מקפריסין לקפרי/טורקיה ומשם לקפדוקיה

אלעד ממשיך בדיווח – ואפשר לקרוא גם בבלוג האישי שלו כאן

יום שני – מגיעים לנמל בלימסול, אחרי עוד כמה "תלך תבוא" אנחנו מצליחים סוף סוף לשחרר את רחמים האופנוע ויוצאים בדהרה מהנמל .

היעד – גירנה בצד התורכי של קפריסין, כדי לקחת מעבורת לטורקיה .

בדרך אנחנו עוצרים כדי לקנות מגפיים חדשים בשבילי, אחרי שהישנים נקרעו , נכנסים לחנות של ציוד צבאי , ובין מדידה למדידה מתברר כי המוכר אירני. שני ישראלים ואירני בחנות מלאה כלי נשק.. איכשהו כשזה אחד על אחד זה תמיד נגמר יותר טוב מאיומים בהפצצות וחרמות..

בכל מקרה , משם תופסים אזימוט לגירנה (או קיריניה) ותוך בערך 45 דק' אנחנו בניקוסיה כדי לעבור לצד התורכי .

מלכוד 22 – בכניסה לקפריסין מגיעים מהצד היווני , מחתימים דרכון והכל טוב . בניקוסיה עוברים מהצד היווני לתורכי . היוונים לא מכירים בתורכים (אז אין חותמת יציאה בדרכון) והתורכים הקפריסאים לא מוכרים ע"י אף אחד אחר בעולם , אז אין להם מעמד חוקי של מדינה ולכן גם לא הם לא מחתימים את הדרכון אלא נייר קטן , קיצר – לא משנה מה עשינו לא הצלחנו לקבל חותמת יציאה מקפריסין . מצחיק לראות סכסוך אחר מהצד – זה נראה כל כך מיותר , בטח ככה אנחנו נראים לשאר העולם.

אחרי שיטוט קל בניקוסיה  מגיעים למעבר הגבול לצד התורכי , מבחינתם ה"גרין כארד" הוא לא ביטוח תקף , אז קונים ביטוח ב 20 יורו ונכנסים לצד התורכי .

תוך שניה – שינוי אוירה , תחושה שנכנסים למדינה מפותחת פחות , הכל נראה יותר פשוט ומתחיל להרגיש כמו טיול . פתאום אני קולט כמה קפריסין היוונית היתה ישראלית ורגילה , ולא הרגישה כמו יציאה מהמוכר והרגיל .

אחרי רכיבה קצרה מגיעים לגירנה, קונים כרטיסים למעבורת ושורפים את הזמן בארוחת צהרים והתעלפות באחד החופים .

22:00 עלייה למעבורת , קושרים את רחמים לאיזה עמוד ותופסים ספה באולם הנוסעים . אחרי לילה של שינה לא שינה עוגנים בטורקיה בנמל טשוקו ויוצאים לרכיבה לכיוון אזור קפדוקיה .

עצירה ראשונה להחלפת דולרים ללירה תורכית , יוליה הולכת לבנק , אני שומר על רחמים , 10 דקות מאוחר יותר אני כבר בחנות של יוסף (יוסוף) שותה תה שהוא הזמין מהחנות ליד , איתנו יושבים שני המוכרים של החנויות הסמוכות וכולנו מדברים בשפה הבינלאומית , תנועות ידיים, מילים מכל מיני שפות והרבה חיוכים . לא מתים פה על ישראל , אבל אין שנאה , בסוף לא יעזור אף סכסוך חילוקי דעות או פוליטיקה, כשאתה אחד על אחד אי אפשר להיות משהו אחר מבנאדם.

האפשרויות הן לקחת את הכבישים המהירים או לנוע בדרכים צדדיות , אנחנו מחליטים לנוע בדרך צדדית שחותכת את רכס הרי הטאורוס ומתחילים לנוע בדרך מפותלת שמטפסת אט אט מעלה בין כפרים ואזורים חקלאיים.הדבר הראשון שתופס אותי הוא ריח המדורה העולה מכל בית , כמו כל זיכרון מותנה תחושה , הריח הזה מעיף אותי ישר לטיול בדרום ובמרכז אמריקה ומחזיר אותי לחווית החופש המוחלט שהרגשתי אז . מאז ועד היום לא הצלחתי לשחזר את התחושה הזו בשלמותה , ככה"נ זה מה שמאבדים עם הגיל או אחרי כל חוויה ראשונית . בכל פעם שאני חוזר לאותה תחושה , אני מחזיק אותה כמה שיותר לפני שהיא חומקת שוב אל מחסני הזיכרון .

בשלב מסויים הבטן מתחילה לקרקר ואנחנו עוצרים באיזשהו כפר מול מסעדה מקומית שמולה בוער מנגל. בעלת המקום עומדת על המנגל וצולה בשר , בתוך המסעדה יושבים כמה מקומיים ביישנים , ואנחנו  אחרי שהצבענו על מה שאנחנו רוצים , מתיישבים בחוץ ומחכים עם קנקן מים קרים .

בינתיים האופנוע הופך לאטרקציה של בעל המכולת ממול שמסתובב סביבו ומסמן כל כמה שניות כמה שהוא מרוצה מהעניין . אני חושב על כמה רחוק אותו בעל מכולת מלעשות טיול על אופנוע בעולם בגלל מליון ואחת סיבות, וכמה משותפת ההתלהבות שלו ושלי מהרעיון ומהמכונה הזו.

האוכל מגיע ועושה אותנו מאושרים , אוכל אמיתי פשוט וטעים , הרחק ממסעדות התיירים המעייפות.ממשיכים לרכוב במעלה ההרים ואחרי חצי שעה אני מצביע על עננים שחורים קדימה בשמיים. יוליה אומרת שהם נראים כמו ענני גשם ואני צוחק. 10 דק' מאוחר יותר אנחנו תופסים מחסה מתחת למחסן נטוש בצד הדרך , רטובים קופאים מקור . אני כבר לא צוחק . מחליפים לבגדי חורף (אין חלפ"ס .. מה ? קיץ..) ומחכים שהגשם יחלש, באיזשהו שלב מצטרף אלינו איש זקן על שני גלגלים ואנחנו מנהלים שיחה שבה אף אחד לא מבין את השני אבל כולם מרוצים.הגשם נפסק ובהמשך יוצאת גם השמש, חמים ונעים. תוך כדי הרכיבה אנחנו מחליטים למשוך עוד קצת היום ורוכבים לכיוון "נידה" . בדרך עוצרים לתדלק, נגמרת לי הבטריה בטלפון ואין GPS. אני מסתכל על שקעי הטעינה שהתקנתי ומתעצבן על עצמי שעוד לא חיברתי אותם למצבר..

ממשיכים לרכוב עם מפה ועם לשאול אנשים בדרך. כל עצירה ושאלה מה הכיוון הופכת למופע מצחיק של שניים שלושה תורכים שמתווכחים בינם לבין עצמם על הכיוון הנכון. באחת הפעמים אפילו נעצר לידנו רכב , הנהג מסביר שהוא בעצמו רוכב ויש לו "ימאהה פייזר" ושואל מיוזמתו איך הוא יכול לעזור, בהמשך מוביל אותנו "באף" עד ליציאה אותה חיפשנו . אנשים טובים באמצע הדרך .

בערב מגיעים ל"נידה" אחרי 315 ק"מ של רכיבה, מוצאים מלון זול והולכים לחטוף משהו לאכול. בדרך חזרה משטרה ליד המלון, בעל המלון אומר שהכל בסדר ומלווה אותנו עד החדר.. לא דוחפים את האף והולכים לישון .

בוקר, קיפול זריז, היום רכיבה קצרה וקלה של 58 ק"מ בלבד.

שעתיים מאוחר יותר , אני בתוך שלולית בוץ , רחמים שוכב על הצד ויוליה בכלל על טרקטור שנותן לה טרמפ..

מה נהיה?

בבוקר כשהכנסתי את המסלול ל GPS באופן לא ברור אני מקבל הודעה שהמסלול הוא מסלול שיכול להשתנות ושאין אחריות על כך שהדרך אכן תקינה \ קיימת \  נמצאת על כדור הארץ .

אני מוחק את ההודעה כלאחר יד ומתייחס אליה כמו שאר הודעות כיסוי התחת שכל מי שעושה היום משהו, משחרר לאוויר רק כדי שלא יתבעו לו את החיים .

ובאמת אחרי כמה קילומטרים של רכיבה מדהימה, הדרך מתחילה להתחרבש עד לנק' בה כמה מקומיים מנפנפים לנו לחזור לאחור .סיגריות לחיצות ידיים ואז מסתבר שהדרך בהמשך חסומה. אחרי 5 דק' מגיע טרקטור ומהכיוון השני טרקטור נוסף  ומתחילים לעבוד על הדרך , יוליה עולה על הטרקטור כדי להוריד משקל ואני עוקף ליד הדרך .באחת השלוליות אני מהסס לשניה והופ – על הצד .

תאוריית ה"אופנוע 650 גג" מוכיחה את עצמה ואני מצליח להרים את רחמים עם השריר של הקריזה. אחרי חצי ק"מ יוליה יורדת מהטרקטור יבשה ונקייה , ואני נראה כמו סמרטוט רצפה ..תחנת דלק , דלק , טילון , ועוד פעם אנשים נחמדים , יושבים ביחד ומדברים עם כל מיני סימנים צורות ומילים בצהרים מגיעים לאיהלארה – אוכל טוב , מקלחת עם מים חמים או קרים (אין באמצע.. )מחר טיול בואדי איהלארה שאמור להיות אחד היפים אם לא ה…

לעוד מידע נא הכנסו לדף הפייס של אלעד כאן

—————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאלעד לוי

—————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי