לאחר חציית דרום אמריקה והפסקה בבית

רום יוצא מדרום אפריקה צפונה

את רום פגשתי לאחר שובו מדרום אמריקה. אין ספק איש מיוחד ורוכב יוצא דופן. עושה את הרכיבה והדיווח עליה, באופן מאד יסודי ומרענן. לפני יציאתו קבענו שאתן במה לדיווחים שלו כאן, וכמובן אתן קישור לבלוג היפהפה שהוא כותב (וכולל דיווחים קודמים על מסעו בדרום אמריקה)

אז יצאתי שוב לדרך
להפרד מהכל בפעם השניה זה משמעותי יותר. אני מכיר את הגעגוע ולכן גם קשה לי יותר הפעם. אבל יצר ההרפתקנות חזק מהכל.
נפרד מהחברה, מהמשפחה וטס ליוהנסבורג, דרום אפריקה.
בעצירת ביניים באתיופיה, נחתה איתנו פלוגה של חיילים נפאלים מהאו"ם. התור לאיזור ההמראות היה גדול מאוד ופחדתי שאאחר את הטיסה. למזלי פתחו כניסה מיוחדת לחיילי האו"ם וללחוץ מהארץ והצלחתי להכנס איתם ולהספיק לטיסה.
במטוס אני יושב ומצמיד את מצחי אל החלון במבט מטה אל המרחקים הבלתי נתפסים שאצטרך לעבור.
בלי יותר מדי תוכניות, נחתתי ביוהנסבורג. אחרי שכל נהגי המוניות הפחידו אותי [שטיפת מוח של 5 שעות שעברתי במטוס על כמה מסוכנת העיר הזאת ובעיקר נהגי המוניות] החלטתי שלהשכיר רכב יהיה הדבר הבטוח ביותר.
שם לראשונה הזהדתי עם האיש מהבדיחה ששומעה ברדיו שיש משוגע שנוסע נגד הכיוון ואומר לעצמו: רק אחד?! כולם פה משוגעים"
אז אחרי שהתרגלתי להגה בצד ימין ולהילוכים בצד שמאל ולנהיגה בצד שמאל ולרוורס בלחץ אטומי בכניסה לנתיב הנגדי – הגעתי בשלום לביתם של דרור ויעל שקיבלו אותי בזרועות פתוחות ובנדיבות יוצאת דופן, בלי שום היכרות מוקדמת ועזרו לי להתאקלם.
את הימים הבאים העברתי בביקורים בכל סוכנויות האופנועים באיזור בכדי למצוא את "האחד" שיתאים למסע המיוחל.

[youtube_sc url="http://youtu.be/RXTn-hanlZM"]

זה לקח יותר זמן ממה שצפיתי. באחד הימים הלכתי לבית-הכנסת האזורי כדי לנסות למצוא מישהו שמבין באופנועים ויכול לעזור לי.
את הכניסה למתחם בית-הכנסת חסמו שני שומרים גבוהים עם כיפות והתחילו בשאלות חוקרות על רצוני להכנס למתחם.
ראיתי שאין לי ברירה, וחשפתי את זהותי, סיפרתי כמה סיפורי גבורה ומיד פתחו לי את השער ואחד השומרים אף הזמין אותי להתארח בביתו.
הגעתי לביתו של הילל שאירח אותי כבן בית והכיר לי את משפחתו הנפלאה.
התלוותי להלל לבית כנסת מידי יום ונחשפתי לקהילה יהודית יוצאת דופן בלכידות ואיכות האנשים שבה.
ארץ ישראל בשבילם היא כמו רומנטיקה מעבר לים. אנשים שביקרו בארץ פעמיים בחיים שלהם מעריצים את ישראל באופן עיוור ומוחלט ומעודכנים בחדשות היום יום אפילו יותר ממני. "מה אתה אומר הנחלאווי הזה צדק אה" שאל אותי אחד עם מבטא דרום אפריקאי כבד באמצע התפילה.
אני יושב בצד עם חיוך ומקשיב לשבחים שמפריח הרב על ארץ ישראל וחושב לעצמי אם רק הישראלים היו מעריכים קצת יותר ומתלוננים קצת פחות, אולי באמת היה מגיע לנו לקבל כאלו שבחים.
ביום שישי הלכנו לבית כנסת גדול ומפואר וכמו תמיד פתחתי את התנ"ך לפי זה שלידי ועשיתי קולות ותנועות של מבין עניין [למרות שאני תמיד מאבד את הפסוק הנכון אחרי שניה]. פתאום הפסיק הרב את התפילה ואמר שיש אורח מיוחד שהגיע מישראל.
מזל שזה שלידי הסיח את דעתי ואמר לי שהוא מדבר עליי – כי אני המשכתי להתנדנד ולמלמל את הפסוקים. הרב סיפר שאני יוצא לחצות את אפריקה לבדי ונתן את ברכתו. מיד אחרי התפילה, הגיעו כולם ללחוץ את ידי ולברך דרך צלחה. זה אירוני שדווקא כאן, בדרום אפריקה גיליתי והתחברתי לראשונה לצד הכל כך יפה של הדת.
ימים עברו וההתמדה בחיפושים השתלמה כשהגעתי לראות אופנוע שפורסם באינטרנט. זו הייתה ללא ספק אהבה ממבט ראשון והבנו שנועדנו אחד לשני.
אני נמצא כרגע באירגונים אחרונים לפני היציאה לדרך. האופנוע כבר מועמס וההתרגשות בוערת בכל חלקי גופי. מכאן אתחיל לרכוב דרומה לקייפטאון, הנקודה הדרומית ביותר ביבשת אפריקה. משם אפלס את דרכי צפונה דרך נמיביה, בוצואנה, זמביה, זימבבואה, מלאווי, טנזניה, אוגנדה, קניה, אתיופיה, אריתריאה ולארץ הקודש.
אם הכל ילך חלק אגיע הביתה עוד חצי שנה.

 

באהבה
רום

**תודה למי עדן על ולקולמביה על התמיכה האופנוע והציוד.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי