טורקיה הקאצ'קארית מסבירה פנים ונוף

והגעה לגבול הגיאורגי

 

לבלוג של אלעד כאן

אז אחרי כמה ימי רכיבה ארוכים ולוהטים אנחנו מגיעים סוף סוף לקצ'קר .

אחרי הנופים הרמת – גולנים של אזור מזרח טורקיה והרבה בזלת רותחת ועשבים יבשים , אנחנו מתחילים להעפיל לאזור הגבוה יותר , ובו במקום מרגישים את שינויי הטמפרטורות והאווירה .אנחנו מוצאים את עצמנו במהרה שוב בתוך אזור הררי ממוזג ונעים ,  המון המון מים שפשוט נשפכים מכל מקום ונקווים לאגמים ענקיים .הנחלים שוצפים וקוצפים והכמות הבלתי נתפסת של מים פשוט לא מסתדרת עם ההגיון . עזבו אתכם ממעיינות שכבה , קארסטיים וכל סוגי המעיינות שאנחנו בקפידה רבה מגדירים בארצנו הקטנטונת . פה לא מעניין את המים כלום , יש הרבה והם פורצים מכל חור אפשרי , עם שכבת סלע   חדירה או לא , פשוט הכל זורם .הטורקים החכימו לנצל את זרימת המים  לייצור חשמל ובכל כמה עשרות קילומטרים יש סכר עצום שמנצל את זרימת המים להנעת טורבינות ענק שמייצרות חשמל – וכל זאת מבלי להפריח אפילו עננת עשן אחת קטנה .מה שכן – הם פשוט מחקו כפרים שלמים והעתיקו אותם במקומות בהם נוצרו אגמים מלאכותיים בעקבות הסכירה של הנחלים , ובאחת הרכיבות אנחנו קולטים בקצה האגם עמודי חשמל חצי בולטים מעל קו המים – זכר לדרך שנעה בעבר על מדרון ההר והוצפה במי האגם (אז הבנתי למה ה GPS מושך אותי כל הזמן לציר שנמצא בתוך האגם..) .

בדרך שוב מפתיעה אותנו הנדיבות הטורקית ובכל מקום שאנחנו עוצרים מישהו ניגש אלינו ומציע משהו , הגדיל לעשות מצטפא בארזורום שם עצרנו שניה להתאפסות . מצטפא יוצא מהמכולת שלו , שם לנו כיסאות ומכבד את שנינו בפחיות קולה קרות , הוא לא מבין מילה באנגלית , אנחנו לא מבינים כלום בטורקית , אבל השיחה קולחת בעיקר מצידו , אחרי כחצי שעה והיכרות עם הבנות הקטנות שלו אנחנו נפרדים עולים על האופנוע וממשיכים .

לקראת ערב מגיעים ליוסופלי – כפר מרכזי בקצ'קר בצידו הדרומי , ומחפשים קמפינג שקראנו עליו בספר , מוצאים את המקום ויוליה יורדת לבדוק את השטח , אחרי כמה דקות חוזרת עם חיוך ואומרת שהמקום נראה סבבה ושיש שם עוד אופנוען , לא עברו 20 שנה (עברו 15) והבחור יוצא לקראתנו בחיוך גדול ששמור רק לאופנוענים שפוגשים אופנוענים .

אנחנו מקימים אוהל תוך כדי שיחה ארוכה עם ארתו (האחיין שלו הוא R2D2 ממלחמת הכוכבים ..)

ארתו הוא פיני בן 53 , רוכב על (איך לא ולמה לא להוציא לי את העיניים ) BMW   אדוונצר חדש מהשקית , מדוגם להפליא .מסתבר שהבחור עשה לפני שנתיים את הטיול שאני מתכנן , ומתחיל לשפוך חוויות וטיפים על דרך המשי מזרחה ומונגוליה , כולל תמונות של הקרסול השבור שלו מודבק באיזולירבנד ..

עוד מסתבר שאת הטיול הוא עשה על אדוונצ'ר 640 (כמו שלי) ולטענתו זהו האופנוע המתאים ביותר לטיול שכזה – עשה לי את היום .

ע"ר התיאורים של ארתו אני מתחיל לחשוב על שינוי תצורה לאופנוע לפני הכניסה למונגוליה ומעבר לתיקי אוכף רכים במקום מזוודות האלומיניום , ומעבר לצמיגי שטח מלא – יש זמן להחליט עד שאגיע לאלמטי בקזחסטן .

אנחנו סועדים ארוחת ערב יחד במסעדה מקומית אח"כ מעבירים כמה שעות של בירות וסיפורים לרוב .

ארתו מספר שבתכנון שלו להמשיך בעוד כמה חודשים לאפריקה ולהגיע סביב אפריל לישראל .

בבוקר אנחנו מחליפים פרטים תוך שאני משביע אותו להודיע לפני שהוא מגיע לארץ .

בבוקר אנחנו נפרדים מארתו שממשיך לרכוב הפוך מאיתנו ואנחנו יוצאים לטיול יום עם האופנוע בלי משקל לכיוון ההרים . התכנון להגיע לכפר שנמצא לא רחוק מפסגת הקצ'קר ובו מסתיימת הדרך .

אין יותר מדי איך לתאר את הנוף המדהים , גם לא בתמונות .

הדרך מתעקלת במקביל לנהר הצ'ורו ועולה מעלה אל ההרים , הכל ירוק ומלא מים מסביב – בקיצור חגיגה לעיניים ולנשמה .באחד הכפרים אנחנו עוצרים לבקר בכנסיה עתיקה שנמצאת שם איפשהו מהמאה ה 13 לערך – מונומנט אדיר באמצע שומקום שהיום משמש כמסגד .

העניין הזה של הפאר והמימדים המוטרפים שמחוברים לעבודת האלוהים נראה לי כיהודי מוגזם ומוזר . מי בכלל צריך את המבנים  המוגזמים האלו בחור כזה בהרים ? כנראה שככה זה כמנסים להוכיח משהו..

בסוף מגיעים לסוף , אשכרה סוף . נכנסים לכפר האחרון עם מנוע רועם ו.. נעצרים מול בית . סוף הדרך , אין לאן יותר . מסתובבים וחוזרים ליוסופלי – סה"כ רכיבה של בערך 70 ק"מ בשטח בהרכבה – אני מגיע סחוט , לשנינו כואב התחת . קרש גיהוץ ה -KTM  הזה , אבל חיית שטח .ארוחת ערב טובה והולכים לישון בבוקר אנחנו מחליטים לצאת את טורקיה לכיוון גיאורגיה ולהגיע לבטומי, יוליה כבר הזמנה כרטיס טיסה חזרה לארץ ל 24 ליולי , ואנחנו מתכוונים לבלות את השבועיים הבאים שם .

רכיבה מהירה למעבר הגבול שעובר חלק ללא תקלות ואנחנו מגיעים לבטומי בגיאורגיה .

שינוי האווירה מיידי ומוחשי , עיירת חוף בה כולם מסתובבים איך שבא להם , נהגים משתוללים וצופרים – מזכיר (ולא לחיוב) את ישראל , ואנחנו מנווטים עד למלון אליו רצינו להגיע ומוצאים בית הארחה נהדר , זול להפליא מלא בתיירים ואנשים נחמדים .

רחמים נח לו ואנחנו ננצל את הימים הקרובים לתת לתחת להחלים ולנוח קצת בעיר היפה הזו .

ח'צאפורי – לאכול ולמות !

———————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאלעד לוי

———————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי