. היו גם המון ציפורים יפות ופרפרים ונהנינו מכל רגע.
אחרי כמה שעות של תענוג צרוף חזרנו מערבה והמשכנו לכיוון Halls Creek שם גם נישן הלילה.
גם היום הדרך יפהפיה, הרים וגבעות משגעים מכל כיוון. יש המון פרות בדרך ולשמחתנו הרבה ראינו גם המון סוסי פרא! אמרו לנו שקשה מאוד לראות פה סוסי פרא, ולא האמנו שנראה אותם אך להפתעתנו ראינו די הרבה ואפילו ממש מקרוב. כל כך יפים… התרגשנו מאוד. כמות הנחלים והמים בדרך מפתיעה אותנו. כנראה בעונה הגשומה (wet season) יש כאן שטפונות אדירים.

הירח מלווה אותנו לאורך היום. מדהים שרואים את הירח כאן 24 שעות ביממה. גם היום רואים המון עצי בואבב יפהפיים, אבל גם המון עבודות בכביש שמעכבות אותנו כל הזמן.
חם נורא, וזה מאוד מתיש. יש לנו היום מעל 500 ק"מ לרכוב, אחרי יותר מ600 ק"מ שרכבנו אתמול והחום הופך את הרכיבה לקשה יותר. שוב פרות חוצות את הכביש ושוב אסי עירני מספיק כדי לעצור בזמן.
הגענו לHalls Creek בסביבות חמש וחצי אחה"צ וכבר היה חשוך. כשתדלקנו ראינו זוג אוסטרלים עם רכב תקול, ובגלל שמיהרנו להגיע לקראוון פארק, לא עצרנו אפילו להציע עזרה, בניגוד למנהגנו. הרגשנו מאוד לא נעים. יש פה קראוון פארק אחד והעיירה נראית קצת מפחידה. התלבטנו אם לישון הלילה במלון ובסוף החלטנו שלא. כמה טוב שהחלטנו להשאר בקראוון פארק. פגשנו שם אנשים נפלאים והפארק היה ממש נחמד. מצאנו מקום לשים את האוהל. מיד פגשנו משפחה נחמדה משווייץ ותוך כדי שאנחנו מקשקשים ופורקים ציוד, אסי מזהה אופנוען נוסף לידנו – נוח (Noah), שאנחנו קוראים את הבלוג שלו (אסי במיוחד) על הטיולים שהוא עושה מסביב לעולם! עולם קטן  נוח היה עסוק בתיקון האופנוע ואסי ניגש להציג את עצמו ולעזור לו עם האופנוע. אני בינתיים הקמתי את האוהל. כשסיימתי, זיהיתי לידנו את הזוג שהיה תקוע בתחנת הדלק. ניגשתי להתנצל על כך שלא הצענו עזרה ושאלתי אם יש משהו שנוכל לעשות. הם היו מאוד נחמדים וקצת קשקשנו.
חזרתי לאוהל והכנתי לנו ולנוח ארוחת ערב מפנקת של טוסטים, טונה ועגבניות  האשה ששוחחתי איתה (דבי) קודם לכן באה לבקר ולהגיד תודה על הצעת העזרה ואף הציעה לנו לבוא להתארח אצלם כשנהיה באיזור (הם גרים ליד אדלייד). אנחנו כל פעם מופתעים מחדש מטוב ליבם של האנשים פה!
בילינו ערב כיפי ונעים עם כל החברים החדשים שרכשנו ואחרי מקלחת מפנקת הלכנו לישון . מחר ממשיכים לדרבי!

8.8 "לדרבי אין חוקים"
נפרדנו מג'ף, גבי ונוח ויצאנו לדרך בכוחות מחודשים. אתמול היה ערב מפתיע ונפלא, במקום שציפינו שיהיה עגום למדי. זה בדיוק מה שיפה בטיול הזה – expect the unexpected!
השמש חמה מאוד ואני מתחילה לנקר כבר בשלב די מוקדם של היום. השכם השמאלית שלי כואבת מאוד וזה בטח לא עוזר. גם לאסי כואב כל הגוף, אבל בניגוד אלי – הוא לא מתלונן.
החום והחדגוניות של הנסיעה הופכים את הדרך לקשה מאוד. מה שמרענן את הדרך היא העובדה שמידי פעם, באמצע הישימון, אנחנו רואים גל אבנים ענקיות ויפות. לא ברור לנו מאיפה האבנים האלו מגיעות, אבל אנחנו נהנים מיופיין.
עצרנו להתרענן בחניון באמצע שומקום והיינו קצת מיואשים מהחום והעייפות. ציפור קטנה וצהבהבה שנחתה לידנו והחלה לאכול ברחשים מהאופנוע שעשעה אותנו קצת. מבט על הצמיג החדש מגלה לנו סימני בלאי מוקדמים שקצת מפתיעים (ואולי אפילו מדאיגים) אותנו. אחרי מנוחה קצרה ושתייה, הרטבנו את הבלאקלוות ויצאנו שוב לדרך. החלטנו לשים מוזיקה כדי שתחזיק אותנו ערניים.

עצי הboab  היפים עדיין מלווים אותנו בדרך, כל אחד בצורה אחרת והם יפים מאוד על רקע העננים בשמיים.
אחרי 550 ק"מ ארוכים וחמים הגענו לדרבי. שנינו קצת הופתענו, כי ציפינו לעיר גדולה ומפותחת וגילינו עיירה קטנה למדי. עצרנו בinformation  כדי למצוא מקום לישון. היום רצינו להתפנק באיזה מוטל נחמד או קבין והופתענו מאוד לגלות שהמחירים במקום מאוד יקרים, בייחוד בהתחשב בעיירה העלובה למדי. כשראינו שהשבוע יש רודיאו בעיירה, גם הבנו למה המחירים כל כך גבוהים. יש לנו יכולת מופלאה להגיע למקומות בדיוק בחגים ובאירועים ומיוחדים משום מה!  אחרי חיפושים ממושכים מצאנו חדר נחמד במוטל במחיר מופקע ולקחנו חדר ליומיים. היינו עייפים מאוד ובשלב הזה רצינו רק למצוא מקום להניח בו את הראש. השלב הבא היה למצוא משהו לאכול ומתוך שתי המסעדות בעיירה, החלטנו לאכול באיזה מסעדת Kebab מקומית. קצת חששנו כששמענו את החבר'ה במסעדה מדברים ערבית, בייחוד בהתחשב במתיחות הפוליטית, אבל הם היו נחמדים מאוד. הזמנו חומוס ושווארמה שהיו בסדר ולא לקח לנו הרבה זמן להבין שלא רק אנחנו היינו רעבים, אלא גם היתושים באיזור שעקצו אותנו בלי רחמים.
חזרנו לחדר עייפים, עקוצים ומותשים. היה יום לא פשוט והמיטה נראתה מפתה מתמיד.
9.8 "מנוחה ותחזוקה שוטפת"
מתעוררים די מאוחר ליום רגוע בדרבי. גם היום הטמפרטורות מטפסות במהרה וחם מאוד. החלטנו לנצל את היום למנוחה ולטיול רגוע באיזור.
היעד הראשון אליו החלטנו לנסוע הוא הPrison Tree. אסי שמע עליו כבר מזמן, וקראנו קצת בתחנת המידע על המקום. מדובר בעץ בואב עצום עם פתח צר, שהיה משמש בעבר לכליאה זמנית של אסירים. המחשבה על זה איומה ונוראה וקשה להאמין שהעץ המדהים הזה היה בעבר הסיוט של אנשים לא מעטים. קצת התבאסנו שלא יכולנו להתקרב עם האופנוע לעץ כדי שנוכל לצלם אותם אחד ליד השני, אבל חנינו בחניון הסמוך והתפעלנו מקרוב מהעץ העצום. ראינו גם שוקת עתיקה ויפה בסמוך לעץ.
משם, המשכנו לתחנת הדלק של BP בעיירה, שם ראינו את הFriendly Trees, שהם שני עצים מזנים שונים שגדלו צמודים זה לזה, עד כדי כך שהם נראים כאילו התאחדו לעץ אחד.
המשכנו בטיול וחיפשנו את המקום בו קורה הרודיאו, אבל לא מצאנו. החלטנו לנסוע קצת למזח ולהנות מהים. כשהגענו למזח התאכזבנו מאוד. הים נראה אפור ועגום והמזח מוזנח למדי.
קיווינו שלפחות הFish and Chips שהמליץ לנו ג'ף שלשום יהיו פיצוי הולם – אבל גם הפעם התאכזבנו. היה מאוד יקר ולא טעים… קפצנו לסופר לקנות מצרכים לארוחת הערב וחזרנו לחדר לעשות כביסה ולנוח.
נשק קטלני נוסטלגי בטלוויזיה ונחרנו לנו את כל הלילה עד למחרת 

10.8 "ברום זה לא רק מטאטא"
היום נוסעים לBroome, קצת פחות מ-300 ק"מ, ממש בקטנה במושגים של אוסטרליה. אין לחץ לצאת מוקדם ואפשר להינות מדקות אחרונות וארוכות של המזגן בחדר לפני שיוצאים.
הציפיות שלנו מ-ברום היו נמוכות, בייחוד אחרי האכזבה מדרבי. לשמחתנו היום לא היה חם מידי והדרך עברה יחסית בנעימות. כמה עשרות קילומטרים לפני ברום עצרנו בroadhouse כדי לבדוק אותו למקרה שנצטרך לחזור לישון שם אם ברום תהיה נוראית. כמה שמחנו לגלות שברום נהדרת! עיירה מפותחת ומטופחת, עם הרבה בתי מלון וcaravan parks. חוף הים היה פשוט יפהפה והמים כחולים ומפתים, שלא כמו המים העכורים בדרבי. איזו הפתעה נעימה. אסור כמובן לשחות פה מכיוון שיש זרמים חזקים ומדוזות מרושעות, אבל נהנינו גם סתם לשבת על החוף.
חיפשנו מקום לשים בו את האוהל וכמיטב המסורת לאחרונה, גילינו שהכל fully booked! באחד מהחניונים הפנו אותנו לשטח של 1 מטר מרובע כדי לשים את האוהל, כמו סרדינים עם עוד אוהלים וקראוונים סביבנו. במחיר מופקע, כמובן. כבר חששנו שלא נמצא מקום לישון בו היום. עוד קצת חיפושים ומצאנו לשמחתנו חדר נחמד במלון צנוע במרחק הליכה מהים. פרקנו את הציוד ויצאנו לטייל קצת בעיר. טיול קצר, קניות בסופר וארוחת צהריים מאוחרת במסעדה הודית. הזלנו ריר מהמחשבה על אוכל הודי מפנק והתאכזבנו לגלות שאין אפילו הודי אחד במסעדה. נפרדנו בעצב מ-90$ הזויים (בערף פי 3 מהתקציב הרגיל) וחזרנו לחדר, מתכננים על הבריכה במלון. בגדי ים, בריכה, קפוא!!!! המים היו קפואים, אבל הייתי חייבת לשחות קצת כדי לפצות את עצמי רטרואקטיבית על הימים החמים שעברנו…
חזרנו לחדר, מקלחות חמימות ומפנקות ומנוחה. מחר ממשיכים דרומה!

11.8 "שתרחיקנו מכל אויב ואורב בדרך ומכל מיני פורענויות המתרגשות לבוא לעולם"
יוצאים מbroome לכיוון דרום, עם כוונה לחנות בroadhouse כלשהו לפני Port Headland. עד כה הדרך בחוף המערבי די מונוטונית כמו שהבטיחו לנו והבטחה נוספת שמקויימת פה וביתר שאת היא הרוחות העזות… הרכיבה היום היתה מטורפת! היתה רוח חזקה מאוד וממש חששנו שנעוף ביחד עם האופנוע. נראה לי שהתפללתי היום כמו שלא התפללתי בכל חיי… אסי ממש נאבק להחזיק את האופנוע יציב ברוחות העזות וכל רכב שעבר בנתיב הנגדי איים להעיף אותנו, שלא נדבר על המשאיות האימתניות שהנסיעה אחריהן הופכת להיות סיוט של ממש ברוחות האלה והעקיפה שלהן אפילו יותר גרועה. העובדה שהשטח חשוף משאירה אותנו לחסדי הרוחות ואנחנו שמחים על כל עץ או שיח שיש בדרך וחוסך מאיתנו עוד קצת רוח.
בדרך יש מכרות רבים ומחצבות ועיירות קטנטנות שצמחו סביבן. כשכבר יש חורש סביבנו, יש גם שריפות, שחלקן יזומות ונועדו למנוע שריפות גדולות יותר וחלקן תוצאה של החום, היובש והרוחות. עברנו דרך שריפה כזו היום והעשן היה סמיך מאוד.
לקראת 15:30 הגענו לroadhouse  שהיה חשוף כולו לסופות חול, ללא טיפת דשא או צל והחלטנו להמשיך עוד 160 ק"מ לפורט הדלנד בתקווה ששם נמצא מקום שפוי יותר לישון בו. כשהתקרבנו לעיר השמש התחילה לרדת והטמפרטורות צנחו. ציפינו למצוא עיירה קטנה ומוזנחת והופתענו מאוד כשראינו עיר גדולה עם מחלפים וכבישים חדשים. זהו איזור שסובל מציקלונים רבים ויש שטחי הצפה נרחבים שמשמשים להפקת מלח מינרלים נוספים.
ראינו רכבות ארוכות מאוד וגבעות מלח גדולות ולבנות. השקיעה היפה צבעה את השמים בורוד והמראה היה יפהפה. חיפשנו מקום לישון בו ושוב, גם פה הכל היה מלא… המשכנו דרומה לSouth Headland ומצאנו camp site נחמד. כשהגענו כבר החשיך, אז הקמנו את האוהל במהירות. לא היו לנו מצרכים לארוחת ערב והכל כבר היה סגור, אז קנינו ביצים בחנות הסמוכה לקבלה והכנו חביתה מקושקשת.
בכניסה למקלחת, חיכה לנו שלט מלחיץ למדי המזהיר מפני נחשים ארסיים במקום ואני, כמובן, הייתי בטוחה שאיזה brown snake יפתיע אותי במקלחת או באוהל… מפחיד!

12.8 "אנטרקוט משוייש ברוח"
התעוררנו בשש וחצי לזריחה מוקדמת. התארגנו ויצאנו דרומה לכיוון roadhouse בNanutarra. כרגיל, לפני היציאה לדרך חיפשנו תחנת דלק, מה שהתברר כאתגר לא קטן בעיירה שבה יש בעיקר משאיות וטנדרים שנוסעים על דיזל. אחרי התברברות של רבע שעה, מצאנו דלק ויצאנו לדרך.
בדרך ראינו הרים יפים ואדומים שמשויישים בעשבים צהובים ולי, כמובן, זה הזכיר נתח של אנטרקוט עסיסי. אסי כבר לא מופתע כשאני מפנטזת על סטייקים לפני תשע בבוקר.
עברנו גם נהרות יפים, ושנינו תמיד שמחים לראות מים באיזורים הצחיחים האלו. יש המון פרות שמשוטטות בצידי הדרכים וחסרות המזל שביניהן ממלאות את האוויר בצחנה איומה. גם היום הרוחות חזקות מאוד ומאיימות להעיף אותנו, אבל אסי, האהוב הגיבור שלי, לוקח אותנו בבטחה ליעד הבא.
עצרנו בעיירה קטנה בשם Roebourne למנוחה קצרה והמשכנו ברכיבה. מזג האוויר מתחמם מאוד ומאמיר ל-34 מעלות חמות ומתישות. אני מנקרת כל הדרך ואסי כאוב מאוד מהנסיעה הקשה ברוחות העזות. גם השכמה שלי מציקה והצוואר הצטרף עכשיו לחגיגה. בכל פעם שאני שמה את הקסדה יש לי כאבים איומים.
אחרי כמה שעות ובערך 650 ק"מ הגענו לNanutarra, שיחסית ליתר הroadhouses שחנינו בהם דווקא היה נחמד למדי והיה שם אפילו דשא, שזה פינוק אמיתי. באוהל שלידנו היתה גברת נחמדה (ושיכורה) שציירה ושרה. נהנינו מהאווירה וניצלנו את הזמן לעשות קצת כביסה (כי בכל זאת יש רק שני צדדים לגרביים…).
הערב ניצלנו את הזמן הפנוי להקליד חלק נוסף מהיומן כדי שנוכל לשלוח ליוני שהעלה אתמול את הבלוג שלנו לאוויר וריגש אותנו מאוד!

המשך יבוא

אסי והדר

—————————————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות להדר ואסי

—————————————————————————————————————————————-